גיטין | דף כה | בין ברירה לתנאי

הגמרא בסוגייתנו קובעת שלפי רבי יהודה 'אין ברירה', ולכן אם אדם שיש לו שתי נשים בעלות שם זהה הורה לסופר לכתוב גט כדי לגרש בו איזו מהן שירצה, ולא ציין לשם איזו אישה יש לכתוב את הגט, הגט פסול משום שלא נכתב 'לשמה'. לעומת זאת, לדעת רבי מאיר יש ברירה בגיטין, ולכן על אף שכעת מטרת הגט אינה ידועה לגמרי, כאשר הדבר יתברר בהמשך הוא ייחשב כידוע למפרע.

לפי רבי יהודה, הסובר שאין ברירה, מדוע תנאי רגיל כן מועיל בגט? מדוע אין הדבר נחשב כמו ברירה, שהרי גם כאן מתבררת חלותו של הגט רק לאחר כתיבתו? הרמב"ן מסביר שתנאי מתייחס למעשה גמור שכל פרטיו ידועים, והשאלה היא רק אם התנאי יתקיים והמעשה יחול, ואילו דין ברירה מתייחס למעשה שגם תוכנו ופרטיו אינם ידועים, וכדי שהגט יחול על האדם לדעת את תכלית.