גיטין דף כט - חזקת חיים ביוצא ליהרג

  • הרב אביהוד שורץ

המשנה בדף כ"ח ע"ב עוסקת בחזקת חיים במי שעבר עבירה שעונשה מיתה. המשנה מבחינה בין מי שטרם נחרץ דינו להריגה, לבין מי שנחרץ דינו. הגמרא דנה באבחנה זו בהרחבה, ומעלה חלוקה נוספת בין בית דין של ישראל ובין בית של עובדי כוכבים.

בהבנת מסקנת הסוגיה נחלקו ראשונים: יש שפסקו (הרא"ש והטור, אבן העזר קמ"א) כלישנא קמא, שבבית דין של עובדי כוכבים היוצא ליהרג הוא בחזקת מת, וניתן אף להתיר את אשתו להינשא;  יש שפסקו (הרמב"ם) כלישנא בתרא, שדווקא בבית דין של ישראל היוצא ליהרג הוא בחזקת מת; ויש (הרשב"א, וכן להלכה בשולחן ערוך ובנושאי כליו) שחששו לשתי הלישנות, ועל כן קבעו שבין בבית דין ישראל ובין בבית דין של עובדי כוכבים, הרי הוא ספק חי ספק מת, ועל כן מצד אחד אם היה כהן אשתו אינה אוכלת בתרומה, אך מצד שני אין אפשרות להתיר לה להינשא.

מחלוקת ראשונים זו היתה מעשית ביותר לאורך הדורות, שכן לצערנו שלומי אמוני ישראל נתפסו בידי השלטונות הנכרים, לעיתים אף אל לא עוול בכפם, ונידונו למיתה. על אף שכאמור פוסקים רבים החמירו בכך, נטו המשיבים לצרף לקולא את הדעה הראשונה, הנוקטת שמי שנגזר דינו להמית בבית דין נכרי, הרי שהוא בחזקת מת, וניתן להתיר לאשתו להינשא.

הקולא בעניין זה התעצמה בפסקי היתרי העגונות שלאחר השואה. ישנה תשובה מפורסמת בשו"ת הב"ח (החדשות, סימן ס"ד) ובה קבע:

"וכל מי שמתיר עגונה אחת בזמן כאלו בנה אחת מחרבות ירושלים העליונה".

על דברים אלה כתב הרב הרצוג (שו"ת היכל יצחק, אבן העזר א' כ"ד), הרב הראשי לישראל בשנות האימה לאחריהן:

"כבר ידוע מה שהביא הב"ח ז"ל שהמתיר עגונה אחת כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים. ואלפי פעמים ק"ו שחובה קדושה כפולה ומכופלת מוטלת עלינו לטרוח בהיתר העגונות שאחרי חורבן השואה האיום והנורא. ונוסף לזה הרי השמידו הרשעים ימ"ש שליש האומה, בערך ששה מליון יהודים, הי"ד, ובכללם מליון ומאתים אלף תינוקות, הי"ד, ומצוה רבה עלינו גם מצד זה לחפש בכל כחנו צדדים להיתר עפ"י יסודות ההלכה בתקותנו שעל ידי ההיתרים יבנה חלק מהאומה, עם ה', ונמצא זרעו של אברהם אבינו חוזר לתחיה".

על כן, כאמור, גדולי ישראל שעסקו בהיתר העגונות לאחר השואה, יצאו בכוח דהיתרא עדיף, כדי לשקם את עם ישראל מן החורבן.

כך, למשל, נשאל הרב יעקב ברייש (שברח בעצמו מן הנאצים, והתיישב בציריך; שו"ת חלקת יעקב, מ"ב) מה דינה של אישה, שישנה עדות שבעלה נשלח ברכת ממחנה הריכוז בדרנסי שבצרפת לכיוון אושוויץ. לא ניכנס לכלל פרטי המקרה שם, שכללו גם ניסיון בריחה מן הרכבת, אך בנוגע לענייננו קובע החלקת יעקב שהשילוחים למחנות ההשמדה הרי הם כגזר דין מוות בבית דין של נכרים. ובכן, אילו היינו פוסקים כדעה המיקלה בנידוננו, ניתן היה להתיר את האישה להינשא. על כך כותב החלקת יעקב:

