גיטין דף סא – קניינו של קטן.

  • הרב ירון בן צבי

במשנה בה עוסקת סוגייתנו אנו למדים שמציאת חרש, שוטה וקטן יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום. רבי יוסי1, כדעת יחיד, קובע שמדובר ב'גזל גמור'; בגמרא מסביר רב חסדא שרבי יוסי סבור שמדובר בגזל דרבנן בלבד שהרי היות וקטן אינו קונה, אין זה גזל לקחת ממנו את המציאה. הדבר דומה לאמור במסכת בבא מציעא (דף ח) שקטן לא יכול להקנות לפיקח הואיל ואיננו בן דעת. כלומר, מוסכם שמדאורייתא קטן לא יכול לזכות במציאה והשאלה היא האם בשל 'דרכי שלום' תיקנו חכמים שמציאתו של קטן תהיה שייכת לו ותלו בכך איסור מעין גזל.

דברים אלו מעניינים אל מול דברי הגמרא להלן (דף סד ע"ב) שם מובאים דברים בשם רב אסי מהם אנו למדים כי קטן שביכולתו להבחין בין חפץ בעל ערך לכזה שאינו בעל ערך יכול לזכות במציאה2: "אמר רב יהודה אמר רב אסי: צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים".

בעלי התוספות (סנהדרין דף סח ע"ב ד"ה קטן) כתבו שדבריו של רב אסי הם מדאורייתא ולכן שאלו מה ההבדל בין דין זה לבין מציאת קטן בסוגייתנו. ההסבר של בעלי התוספות הוא שרב אסי מדבר על מקרה בו אדם מקנה לקטן ולכן הקניין מועיל מה שאין כן במציאתו של קטן.

נבהיר את תשובתם: ההבחנה בין הדינים, לדעת התוס', היא שכאשר בן דעתו נותן מתנה לקטן עיקר הפעולה הקניינת היה על ידי 'בר הדעת,' ואילו במציאה של קטן הפעולה נעשית על ידי הקטן, ועל כן אינה אפשרית. נראה שניתן להוכיח טענה זו מן הפסק הכפול של הרמב"ם, אשר פוסק כר' אסי בהלכות זכיה ומתנה (פרק ד הלכה ז), ובמקביל כר' יוסי בהסבר רב חסדא, בהלכות גזילה ואבידה (פרק יז הלכה יב)

________

[1] נפקא מינה בין חכמים לבין ר' יוסי, שלפי ר' יוסי, ניתן להוציא את הממון בדיינים

2 אולם לא יכול לכות לאחרים.