דילוג לתוכן העיקרי

גיטין | דף יג | צבורין ומונחין בקרן זווית

הגמרא בסוגייתנו עוסקת במשנה הקובעת שאם אדם מינה שליח לתת גט לאשתו או שטר שחרור לעבדו ומת קודם שנמסר השטר, השליח אינו יכול לבצע את שליחותו, אך אם המשלח הורה לתת לאדם מסוים סכום כסף, יש לתת את הכסף אף לאחר מיתת הנותן:

"האומר תנו גט זה לאשתי שטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה תנו מנה לאיש פלוני ומת יתנו לאחר מיתה".

הגמרא קובעת שהיכולת לתת מתנה לאחר מיתה מוגבלת למקרה שבו הנותן הורה לתת מעות מסוימות, אבל אם הוא הורה סתם לתת לפלוני סכום כסף – היורשים אינם חייבים לקיים את הוראתו.

רב זביד ורב פפא נחלקו בהסבר המשנה: לדעת רב זביד מדובר באדם בריא, ולדעת רב פפא מדובר בשכיב מרע, ואף על פי כן נותנים רק אם פירש שיש לתת מנה מסוים, משום שאם אמר סתם 'תנו מנה' – יש חשש שהתכוון למעות מסוימות הקבורות במקום שאינו ידוע לנו.

למסקנה קובעת הגמרא שאין לחשוש למנה הקבור בקרקע ויש לקיים את צוואתו של שכיב מרע אף אם לא ציין במפורש לאיזה מנה התכוון, וכך גם פסק הרמב"ם (זכיה ומתנה י, א):

"שכיב מרע שאמר תנו מנה לפלוני ומת – יתנו לאחר מיתה, שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו, ואין חוששים שמא על מנה קבור הוא אומר".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)