גאולה, קנין וברכות

  • ד"ר יעל ציגלר

וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם כִּי קָנִיתִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן מִיַּד נָעֳמִי. וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם.                                                 (רות ד ט-י).

פרידה מהגואל

לאחר שליפת הנעל נפטר בעז מהגואל ללא גינוני כבוד, ואינו אומר לו ולוּ מילה אחת. במקום זאת, בעז מדבר אל הזקנים ואל כל העם, ומשמיט מדבריו כל אזכור לגואל. למעשה, הגואל נמחק מהאירועים הבאים. ההיעלמות הפתאומית מזכירה את הדרך בה בעז מתייחס אל הנער הניצב על הקוצרים (רות ב ה-ז), שם תגובתו של בעז לתיאור הארוך (ולפי דעתי גם מזלזל) של רות היאהתעלמות מהנער ופנייה ישירה אל רות.[1]  בנקודה זו הנער הניצב על הקוצרים נעלם מהסיפור. אומנם, ייתכן ומדובר פשוט בסגנון כתיבה שבו דמויות משניות מתמוססות ונפרדות מהעלילה,[2] אך אפשר וישנה פה אמירה המשותפת לדבריו של בועז ולדרך בה הטקסט מתייחס לדמויות הללו. דמויות שאינן בעלות תפקיד חיובי בסיפור נעלמות מהעלילה. ליתר דיוק, דמויות שאינן מוכנות לשקם שמות, כבוד עצמי וזהות בשביל רות (ובשביל משפחתה של נעמי) נותרות אנונימיות.[3]

עם כל זאת, ישנו אזכור נוסף של גואל במהלך הסיפור, לאחר שבועז נפטר מהגואל:

וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל נָעֳמִי בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל.  (רות ד יד).

הגואל הזה איננו אותו האדם שדובר בו ארבע עשרה פעמים בפרק ד'. כבר קאסוטו ציין שיש להתייחס לכל מילה שמופיעה בכפולות של שבע בסיפור כלשהו כמילת מפתח.[4]  כבר ציינו את שבע ההופעות של השורש גא"ל. בפרק ג'.[5] בפרק ד' השורש גא"ל מופיע חמש עשרה פעמים, מתוכן ארבע עשרה המתייחסות לאותו אדם, הגואל.

על מנת להבין היטב כיצד הטקסט מתאר את אותו גואל, עלינו להציג בזהירות את הדרך בה השורש משמש בסיפור זה. השורש מופיע בשתי קבוצות, שבכל אחת מהן שבע הופעות של השורש, באופן מפתיע השורש מופיע לאחריהן בפעם החמש עשרה.

שבע ההופעות הראשונות דנות בגואל כאשר הוא מוכן לגאול את השדה של אלימלך. הפעם השביעית ונקודת השיא של מילה זו מגיעה עם ההסכמה הנחרצת של הגואל "אנכי אגאל" (רות ד ד). הסירוב הנמהר של הגואל מגיע לאחר התנאי שבעז מציג לאחר מכן, בו הוא מקשר בין גאלת השדה לנישואים לרות. ישנה אירוניה בכך, שלמרות ההחלטה החד משמעית של הגואל שלא לגאול, בשבע הפעמים הבאות בהן נעשה שימוש בשורש (שכולן סובבות סביב סירובו של הגואל לגאול) המגילה ממשיכה לקרוא לו גואל.[6]

השימוש החמש עשרה והאחרון בשורש זה מגיע בברכה של הנשים שציטטנו לעיל. מיהו אותו גואל שהנשים מדברות עליו? מההקשר המידי של הפסוק נראה שהגואל הוא הילד,[7] מההקשר הרחב יותר עולה שמדובר בבעז.[8] בין כך ובין כך, בעז הוא זה שפועל במקומו של הגואל, הוא מחליף אותו וממלא את תפקידו של הגואל במהלך הסיפור – הוא גואל את השדה ומתחתן עם רות.

השורש קנ"ה

בקניין הרשמי של השדה ושל רות נעשה פעמים שימוש במילה "קניתי". מה משמעות השורש קנ"ה, בהקשר של נישואים? האם בעז קונה את רות באותו אופן בו הוא קנה את השדה?

