דילוג לתוכן העיקרי

עבודה זרה | דף ג | גדול המצווה ועושה

 

הגמרא ריש דף ג ע"א דנה אם אומות העולם מקבלות שכר על קיום המצוות. הסוגיה מעמתת את דברי מר בריה דרבינא שאומות העולם חייבות במצוות אך "אף על פי שמקיימין אותן אין מקבלין עליהם שכר" עם דברי רבי מאיר "שאפילו גוי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול", ומכריעה:

"שאין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה, דאמר ר' חנינא: גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה".


מדוע המצווה ועושה גדול ממי שאינו מצווה ועושה? התוספות (על אתר ד"ה גדול [וכן במקומות אחרים בש"ס]) מבארים:

"מפני שהוא דואג תמיד לבטל יצרו ולקיים מצוַת בוראו".


לדברי התוספות, שכרו של המצווה ועושה גדול יותר משום שקיום המצוות דורש ממנו מאמץ נפשי גדול יותר, ו"לפום צערא אגרא" (אבות פ"ה מכ"ג). מי שאינו מצווה ועושה דומה למי שיש לו פת בסלו – הוא מקיים את המצוות מרצון חופשי ומבחירה מלאה. המצווה ועושה, לעומתו, מקיים את המצוות מתוך יראה והכרח, לכן צערו, וממילא גם שכרו, גדולים יותר.

אמנם פירוש זה נראה קשה בסוגייתנו. אומות העולם חייבות לקיים מצוות, וכדברי רש"י להלן דף ו ע"א (ד"ה משום) ש"עתידין הן ליתן את הדין על שאין מקיימין אותן". אם כן, מדוע לא יקבלו הגויים את שכרם כמצווים ועושים?!

על כן נראה להציע הבנה אחרת בדבר גדולתו של המצווה ועושה. בכל מצוה יש שני חלקים: המצוה מצד עצמה ועשיית רצונו של הקב"ה. כל אדם שמקיים מצוה או נמנע מעבֵרה מקבל שכר על עצם קיום המצוה. שכר זה, אי אפשר לשלול אותו אפילו מאומות העולם. ואולם, המצווה על המצוה ועושה אותה זוכה עוד לדבר אחר: על ידי עשיית רצון ה', הריהו יוצר קשר מיוחד עמו יתברך. קשר זה אינו נוצר כשאינו מצווה ועושה. וכעין זה כתב הרא"ש בתוספותיו למסכת קידושין (לא ע"א):

"המצווה ועושה הוא עושה רצון קונו, אבל מי שאינו מצווה ועושה, לא שייך לומר ביה עושה רצון קונו".


לפי זה יובנו בנקל דברי סוגייתנו. מאחר שראה הקב"ה שאין הגויים מקיימים שבע מצוות בני נח, עמד והתיר אותו קשר מיוחד שנוצר על ידי קיום הרצון הא-לוקי שבמצוות, ושוב אין לגויים אלא השכר על קיום המצוות מצד עצמן.

לאור הרקע ל'התרת' המצוות לבני נח נוכל ליישב את סוגייתנו גם לפי שיטת התוספות. לעיל הקשינו: אם עדיין הגויים מחויבים במצוות, היאך שלל מהם הקב"ה את שכרם כמצווים ועושים?! תשובת הדבר בוקעת ועולה מדברי הגמרא הנזכרים: "כיון שלא קיימום – עמד והתירן להן" (לעיל ב ע"ב). מאחר שאין אומות העולם מקיימים את המצוות כמערכת מחייבת, שוב אין הם ראויים ליטול עליהן שכר כמי שמצווה ועושה. אמנם עדיין חייבים הם במצוות, ואף ייענשו על ביטולן, אך מכל מקום, הם עצמם אינם רואים את הציווי הזה כמחייב, ואינם מקיימים את המצוות כמי ש"דואג תמיד לבטל יצרו ולקיים מצוַת בוראו", אלא לפי רצונם. אשר על כן, אין הן ראויים לשכר אלא כמי שאינו מצווה ועושה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)