ברכת התורה

  • הרב אביעד ברטוב

ברכת התורה

הגמרא בנדרים פא ע"א שואלת: "על מה אבדה הארץ?", ומביאה את תשובת רבי יהודה: "על שלא ברכו בתורה תחילה". כיצד עוון קל כחוסר הברכה על לימוד התורה גרם לעונש חמור כחורבן הארץ? הר"ן מביא תירוץ נאה לקושייה זו בשם מגילת סתרים לרבנו יונה החסיד: העובדה שישראל לא ברכו על לימוד התורה לא העידה רק על התרשלות בהלכות ברכות. הדבר העיד על מצב נפשי שבו לימוד התורה הוא גירוי אינטלקטואלי, ואינו עבודת ה' הדורשת ברכה לפניה.

הגמרא בברכות כא ע"א מביאה בשם רבי יהודה כי ברכת התורה היא חובה מדאורייתא, ומקורהּ מהפסוק: "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לא-לוהינו". הרמב"ן מונה את ברכת התורה כמצוַת עשה, אולם הרמב"ם השמיט מצווה זו. למעשה, נחלקו בדבר האחרונים, וה"משנה ברורה" פסק שחיובה אכן מדאורייתא.

ברכת התורה היא הכנה לקראת לימוד התורה של אדם - כך מסביר שו"ת בית הלוי, ובעקבותיו נכדו הגרי"ד סולובייצ'יק. ברכת התורה היא 'מתיר' ללימוד התורה, ולכן נשים חייבות בה למרות שהן אינן חייבות בלימוד תורה. בין אם אדם חייב בלימוד תורה או פטור ממנו, אם הוא לומד תורה - עליו לברך קודם לימודו.

כדי שברכת התורה תתפוס, יש לומר אחריה דברי תורה, ואין די בהרהור. על כן, מי שמהרהר בדברי תורה ואינו מוציא את המילים מפיו - אינו רשאי לברך. ה"שולחן ערוך" פוסק שכתיבת דברי תורה נחשבת כאמירה לעניין זה, אולם יש מהאחרונים שכתבו שהמברך את ברכות התורה ואחר כך כותב דברי תורה - ראוי שיוציא את המילים מפיו.

אדם שהיה ער כל הלילה, אינו צריך לברך ברכת התורה בבוקר. נחלקו הראשונים האם אדם שנח באמצע היום צריך לברך ברכת התורה לכשיקום, וה"שולחן ערוך" (סי' מ"ו) פוסק שאדם זה פטור מברכה.