השורש קנ"ה המופיע שש פעמים בפרק זה, מתייחס לרוב לקניין מסחרי של קרקע, בית, בעלי חיים[9] או עבדים. במקרים רבים מדובר בקניין של קרקע, כדוגמת אברהם הקונה את מערת המכפלה (בראשית כה י; מט ל; נ יג), יעקב הקונה שדה בשכם (בראשית לג יט), ודוד שקונה את הגורן שיהפוך ביום מן הימים למקום המקדש (שמואל א כד כא כד). השורש מופיע מידי פעם ביחס לאלוקים, ובהקשרים אלו יש לו מגוון משמעויות ייחודיות.[10] השורש אינו מופיע באף מקום אחר בתנ"ך בהקשר של נישואים.[11]

השורש קנ"ה משמש במגילת רות בתחילה בצורה הרגילה, במשמעות קניית של השדה של אלימלך (רות ד ג-ד). החידוש של בעז, בו הוא מקשר בין חובתו של הגואל לקנות את השדה וחובתו לשאת את רות כולל שימוש חדשני במילה קנ"ה במשמעות של קנין אישה:

וַיֹּאמֶר בֹּעַזבְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִיוּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת הַמֵּתקָנִיתָה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת, עַל נַחֲלָתוֹ.    (רות ד ה).

הגואל מוותר על זכויותיו ונותן אותן לבעז. מדבריו, "קנה לך", עולה כי מדובר בקניין מקביל של השדה ושל רות. בעז, בקניין הרשמי שלו משתמש במילה 'קניתי' פעמים: פעם אחת כאשר הוא מתייחס ל"כל אשר לאלימלך" (יש להניח שמדובר בכל הרכוש של המשפחה) ובפעם השנייה בהתייחסות מפורשת לרות.

גזניוס מחלק בין השימוש המסחרי של השורש קנ"ה ובין המובן הכללי יותר של רכישה (לא במובן הכלכלי). זהו השימוש של השורש קנ"ה בהקשר של חוכמה במשלי (ד ז; טו; לב; טז טז).[12] גזניוס כולל את קניין רות באותה קטגוריה של קניין חוכמה המופיע בפסוקים במשלי. האם אנו באמת יכולים לחלק בין משמעויות שונות של מילה זהה המצויה בפסוקים סמוכים זה לזה בלא שיהיה לכך רמז בטקסט עצמו?

אומנם, נראה שבעז כן מחלק בין קניין הקרקע לבין הנישואים לרות בכך שהוא משתמש במילה "וגם" בתחילת הפסוק השני בדבריו (רות ד י). ייתכן שהופעת קניין האישה בפסוק נפרד מקניין השדה היא ניסיון להפריד בין שתי הפעולות, אך עם זאת, השימוש באותו פועל מקשר בין שני הקניינים, ומבהיר שבועז קונה כחלק מאותה עסקה את השדה ואת רות, קניינים שנעשים בו זמנית.

למרות שהשורש קנ"ה אינו מופיע במקום אחר בתנ"ך במשמעות של קניין אישה, הוא כן מופיע במשמעות זו במשנה.[13] חוקרי תלמוד רבים רואים זאת כהוכחה לכך שנישואים כקניין היו קיימים בתקופת המקרא ולאחריה, אך דוד הלבני סבור שהשורש קנ"ה משמש במשמעות של נישואים רק כאשר מתרחש קניין אחר בו זמנית.[14] על פי קריאה זו, השימוש בשורש קנ"ה לתיאור הנישואים של רות הגיוני לחלוטין. נישואים אלו מתקיימים כחלק מעסקה רחבה יותר הכוללת רכישות אחרות. סיבה זו והרצון לשמור על אחידות סגנונית הובילו את המחבר להשתמש במילה המשמשת לתיאור כל הרכישות שמתרחשות בו זמנית.

ייתכן שישנו רעיון מהותי העומד בבסיס השימוש בשורש קנ"ה כאן.  יש מקום אחד במקרא בו השורש קנ"ה משמש כמקבילה לשורש גא"ל.[15] מקבילה מרתקת זו מופיעה בשירת הים (שמות טו). שם, ה' מתואר כגואל העם ("עם זו גאלת") (שמות טו יג), ולאחר כמה פסוקים כקונה העם ("עם זו קנית") (שמות טו טז). אונקלוס מאחד בין הפעלים הללו ומתרגם את שניהם "פרקתא". על פי הקריאה של אונקלוס, השורש קנ"ה, כאשר הוא משמש לתיאור מערכת היחסים בין ה' לעמו, משמש במשמעות זהה לשורש גא"ל. ייתכן שדבר דומה מתרחש גם בסיפור שלנו, בו השורשים גא"ל וקנ"ה משמשים שניהם במשמעות של גאולה.

