ברכות סג. - עמל התורה

  • הרב יצחק בלאו

עמל התורה

"אמרי דבי ר' ינאי: מאי דכתיב 'כי מיץ חלב יוציא חמאה, ומיץ אף יוציא דם, ומיץ אפים יוציא ריב'? במי אתה מוצא חמאה של תורה? - במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה". (ברכות סג ע"ב)

מה פירושו של הדימוי להקאת חלב האם, ומדוע דווקא אדם המקיא את חלב אמו יצליח בלימוד התורה?

הראי"ה קוק זצ"ל, בספרו 'עין איה' על המסכת, מפרש מאמר זה כמסר חינוכי לכל המחנכים. לטענתו, מחנכים רבים רואים את משימתם המרכזית בהקלה על התלמידים. הם סבורים שמטרת החינוך היא ליצור אווירת לימוד שתבטיח את הצלחת התלמידים במאמץ ובעמל מינימאליים שלהם. תלמיד הלומד כך משול לתינוק, שאינו טורח כלל בהכנת האוכל שהוא אוכל.

לדעת הרב קוק, לגישה זו שני חסרונות עיקריים. ראשית - היא מעדיפה את הכמות על האיכות. אמנם ניתן להשיג את אותה כמות מידע בדרכים שונות, אולם יש רק דרך אחת להשגת העמקה והבנה. ההתמקדות בהקלה על חיי התלמיד באה על חשבון ההעמקה, ומעדיפה השגת ידע רב על פני ההעמקה בו.

מעבר לכך, דרך החינוך הזו משפיעה לרעה על אישיותו של התלמיד. תלמיד הרגיל לרכוש את הידע בקלות אינו מתנסה בקושי הנדרש למצויינות לימודית. בסופו של דבר, אין אדם יכול לגדול בתורה מבלי שירכוש יכולת לעמוד בפני קשיי בלימוד. רק מאמץ עיקש, הממוקד בניסיון להבין את הטקסט, מאפשר לתלמיד להפנים באמת את המסר והמשמעות של הדברים.

לכן, כל סביבה לימודית וחינוכית שאינה מעמידה בפני התלמידים דרישות, גורמת להם עוול גדול. אם נחזור לדימוי של המדרש, התינוק היונק מחלב אמו מקיא בסופו של דבר את החלב, למרות הנוחות שבה הוא מוגש לו. צמיחה אמיתית תלויה במאמץ שבה נרכש המזון.

מובן, כי אין כוונתו של הרב קוק לומר שהמחנך צריך להערים קשיים בכוונה על התלמיד כדי להגביר את קשייו. יש להימנע ממכשולים הפוגעים ברוחו של התלמיד, כמו גם מקשיים מיותרים. אך בה בעת, יש להיזהר מחיפוש מתמיד אחר דרכים להקלת הקשיים החינוכיים. הניסיון הקבוע לנסות ולהזיז מכשולים מוביל לפגיעה בעומק החומר, לפיחות בהשפעתו על התלמידים ולקטיעת התפתחותם האישית. בטווח הארוך, רק חיי עמל והשקעה יבטיחו את טעימת מתיקות החמאה שבתורה.