דילוג לתוכן העיקרי
דף יומי תשפ"א -
שיעור 148

סוכה | דף יד | גזרת תקרה ו"סכך לנצח"

במשנה בדף י"ד ע"א נחלקו תנאים בעניין סיכוך בנסרים. הגמרא מבארת שבמוקד המחלוקת עומדת "גזירת תקרה", דהיינו גזירה שגזרו חכמים שלא לסכך בנסרים עבים הנראים כתקרת בית. להלכה, קיבלו כל הראשונים את הדעה המחמירה בסוגיה, הקובעת שנסרים שיש בהם רוחב ארבעה טפחים פסולים לסיכוך מפאת אותה "גזירת תקרה".

כידוע, מזה שנים רבות נפוץ בעם ישראל השימוש ב"סכך לנצח" – מחצלת העשויה מקנים דקים המחוברים זה לזה ומשמשת כסכך. כשרותו של סכך לנצח נוגעת לסוגיות אחדות, ואנו נתמקד בסוגייתנו ובגזירת תקרה.

בסוגיה נאמר בפירוש שדווקא נסר ברוחב ארבעה טפחים פסול, משום שהוא מסיבי ביותר, ונראה כתקרה. עם זאת, היו מראשוני אשכנז שהחמירו בדבר, ומשני טעמים שונים.

הטור מצטט את הסמ"ק, שכתב:

"ומיהו נהגו העולם שלא לסכך בהם כלל, ומשום דלמא אתי לסכך בהם בקביעות בענין שאין הגשמים יכולין לירד בה".

נחלקו ראשונים בדינה של סוכה שסככה עבה והגשם אינו יכול להיכנס לתוכה. הסמ"ק חושש לדעה המחמירה, ועל כן אוסר באופן גורף את השימוש בנסרים המונעים את ירידת הגשמים.

בהגהות מיימוניות (סוכה ה, כא) הביא טעם אחר:

"אבל בנסרים, אפילו פחות מג' דהוו להו כקנים בעלמא, אחרי שכל הבתים סכוכין בענין זה ואינה נראית סוכה – פסולה, דלא הויא כמין בית אלא בית ממש".

לדעת ההגהות מיימוניות, קנים מעוצבים ומהוקצעים (לאפוקי עץ טבעי, שכשר אף אם הוא רחב מאוד) פסולים אפילו אם אין בהם שלושה טפחים, שכן סוף סוף הם נראים כתקרת בית.

השולחן ערוך (תרכט, יח) העתיק את לשון הסמ"ק ש"לא נהגו" לסכך בנסרים אף אם אין בהם שלושה טפחים. מלשונו מוכח שאין זו אלא חומרה בעלמא, והמשנה ברורה שם עומד על כך ומעיר שאם נחשוש לדברי ההגהות מיימוניות, יש להחמיר מעיקר הדין, שכן זו גופה גזירת תקרה.

כאמור, דיון זה נוגע לכשרותו של "סכך לנצח". בשו"ת ציץ אליעזר (טו, כח) נשאל על כשרותו של סכך לנצח, והשיב שניתן להקל בדבר לאור שני טעמי החומרה שהוזכרו לעיל:

"כי החוש מעיד דבנסרים הדקים הנקראים בלאפון דהגשמים יורדים לתוך הסוכה בפרט בזמן שהגשמים מרובים... ואם ככה דהחששא בזה הוא רק מכח דברי הסמ"ק... לא מכח איסור ממש אלא רק מכח מנהגא בלבד...       
ומה שמפליט כבוד תורתו במכתבו לומר דאולי יש לחוש גם לזאת דדילמא הוא במקום שעושים תקרת הבית... ששם יהיה הפסול מגזירת תקרה. לדעתי בפשיטות דזה אינו... הרי בהדיא דאין כל מקום לחשש גזירת תקרה בזה כי אין צורך לעשות תקרת בית מנסרים קצרים כאלה".

הרב ולדנברג מתמודד עם שני טעמי הגזירה: ביחס לחשש שמא הגשמים אינם יורדים לסוכה הוא מדגיש שמדובר במנהג בלבד (כפסק השולחן ערוך), ואף מעיד שבפועל סכך לנצח איננו חסין מפני מים, וביחס לגזירת תקרה הוא מבהיר שבזמננו אין מי שישתמש בסכך לנצח כתקרת בית, ולכן דעתו של ההגהות מיימוניות בנוגע לסיכוך בנסרים שוב אינה רלוונטית, ואין לחשוש לכך.

ואמנם, הלכה למעשה קובע הרב ולדנברג בנחרצות:

"...כך מנהג העולם כאן לנהוג היתר בפשיטות... ונמנים בתוכם גם גדולי תורה ויראה ומהדרים במצוות, ועיני ראו ולא זר מנהג זה אצלם עוד כד הוינא טליא, וכן מאז ועד עתה".

ואמנם, רבים משלומי אמוני ישראל משתמשים בסכך לנצח, ובהחלט יש להם על מי שיסמוכו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)