דמיון זה מקשר בין תפקידו של בעז בסיפור שלנו לבין זה של ה' כגואל העם. המעשה של בעז, המשלב גאולה וקניין מזכיר את חסדו המקורי של ה' לעמו. באופן זה העלילה שלנו משתמשת בדאגתו של ה' לעמו וביצירת עם ישראל כמקור השראה. הקבלה זו בין מעשיו של ה' למעשיו של בעז מתבוננת קדימה אל עבר הגאולה העתידית של עם ישראל. עם פי תבנית זו, בעז משמש ככלי לגאולה אלוקית, ויוצר את דמותה האידיאלית של המלוכה, בה המלך פועל כצינור לחסדו של ה'.

ברכות

באסיפה החוקית שבעז כינס נוכחים הזקנים והעם. למרות שבמהלך הטקס מדובר בעדים בלבד, לאחר ההכרזה המשפטית של בעז הם מברכים אותו בברכה רהוטה, ברכה אשר לא רק הופכת את ההסכם לרשמי אלא גם מעניקה לו שירה, היסטוריה ופאתוס:

וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם.  וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לְךָ מִן הַנַּעֲרָה הַזֹּאת.  (רות ד יא-יב).

נאום יפהפה זה נוגע במספר נקודות: מעורבותו של ה' במזלם הטוב, בנייה של בית יציב, האזכור של ייחוס מכובד מהעבר, הערים בית לחם ואפרתה, השם, עשיית החיל, לידת ילדים, המשכת הזרע וחיים. עניינים אלו סוגרים את הסיפור בנימה רצינית ובתחושה של מציאות חיובית.

מבחינה ספרותית הברכה בנויה במבנה כיאסטי (א ב ג – ג' ב' א') אשר מסבה את תשומת ליבנו למספר רעיונות העומדים ביסוד הנישואים בין בועז ורות:

א – יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך

ב- כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל

                      ג – ועשה חיל באפרתה

                        ג' – וקרא שם בבית לחם

ב' -ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה

א' – מן הזרע אשר יתן ה' לך מן הנערה הזאת

א וא' : הברכה שה' יתן לרות ובועז יוצרת את המסגרת של הברכה של הזקנים והעם. שתי דמויות נפרדות מקבלות את תשומת ליבו של ה'. בתחילה זוהי רות (א), ולאחר מכן בעז (א'). ה' הוא זה שיוצר את הנישואים הללו והוא זה אשר מבטיח את ביאתה של רות לביתו של בעז ואת הזרע שיגיע מאיחוד זה.[16]

ב וב': בקטע הבא נמצאות דמויות נכבדות מראשית ההיסטוריה של האומה היהודית. לכל אחת מן הדמויות הנ"ל מיוחסת בנייה של בית (בנייה של בית ישראל (ב), ובניה של בית יהודה/פרץ (ב')). הברכה לרות ולבעז היא שהם יבנו בית דומה. בניית הבית, אם כן, היא המטרה המרכזית של הנישואים.

ג וג': מרכז הברכה ממקד את תשומת ליבנו בתוצאה הצפויה והרצויה של כניסת רות לביתו של בועז. לא לחלוטין ברור מי בדיוק יהיה זה שיעשה חיל[17] באפרתה ויקרא שם בבית לחם. יש להניח כי מדובר בבועז,[18] למרות שייתכן ומדובר בילד אשר ייוולד מהנישואים. אפשר גם להבין כי מדובר בתיאור משותף של רות ובעז.

עשה

וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם   (רות ד יא).

במרכזה של ברכה זו ישנם שני פעלים "עשה" ו"קרא", שניהם מופיעים במקומות קודמים במגילת רות. השורש של הפועל הראשון עש"ה מופיע שתים עשרה פעמים במגילה עד לנקודה זו.[19] עשר ההופעות הראשונות מדברות על רות, לרוב תוך כדי תיאור נדיבותה כלפי נעמי. דוגמה לכך היא ההכרה של בעז בחסד שעושה רות "הגד הגד לי כל אשר עשית את חמותך" (רות ב יא). ישנם מספר מקרים בהם רות מתוארת כעושה עם בעז (רות ב יט), או שהיא עושה דברים בהתאם להוראות של בועז (רות ג ד). בנוסף, ישנן שתי פעמים בהן הפועל מדגיש את הנדיבות של בעז כלפי רות (רות ג יא; טז). מקבילה ראויה לציון בין השימוש של בעז לזה של רות בשורש זה מצויה בתגובה הלא מהוססת של רות להוראותיה של נעמי: "ותאמר אליה כל אשר תאמרי אלי אעשה" (רות ג ה). הקבלה לכך ניתן לראות לאחר מספר פסוקים בהתחייבות שנותן בעז לאחר שרות מבקשת ממנו בקשה נועזת: "כל אשר תאמרי אעשה לך" (רות ג יא).

