ברכות דף נב – אין משגיחין בבת קול

  • יהודה רוזנברג
הגמרא בסוגייתנו דנה בשאלה מדוע נצרכה הברייתא המובאת בדף נא (ע"ב) לפסוק הלכה כדברי בית הלל, שהרי כבר יצאה בת קול והכריזה שהלכה כמותם. הגמרא מציעה שני תירוצים: על פי התירוץ הראשון הברייתא נאמרה קודם ההכרזה על ידי בת קול, ולפי התירוץ השני הברייתא נשנתה על פי שיטת רבי יהושע, הסובר ש"אין משגיחין בבת קול".
את סברתו של רבי יהושע אפשר להסביר בשתי דרכים עיקריות:
א. בת קול אינה מקור אמין. אפשר לקבל הבנה זו בשתי רמות: או שלבת קול אין כל ערך, או שיש לה ערך כלשהו, אך רמת המהימנות שלה אינה מספקת כדי להכריע הלכה על פיה. נפקא מינה בין שתי הבנות אלו עשויה להיות במקרה שבו אין הכרעה ברורה לדיון, והספק הוא ספק שקול. אם לבת קול אין כל ערך – היא אינה יכולה להכריע גם ספק כזה, אך אם יש לה ערך כלשהו – יתכן שבספק שקול יש לפסוק על פיה.
ב. בת קול היא מקור אמין, שיש לסמוך עליו, אך היא אינה יכולה להכריע הלכה. על פי הבנה זו הכרעת ההלכה אינה נקבעת על פי אמת שמימית, שאותה מספקת בת קול, אלא על פי הכרעת השכל האנושי. נציג בולט של שיטה זו הוא בעל הקצות (בהקדמתו), הקובע כי פסיקת ההלכה נמסרה לחכמים, ואפילו "אם הסכימו הפך האמת, ונדע זה ע"י בת קול או נביא, אין ראוי שנסור מהסכמת החכמים", ולכן אין להתחשב בפסיקת הלכה שנמסרה על ידי נבואה. על פי הסבר זה הקב"ה קבע שיש לנהוג על פי הפסיקה האנושית, אף שהאמת המוחלטת שונה. נראה שזו דרכו של הרמב"ם וההולכים בעקבותיו. הבנה שונה מעט עולה מדבריו של רב ניסים גאון (לעיל יט ע"ב), הסובר כי מאחר שהתורה קבעה שאין לסמוך על בת קול – הרי שבת קול כבר אינה דרך בירור אמינה, משום שהקב"ה עשוי לשלוח בת קול מוטעית כדי לנסות את החכמים, כפי שהתורה מזהירה מפני נביא שקר הנותן אות או מופת – "כי מנסה ה' אלוהיכם אתכם".
בין שתי ההבנות המרכזיות הללו עשויה להיות נפקא מינה בנוגע לבת קול שאינה מכריעה בספק הלכתי, אלא בספק מציאותי, כגון בת קול המספרת שאדם כלשהו מת, ולכן אשתו מותרת להינשא. התוי"ט (יבמות טז, ו) קובע שאין לציית לבת קול כזו, ונראה שהוא סובר שאמינותה של בת קול מוטלת בספק בכל עניין, ולא רק בנוגע להכרעת הלכה. אולם אחרונים רבים חלקו עליו, וסברו שאין לנהוג על פי בת קול רק בנוגע לפסיקת הלכה, אך יש לה כח להכריע בספק מציאותי.