גיטין דף טז – חיבור מקוואות

  • הרב אברהם סתיו

במרוצת הדיון סביב פעולות שנעשות "לחצאין", הזכירה הגמרא (טז ע"א) את ההלכה הבאה:

הנצוק, והקטפרס, ומשקה טופח - אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה!

רש"י פירש כי הקטפרס הוא מדרון תלול, מעין מפל, שמחבר בין שני מקוואות שאין באחד מהם ארבעים סאה. יכולנו לחשוב ששני המקוואות ייחשבו כמקווה אחד אשר יש בו יותר מארבעים סאה, והגמרא לימדה אותנו שאין זה כך.

על קביעה זו הקשו התוספות מן הסוגיה במסכת חגיגה (יט ע"א), שם נאמר כך:

שלש גממיות בנחל: העליונה, התחתונה והאמצעית. העליונה והתחתונה של עשרים עשרים סאה, והאמצעית של ארבעים סאה, וחרדלית של גשמים עוברת ביניהן. רבי יהודה אומר: מאיר היה אומר מטביל בעליונה... ואני אומר בתחתונה ולא בעליונה.

מבואר מן הגמרא בחגיגה כי רבי מאיר ורבי יהודה מודים שאפשר לטבול במקווה התחתונה, המחוברת לאמצעית על ידי קטפרס, וכל מחלוקתם היא רק ביחס למקווה העליונה. זאת בניגוד לסוגייתנו שאסרה את הטבילה בשתי המקוואות אשר מחוברות בקטפרס!

אפשר היה להעמיד את סוגייתנו כדעת חכמים, שאינה מופיעה בגמרא בחגיגה אך מובאת במקור הדברים, בתוספתא במקוואות (פרק ג):

וחכמים אומרים בין בתחתונה כן וכן אין מטבילין אלא באמצעית שיש בה ארבעים סאה.

אך התוספות (למרות שהכירו את התוספתא) כתבו שיש ליישב את הקושי באופן אחר:

ואומר ר"ת דהכא מיירי דוקא בשתי גוממיות שבזו עשרים ובזו עשרים דליכא מקוה שלם באחד בפני עצמה דלא הוו חיבור ואין מטבילין אפילו בתחתונה. אבל התם דאיכא באמצעית מקוה שלם לכולי עלמא מטבילין בתחתונה ובעליונה פליגי.

התוספות מחלקים בין שני מצבים של חיבור. מצב אחד הוא מצב בו בכל אחד מן המקוואות אין שיעור של ארבעים סאה. במצב זה קבעה סוגייתנו שהמקוואות אינם נחשבים כמחוברים ושניהם פסולים. מצב שני הוא שיש מקווה אחד כשר עם ארבעים סאה, ומקווה אחד מחובר לו על ידי קטפרס, במקרה זה יש להכשיר את המקווה השני (אם הוא תחתון – לדברי הכל, אם הוא עליון – רק לרבי מאיר).

מהו הטעם לחלק בין שני המקרים? הרי לכאורה השאלה היא אותה שאלה: האם שני המקוואות נחשבים כמחוברים זה לזה?

בשיעורי ר' דוד הציע לבאר זאת באופן הבא:

דהלכה דגוד אחית ואסיק, נאמר דוקא על דינים, ולא על מציאות, ולכן דוקא אם יש על זה כבר דין מקוה, [או דין מחיצה], נאמרה בזה הלכה דגוד אחית ואסיק, אבל אי יש בו רק עשרים למעלה, דאין עליו דין מקוה, לא נאמרה בו כלל הלכה דגוד אחית, דנימא דחשיב שהמים למטה.

כלומר, החיבור שעל ידי קטפרס ("גוד אחית") הוא לא חיבור מציאותי אלא חיבור הלכתי. ממילא, דווקא אם יש באחד המקוואות "דין מקווה", אפשר "להוריד" אותו גם אל המקווה השני. אך המים עצמם אינם מחוברים זה לזה וממילא אין הם יוצרים יחד מקווה.

באופן אחר אפשר לומר שבמושג "חיבור" ישנם שני רבדים, או שתי רמות. רמה אחת היא הקביעה ששני דברים הם בעלי זיקה זה לזה. הרמה השנייה היא הקביעה ששני דברים הם דבר אחד. כדי ששני חצאי-מקווה ייחשבו כמקווה שלם, יש צורך בהגדרה של שניהם כגוף אחד, ולשם כך לא די בחיבור של קטפרס. אך כאשר אחד המקוואות שלם די בקטפרס כדי להגדיר שהמקווה השני נוגע בו ומחובר אליו, ודי בכך כדי להכשירו.