גיטין דף ח - רכישת בית בארץ ישראל בשבת

  • הרב אביהוד שורץ

הסוגיות הנלמדות בימים אלה אינן נוגעות במישרין לענייני מסכת גיטין, אלא לעניינים אחרים, בעיקר ביחס לגבולות הארץ. מתוך כך, נעסוק אף אנו בהלכה צדדית יחסית, אך חשובה ביותר, שמקורה בדף ח ע"ב. הגמרא מלמדת, שהקונה בית בארץ ישראל (וכן בסוריה) רשאי לבקש מנכרי שיכתוב עבורו שטר מכר בשבת. אף שאמירה לנכרי בשבת אסורה משום שבות, בכגון זה היקלו – משום ישוב ארץ ישראל, ופירש רש"י:

"משום ישוב ארץ ישראל - לגרש עובדי כוכבים ולישב ישראל בה".

התוספות בסוגייתנו מחדשים, שהיתר זה הינו היתר ייחודי משום מצות ישוב ארץ ישראל:

"אבל משום מצוה אחרת לא היינו מתירין אמירה לעובד כוכבים במלאכה דאורייתא".

בהמשך דבריהם מצטטים התוספות את דעת בעל הלכות גדולות, שהתיר אמירה לנכרי באיסור תורה גם לצורך מצות מילה. הראשונים (ראה ר"ן שבת, דף נ"ה באלפס; ובטור אורח חיים סימן ש"ז) נחלקו האם היתר זה של הבה"ג כולל כל מצוה שהיא, או שמא מצות מילה ייחודית אף היא שכן עיקר מצות המילה דוחה שבת, ועל כן גם צרכים אגביים למצוה מתירים אמירה לנכרי. עם זאת, ביחס למצות יישוב ארץ ישראל, ראשונים אלה לא נחלקו,  שכן מפורש בסוגיית הגמרא שמצוה זו חשובה היא, ולמענה הותר לומר לנכרי לבצע איסור תורה.

בשו"ת הריב"ש (שפ"ז, ומקורו ברמב"ן שבת, דף ק"ל) ביאר את יסוד ההיתר בזה:

"והראיה שהביאו מכותבין עליו אונו יש לדחותה, שאני ישוב ארץ ישראל שאינה מצוה לשעתה, אלא מצוה המתקיימת לעולם. ומצוה ותועלת לכל ישראל, שלא תשתקע ארץ קדושה ביד כותים. ואפשר, שלפיכך יחדו להם בגמרא מצוה זו, לומר שאין מתירין כן בשאר המצות, ואין אומרין במצוות זו דומה לזו, שאין אנו יודעין מתן שכרן של מצוות".

במהלך הדורות התעוררו שאלות מעשיות שונות בהקשר להיתר זה. אמנם, בערוך השולחן (אורח חיים, ש"ו כ"א) העלה את האפשרות, שהלכה זו אינה נוהגת בזמן החורבן. אך בניגוד להצעתו, במשך הדורות מצאנו גדולים רבים שסמכו על כך הלכה למעשה. כך, למשל, רבי משה יוסף מרדכי מיוחס, הראשון לציון בראשית המאה ה-19, כתב בספרו מים שאל (סימן א'):

"שאלוני משפט צדק פעיה"ק ירושלים ת"ו, בצד בית הכנסת שהיה חרב ועל ידי הוצאות מרובות נתנו תקיפי הארץ רשיון לבנותו, ויען שרוצים לגמור הבנין בהקדם, פן יחזרו בהם השלטונות וישאר חרב, רוצים למהר בניינם גם בשבת על ידי גויים אם יש להתיר בזה ... יש להתיר בפשיטות ממה שאמרו בגיטין (ח ע"ב) וכן פסק מרן בשולחן ערוך בזה"ל: "מותר לקנות בית בארץ ישראל מגוי בשבת...".

ניתן לראות, אם כן, שההיתר הורחב לא רק לרישום שטר המכר על ידי נכרי, אלא גם לפעולות בניין על ידי נכרים בשבת.

