דילוג לתוכן העיקרי

ברכתו של יין שהתקלקל

בית המדרש הוירטואלי

&nbsp

דף יוםיומי

בבא בתרא דף צה – ברכתו של יין שהתקלקל

המשנה בדף צג ע"ב דנה במוכר לחברו מרתף של יין. הסוגיה בדף צה עוסקת בביאור המשנה, ובעיקר בשאלה אימתי ניתן לומר שהלוקח מוכן לסבול את החמצת מקצת החביות. מתוך כך עברה הגמרא (שם ע"ב) לדיון אחר ביין שהחמיץ:

"אמר רב יהודה: יין הנמכר בחנות – מברכין עליו 'בורא פרי הגפן'; ורב חסדא אמר: גבי חמרא דאקרים למה לי".

כפי שהעיר הרשב"ם (ד"ה למה לי), מהמשך הסוגיה (צו ע"א) עולה שנחלקו בדין יין שיש לו עדיין טעם יין, אך כבר החל להחמיץ וריחו כשל חומץ: לדעת רב יהודה ברכתו "בורא פרי הגפן", ואילו רב חסדא פוסק שברכתו "שהכול". הגמרא מקשה על רב יהודה מברייתא המונה שלושה מאכלים שהתקלקלו וקובעת כי ברכתם "שהכול" [חשוב להדגיש שמדובר במאכלים שעודם ראויים למאכל אדם, שאם לא כן, אין לברך עליהם כלל, עיין משנה ברורה ריש סימן ר"ד]:

"על הפת שעפשה ועל היין שהקרים ועל תבשיל שעברה צורתו אומר 'שהכל נהיה בדברו'".

והגמרא משיבה שרב יהודה מקבל את הברייתא, אלא שהוא מעמיד אותה ביין שהתקלקל קלקול גדול, ולא ביין שרק ריחו נשתנה.

בדעת רב חסדא יש מקום לשני פירושים. ניתן לומר כי יין שריחו חומץ וטעמו יין, אף הוא בכלל "יין שהקרים" שבברייתא. ואולם, מסברה יש מקום גם לפירוש אחר. ייתכן שרב חסדא מודה לרב יהודה שהברייתא עוסקת ביין חמוץ, הדומה לפת שעיפשה ולתבשיל שעוברה צורתו; כל אלה מאכלים שהתקלקלו, ועל כן ברכתם "שהכול". אלא שלשיטתו יש גם דין נוסף, מיוחד ליין. כיצד?

הגמרא במסכת ברכות (לה ע"ב) שואלת מדוע זכה יין לברכה מיוחדת, והיא מונה שלושה מאפיינים ייחודיים שלו: א. יין "אשתני לעילויא", כלומר הוא תוצר של תהליך ניכר של שיפור ושכלול; ב. יין מזין, ואף סועד את הלב; ג. יין משמח. אפשר שדעת רב חסדא קשורה למאפיין הראשון, רוצה לומר: ברכת "בורא פרי הגפן" נתקנה רק על משקה חשוב ומשובח, שניתן לומר עליו שהשתנה לעילויא; אך אם המשקה אינו משובח, אין מברכים עליו "בורא פרי הגפן", אף אם טרם איבד לגמרי את צורתו. על פי הסבר זה, רב חסדא מחדש שתי הלכות בדין ברכת היין:

- הלכה א: על יין מקולקל מברכים "שהכול", כמו על כל מאכל מקולקל אחר.

- הלכה ב: יין שאיבד את שבחו המיוחד, אין מברכים עליו "בורא פרי הגפן", אף אם לא התקלקל לגמרי. [ויש מקום להתלבט מה תהיה ברכתו. מן הסוגיה משתמע שלפי רב חסדא מברכים עליו "שהכול", אבל הדבר אינו נזכר בפירוש במימרה של רב חסדא, ואפשר שלדעתו מברכים על יין זה "בורא פרי העץ", כשם שמברכים על שתיית שמן: מצד אחד, אין זה מאכל מקולקל, ולכן אין לברך עליו "שהכול"; מצד שני, אין זה יין חשוב, ולכן אין לברך עליו את ברכת הגפן, שהיא ברכה חשובה. לעת עתה לא מצאתי מי שפירש כך, אך דומני שמצד הסברה יש מקום לומר כן.]

מסתבר שרב יהודה חולק על ההלכה השנייה וקובע שאם היין התקלקל, ברכתו "שהכול", אך אם לא התקלקל, לא פקעה ברכתו המיוחדת.

להלכה קיבלו הרשב"ם ורוב הראשונים בסוגיין את עמדתו של רב יהודה, וכן נפסק בשולחן ערוך (חלק אורח חיים סימן ר"ד).

הרב אודי שוורץ

&nbsp

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)