"ומי שיודע עובדא דמילתא מהמאורעות האיומות שלא נשמע כמותם מימות עולם בעוונותינו הרבים, שמשלשה מיליון יהודים בפולניה וגם שארי היהודים שבמערב אירופא שהובלו לשם לאבדם ולהרגם ולא נשארו רק מעט מזעיר בדרך נס פלאי ... ומי שהיה כבר בידם לא ניצל רק אחד מאלף ... ונידון דידן שידוע לנו שהיה בידם בדראנסי ומשם שלחו אותו לאשכנז וכידוע הלכו משם לפולין לאבדון ולכליון ואף אותם שהלכו מתחילה לעבוד עבודת הפרך המפרכת ומשברת הגוף והנפש בחסרון מזונות היתה אך ורק לקרב מיתתן. ובפרט האנשים חלושי כח ורכי המזג שלא ניסו מעולם לעבודות כאלו, ודאי יש לומר דדינם כיוצא ליהרג בדיני עכו"ם לאחר פסק דין, כיון דידוע דניתן דת להשמיד להרוג ולאבד. ולא שייך כלל הסברא דמקבלי שוחדא, וקימו וקבלו עליהם לקיים לא תחיה כל נשמה. אם כן דינם כיוצא ליהרג דלהרא"ש והטור דינו כמת, וגם להב"ח ועוד פוסקים על כל פנים אם נשאת לא תצא.

ואף לדידן, דפסקינן דלא כרא"ש וטור, זה רק באחד היוצא ליהרג ולא ראינו מיתתו חיישינן לחומרא דמקבלי שוחדא או חזי זכותא ולא הומת. אבל בנידון דידן שהדבר ידוע ומפורסם שכל מי שנפל לידם יצא ליהרג וגם נהרגו כולם רק מיעוטא דמיעוט ניצולו ע"י נס פלאי, אם כן מי שנפל לידם לא גרע ממי שנפל למים שאין להם סוף ...

אין כאן המקום לדון בהלכות מים שאין להם סוף, אך יחד עם זאת הנקודה המרכזית ברורה: כאשר שלטון הנאצים ימ"ש גזר דינו של אדם למיתה, הרי זה כבירור גמור, שבצירוף שיקולים נוספים ניתן לסמוך עליו, ולהתיר לאשתו להינשא.

תשובה דומה מאוד כתב גם רבה של ירושלים, הרב צבי פסח פרנק (שו"ת הר צבי, אבן העזר ס"ד):

"כשהועד שהבעל הועבר באושוויץ לצד שמאל. שבדרך כלל אלה שהועמדו לצד שמאל נלקחו משם לשריפה, אבל היו מקרים יוצאים מהכלל שעמדו בצד שמאל וניצולו. לכאורה יש להם דין יוצא ליהרג בבית דין של של עכו"ם ... והנה בנידון דידן יש עוד צד היתרא ... דלפי השמועה לא היה באפשרות לתת לצוררים שוחד, וגם לא היה שייך בנידון דידן שוחד, שכבר נטלו מהם כל אשר להם. ואם יש למי להסתפק בסברא זאת, עכ"פ יש לצרף סברא זאת לסניף ... ויש שאמרו לפקפק בזה קצת, דכיון שהוציאו להורג אלפים יחד, אם כן היו יכולים להשמט איזה מהם ולברוח. אבל כפי השמועה מי שהועמד בצד שמאל כמעט שלא היה שום מציאות לברוח משם ולצאת לחפשי, כי היו מוקפים בחוטי חשמל כמה פעמים וסגור ומסוגר ע"י שומרים שעמדו בכל צד, ולא היה מציאות להמלט. ואם קרה שנמלט, זה היה בדרך נס וזה לא שכיח כלל ... ועוד יש צירופים אחרים להיתר, דגם אם נמלט מצד שמאל עדיין כמה הרפתקאות היה צריך לעבור, ועוד צירופים אחרים שאין צריך להם בנידון דידן".

 

הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ (דברים לב, מג)