בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

פסחים דף יב – בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר

במשנה להלן בתחילת פרק שני (כא עמוד א) מובאת מחלוקת תנאים חשובה בעניין אופן ביעור החמץ:

"רבי יהודה אומר: אין ביעור חמץ אלא שריפה, וחכמים אומרים: אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים".

בפשט המשנה נראה שמדובר במחלוקת גורפת, היינו שלדעת רבי יהודה מצוות ביעור חמץ דורשת בהכרח את שריפתו. אך בברייתא שבסוגייתנו (יב עמוד ב) נאמר סיוג משמעותי לדברי רבי יהודה:

"אמר רבי יהודה: אימתי - שלא בשעת ביעורו, אבל בשעת ביעורו - השבתתו בכל דבר".

כלומר, שיטת רבי יהודה נאמרה דווקא "שלא בשעת ביעורו". בביאור דברים אלו של הברייתא נחלקו הראשונים. רש"י (ד"ה אימתי וד"ה שלא) מסביר את שיטת רבי יהודה באופן הבא:

"אימתי - אני אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה, שלא בשעת ביעורו - בתחילת שש וכל שש, דאכתי מדאורייתא שרי, אבל בשעת ביעורו, בשבע שהוא מוזהר מן התורה - השבתתו בכל דבר."

לדעת רש"י, דווקא בשעה השישית דורש רבי יהודה ביעור בשריפה, ואילו בשעה השביעית הוא מתיר לבער גם בדרכים אחרות. אמנם רבנו תם (בתוס' ד"ה אימתי) פירש באופן הפוך:

"ומפר"ת דשלא בשעת ביעורו היינו אחר שש שרוב העולם מבערין בשש כתיקון חכמים, וטעם משום דיליף מנותר והיינו לאחר איסורו, אבל בשעת ביעורו דהיינו בשש כיון שאינה מצוה לבערו אלא מדרבנן השבתתו בכל דבר".

לדעת רבנו תם דווקא בשעה השביעית והלאה מחייב רבי יהודה ביעור בשריפה, ואילו בשעה השישית הוא מאפשר ביעור בכל דרך.

מתוך מחלוקת ראשונים זו מתעוררות כמה שאלות וחקירות, ואנו נתמקד בנקודה אחת מתוכן: מהו ההבדל המהותי בהבנת חובת השריפה לפי רש"י ולפי רבנו תם?

ניתן להציע שהראשונים נחלקו בשאלה האם חובת השריפה היא דין במעשה או דין בתוצאה:

א. לדעת רש"י מצוות השריפה היא דין בתוצאה. כלומר, בניגוד לדעת חכמים שמסתפקים בפיזור של החמץ, רבי יהודה דורש ביעור טוטאלי שלו. ממילא, ניתן לבצע חובה גם לפני שחל איסור בל-ימצא (בשעה השישית). לפי גישה זו, ההיתר לבער בדרכים אחרות לאחר שעת הביעור הוא בלית ברירה, וכך גם עולה במכילתא (המובאת במאירי כאן).

ב. לדעת התוס' יש מצווה בעצם מעשה הביעור. מצווה זו חלה דווקא כאשר כבר חל איסור חמץ מדאורייתא שמעניק משמעות לפעולת הביעור, ולא בשעה השישית שבה ניתן להסתפק בכל מעשה כילוי שמונע את קיומו של החמץ בשעת חלות האיסור.

הרב אברהם סתיו