נראה שהפועל "עשה", המופיע במרכז הברכה, מדגיש את התכונות המשותפות לבעז ולרות, תכונות עליהן למדנו משימושים קודמים בשורש זה. שניהם פועלים מתוך חמלה ונדיבות, ומכאן עולה כי תכונות אלו יהיו התוצאה של האיחוד ביניהם. הרעיון מופיע גם כן במושא של הפועל, המילה "חיל". כבר ראינו שרות ובועז מתוארים שניהם כאנשי חיל (רות ב א; ג יא). הביטוי "עשה חיל" המופיע כאן במרכז הדברים הוא דוגמה נהדרת לדרך בה הסיפור מתאר את התוצאה הרצויה של הנישואים בין בועז ורות.

קרא

גם לפועל השני "קרא" ולמושא שלו "שם" יש חשיבות העולה מתוך ההקשר הרחב יותר של הסיפור. פעלים מהשורש קר"א מופיעים שבע פעמים במגילה. לשישה מתוכם יש קשר ישיר לנעמי. שלוש ההופעות הראשונות נמצאות בדבריה הקצרים והממורמרים של נעמי לנשות בית לחם:

...וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי. וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד. אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה' לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי. (רות א יט-כא).

שלוש ההופעות האחרונות של השורש הזה בצורת פועל מופיעות בדברי הנשים המברכות את נעמי וקוראות שם לילד:

וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל נָעֳמִי בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל... וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד הוּא אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד.(רות ד יד, יז).

הסימטריה במבנה ראויה לציון.[20] הנשים המדברות בסוף המגילה הופכות את דבריה הקודמים של נעמי, בהם היא דוחה את הנעימות שבשמה, כך ניתן לראות עד כמה התהפך גורלה של נעמי.

ההופעה השביעית של השורש קר"א מצויה באמצע, בין שלוש ההופעות הראשונות לשלוש ההופעות האחרונות. היא מצויה במרכז דבריהם של העדים המברכים: "וקרא שם בבית לחם". כבר ראינו מספר פעמים את החשיבות של שמות לאורך מגילת רות. מטרת הנישואים והספר היא לשקם את השמות של בני משפחתה של נעמי. וכפי שציינו, מצוקותיה של נעמי משקפות את אלו של האומה, והפתרון שנמצא לנעמי מנבא את הפתרון של האומה כולה.

ההופעה של הביטוי "קרא שם" במרכז הברכה מדגישה את הפוטנציאל שיש לנישואים אלו לשקם שמות, את אלו של בני משפחת נעמי ואת אלו של האומה כולה בתקופת השופטים. הביטוי "עשה חיל" מזכיר את הנדיבות של שני אנשים אשר מתאחדים בשביל ליצור זוג היכול לייצר חברה של יושר ואצילות נפש, חברה שתחליף את החברה המתאפיינת באנוכיות ועצלנות. באופן זה, שני הביטויים המצויים במרכז הברכה הם גם מרכז העלילה של מגילת רות, והם שופכים אור על שני הרעיונות המרכזיים בסיפור.

 

סדרת שיעורים זאת מוקדשת לזכרה של אמי מורתי, נעמי רות ז"ל בת אהרן שמחה הי"ו, אישה שהתאפיינה במסירותה הבלתי-מתערערת של נעמי למשפחה, וחוסר אנוכיותה ונדיבותה יוצאי הדופן של רות.

אשמח לקבל שאלות והערות: [email protected].

 

 

 



[1]  ראה שיעור מספר 14, שם הנושא הוא ההתנהגות של הנער הניצב על הקוצרים.

[2]   ראה לדוגמה מחקרו של אוריאל סימון“Minor Characters in Biblical Narrative,” JSOT 46 (1990), pp. 11-19 .

[3]  עורפה היא היוצא מן הכלל לעניין זה, שכן היא שומרת על שמה במהלך הסיפור, למרות שהיא מחליטה לחזור למואב. עם זאת, נעמי מעודדת את ערפה לעזוב. ראה שיעור מספר 9, שם אני בוחנת עניין זה באריכות.

[4]   כפי שציינתי בשיעור מספר 25, קאסוטו מרבה לציין את החשיבות של המספר שבע בזיהוי של מילות מפתח. ראה למשל: A Commentary on the Book of Exodus (1967), pp. 75, 91ff.

[5]   ראה שיעור מספר 25.

[6]   ישנה אירוניה מסוימת בניסוח של הפסוק (רות ד ו): "ויאמר הגאל, לא אוכל לגאל".

