דילוג לתוכן העיקרי

ברכות השחר

ברכות השחר

את תפילת השחרית אנו פותחים בברכות השחר. המעיין בדברי הגמרא בברכות ס ע"ב יגלה שחז"ל תיקנו לברך ברכות אלו בזמן הקימה בבוקר, ולא בתחילת התפילה: "כי שמע קול תרנגולא, לימא: ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. כי פתח עיניה, לימא: ברוך פוקח עורים. כי תריץ ויתיב, לימא: ברוך מתיר אסורים. כי לביש, לימא: ברוך מלביש ערומים".

ואכן, הרמב"ם בהלכות תפילה קורא תיגר על מנהגנו, וכותב שהוא פסול בגלל שתי סיבות: ראשית - הברכה לא נאמרת בשעתה, עובר לעשייתה; ושנית - הברכה נאמרת גם אם בפועל האדם אינו עושה את המעשה שעליו ניתקנה הברכה. כך, למשל, גם אדם שאינו חוגר חגורה מברך "אוזר ישראל בגבורה".

הרא"ש על אתר מתרץ את המנהג המקובל, ומסביר שאנו נוהגים לברך ברכות אלו בבית הכנסת, ולא בזמן הקימה, מפני שרבים עמי הארץ שאינם יודעים לברך את הברכות כסדרן. הר"ן (המובא בב"י סי' מ"ו) תירץ את קושיותיו של הרמב"ם: לאחר שנהגו לברך את הברכות בבית הכנסת, שוב הן אינן מכוונות על תופעות ואירועים ספציפיים, אלא על סדר העולם הכללי. המברך "אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה" אינו מתכוון דווקא לתרנגול שאת קולו (אולי) שמע באותו הבוקר, אלא למציאות העולם הכללית שברא הקב"ה, שיש בה הבחנה בין היום לבין הלילה.

להלכה, השו"ע (או"ח סי' מ"ו) פוסק כרמב"ם, שיש לאדם לברך את ברכות השחר רק אם בפועל אירעו לו המאורעות שעליהם הוא מברך. הרמ"א חלק עליו ופסק כר"ן, שהברכות אינן מכוונות לאירועים ספציפיים, וכל אדם צריך לברך את כולן.

ברכות מיוחדות, שבברכתן דנו האחרונים במקרה שבו האדם אינו חווה את האירוע שעליו הן מכוונות, הן ברכות "א-לוהי נשמה" ו"המעביר שינה". האחרונים נחלקו האם אדם שלא ישן במשך כל הלילה רשאי לברך ברכות אלו, וה"משנה ברורה" מכריע שטוב במקרה כזה לשמוע את הברכות מחבר, לענות על ברכותיו "אמן" ולהתכוון לצאת בהן ידי חובה. כמו כן, בני ספרד (וכן הנוהגים כמנהג הגר"א) נהגו שלא לברך את ברכת "שעשה לי כל צרכי" בתשעה באב וביום הכיפורים, שכן ברכה זו ניתקנה על נעילת הסנדל, האסורה בימים אלו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)