גיטין דף ד– 'מישכח שכיחי'

  • הרב ירון בן צבי

סוגייתנו עוסקת בשאלה האם שליח המביא גט ממדינת הים צריך לומר 'בפני נכתב ובפני נחתם', אחד הטעמים שעל השליח לומר כן הוא החשש שיצא ערעור על כשרות הגט ואולי לא ימצאו עדים לקיים הגט משום שאין שיירות מצויות מחוץ לארץ לארץ ישראל; לעניין זה נאמר שהמביא גט ממדינה למדינה בארץ ישראל אינו צריך לומר 'בפני נכתב ובפני נחתם' וזאת בשל היותם של עולי רגלים 'מישכח שכיחי' לקיים הגט אם יערערו עליו.

הנחה זו, שיש שוני מהותי בין המביא גט מחוץ לארץ לבין המביא גט בארץ ישראל מעלה שאלה מהותית1 על דין עליה לרגל של תושבי חוץ לארץ, שהרי אם ישנו חיוב על תושבי חוץ לארץ לעלות לרגל הרי שהשכיחות שלהן לא שונה משכיחות של עולי רגלים ולכן גם הבא מחוץ לארץ לא יהיה צריך לומר אבל המביא מחו"ל צריך לומר, ואם נאמר שיש חיוב עליה לרגל מחו"ל, הרי גם המביא מחו"ל לא יצטרך לומר 'בפני נכתב ובפני נחתם' כמו המביא גט ממדינה למדינה.

יחד אם זאת, אף אם נאמר שישנו חיוב על תושבי חוץ לארץ לעלות לרגל, אפשר שמשום שהדרך חזרה לביתם ארוכה הם חוזרים מיד לביתם ולא משתהים בארץ ולכן הם לא נחשבים 'מישכח שכיחי' כמו עולי רגלים אשר גרים בארץ ישראל.

_____

[1] עליה לא נרחיב כאן. וראה במשנה למלך הלכות קרבן פסח פרק א הלכה א, שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן קס.