[7]   ראה מלבי"ם רות ד יד; נראה כי זוהי הדעה הרווחת בקרב החוקרים:Frederic W. Bush, Ruth, Esther (1996), p. 253 Robert L. Hubbard, The Book of Ruth (1988), p. 271.

[8] J. A. Bewer, “The Go’el in Ruth 4:14, 15,” AJSL 20 (1903-1904), pp. 202-206.. ששון מתפלמס עם מסקנה זו ב: Jack M. Sassoon Ruth: A New Translation with a Philological Commentary and a Formalist-Folklorist Interpretation (1979), pp. 163-164.

[9]   נראה כי המילה "מקנה" שפירושה בהמות מבויתות (בהקשר של בעלות ועושר) קשורה למילה "קנה". ראה רמב"ן בראשית יד יט; Gesenius’ Hebrew and Chaldee Lexicon (1957), p. 504.

[10]  לדוגמה, בבראשית יד יט ו-כב ה' מתואר כ"קנה שמים וארץ". רש"י על אתר מפרש קנייה כעשייה. מכאן עולה כי עשייה היא סוג של קניין.

[11]  השורש קנ"ה משמש לפעמים לתיאור קנייה של בני אדם – עבדים (ראה בראשית לט א; עמוס ח ו; נחמיה ה ח). למרות זאת, המקרה היחיד של קניין נישואים מופיע כאן. W. A. Van Gemeren (ed.), Dictionary of Old Testament Theology and Exegesis 3 (1997), pp. 940-941, מקשר בין קנייני אנשים ומפרש שכשם שהשורש קנ"ה יכול לשמש במשמעות של קניין אנשים לעבדות, הוא יכול לשמש לקניין אישה. נראה כי אין הרבה הוכחות לגישה זו.

[12]  Gesenius’ Hebrew and Chaldee Lexicon (1957), p. 735.

[13] קידושין א א. הגמרא שואלת מדוע שורש זה משמש במשנה לציון קידושין (קידושין ב ע"-ע"ב). מעניין לציין שהגמרא לא משתמשת בפסוקים אלו ברות כראיה טקסטואלית לכך שהשורש קנ"ה משמשת בהקשר של נישואים.

[14]  לסיכום של דיון זה בין חוקרי התלמוד ראה: David Weiss Halivini, “The Use of QNY in Connection with Marriage,” Harvard Theological Review 57 (1964), pp. 244-248

[15]  השורשים קנ"ה וגא"ל מופיעים יחד בהקשרים שונים בהם הנושא הוא גאולה (ויקרא כה כה-נה; ירמיהו לב ז-ח). למרות זאת, בהקשרים אלה מדובר בעניינים ייחודיים. המקבילה בשמות מרתקת בגלל שעולה ממנה שלשתי המילים משמעות דומה. קמפבל מציין את ההקבלה ואת חשיבותה בסיפור שלנו: Edward F. Campbell Jr., Ruth (Anchor Bible, 1975), pp. 159-160, astutely notes this parallel and its importance for our narrative.

[16]  ההתייחסות לזרע שיגיע מהנישואים מהווה מקבילה נוספת לסיפור חנה. ראה שמואל א א יא. יש לציין במיוחד את הדמיון לדברי הברכה של עלי לאלקנה וחנה בשמואל א ב כ. מכאן עולה שוב (ראה שיעור מספר 17) שחנה ורות שתיהן יחד מולידות את הזרע (שמואל ודוד), שמתקן את תקופת השופטים ומתחיל תקופה מלאת תקווה, תקופת המלוכה.

[17]  כבר ציינתי כי לביטוי זה משמעויות רבות (וייתכן שהן מקבילות): כוח צבאי, עושר, מנהיגות, יושר ופוריות. ראה שיעורים 12 ו26.

[18]  רש"י (רות ד יא) רומז לכך שהברכה מופנית לבעז, ששמו יגדל. ראה מלבי"ם רות ד יא.

[19]  בשיעור מספר 19 דנו בחשיבות של מילה זו בהקשר של פרק ב'.

[20]  נקודה זו מפתיעה במיוחד לנוכח העובדה שעל פניו ברות ד יז יש חזרה על ביטוי זה "ותקראנה לו השכנות שם" בלי כל סיבה נראית לעין. דבר זה גרם למספר חוקרים לנסות ולתקן את הפסוק. ראה למשל הדיון של קמפבל בנושא Edward F. Campbell Jr., Ruth (Anchor Bible, 1975), pp. 165-166. לדעתי השימוש המשולש בשורש קר"א בסוף המגילה נועד ליצור הקבלה לשימוש המשולש בתחילת הסיפור.