כצפוי, עיקר העיסוק בשאלות מעין אלה, התרחש עם עם תקומת מדינתנו. הרב ד"ר מרדכי פוגלמן (בית מרדכי, א' כ"ז) מסביר:

"אם אין ישוב וישיבת ארץ ישראל - אין שבת ישראל במלואה ותפארתה! אם בימי התנאים אמרו כי ישראל בחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם, מה נאמר בדורנו אנו, אחרי השואה! בחורבן דורנו, הגדול בין כל החורבנות שניתכו על עם ישראל, נחרבה עד היסוד גולת אירופה שהיתה יותר מאלף שנים המפרנסת באורה וחומה את כל חלקי האומה. גלי הטמיעה ונשואי תערובת מציפים כיום את השרידים שנשארו בגולה החרבה וגם את היהודים שבארצות האנגלוסכסיות. שם אין שבת ואין שומרי שבת כהלכה יכולים לחיות בסביבות המוצפות תרבויות הגוים ואורחות חייהם. השבת יכולה כיום להשמר בתפארת הודה במדינת ישראל בלבד! ולפיכך בהיתר של אמירה לנכרי משום ישוב ארץ ישראל יכולים כיום להאמר הדברים המרוממים: "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה". כלומר, מותר השבות של אמירה לנכרי בשבת בגאולת בתים ושדות בארץ ישראל "כדי שישמור שבתות הרבה", כדי שיתאחזו ויתרבו ישראל במדינת ישראל, ועל ידיה תגבר קדושת השבת ותוכל להשמר במלוא תפארתה במדינת ישראל".

ואכן, פוסקי דורנו היקלו בכך בהקשרים שונים. אזכיר דוגמה אחת לכך מפסק של הגר"ע יוסף, שצוטט על ידי בנו בילקוט יוסף (סימן רמ"ג):

"בתשובה מכתב יד משנת תשל"א כתב מרן אאמו"ר שליט"א בזה"ל: נשאלתי מחברי מושב "הזורעים" בגליל, בהיות ויש להם עצי פרחים שהיבול המיועד לייצור לחוץ לארץ בסך הכל הוא שלושה שבועות, וחייבים לקטוף בכל יום, ואם ימנעו עצמם יום אחד מקטיפת הפרחים, יבואו לידי הפסד מרובה -  אם מותר לקטוף בשבת על ידי גוי?

ובתחילה שאלו על כך לרב העיר של טבריה הרה"ג ר' רפאל הכהן קוק ז"ל והתיר להם, ושוב חזר בו, שהרי אמירה לגוי שבות, ושלחם אלי לחוות דעתי בזה ...

אולם עלה על דעתי לומר שבארץ ישראל כל שיש בדבר משום יישוב ארץ ישראל, דמי למה שהתירו (גיטין ח ע"ב) כותבין עליו אונו אפילו בשבת, ואף על גב שאמירה לגוי שבות, במקום יישוב ארץ ישראל לא גזרו רבנן ... ולפי זה גם בנידון דידן יש להקל, שהרי מחייתם ופרנסתם של חברי המושב ממטע הפרחים, שמייצאים לחוץ לארץ ומקבלים מטבע זר שיש בו גם כן תועלת ליישוב היהודי בארץ ישראל, ואם ימנעו יבואו לידי הפסד גדול, ונמצאת מכשילן לעתיד לבוא שיפסקו עבודת מטע הנ"ל. ולא אכחד שיש לבעל דבר לחלוק, שבשדה לזריעה מצינו דלא שייך בו מצוות ישוב ארץ ישראל כל כך ... סוף דבר נראה להקל על כל פנים על ידי קבלנות משום מצוות יישוב ארץ ישראל".

גם כאן, ההיתר מורחב מעל ומעבר לכתיבה על ידי נכרי, לעצם ביצוע המלאכות בשבת, וכל זאת בשם חשיבות התרומה ליישוב הארץ. 

יש להעיר, לסיום, שהאור זרוע למד את סוגייתנו באופן שונה לחלוטין, וקבע שההיתר לכתוב על ידי נכרי הוא דווקא בכתב לועזי, שכתיבתו בשבת אסורה מדרבנן ולא מדאורייתא. אם כך, ההיתר משום ישוב ארץ ישראל אינו אלא ב"שבות דשבות", דהיינו איסור דרבנן על ידי נכרי. הרמ"א (אורח חיים, ש"ו י"א) ציטט פסק זה, אך רוב הפוסקים לא קיבלו אותו – ראה ביאור הלכה שם, ואין כאן המקום להרחיב בכך.