גיטין דף סח – פסוק לי פסוקיך

  • הרב ירון בן צבי

בסוגייתנו מסופר על כך שעבדיו של ריש גלותא רצו לפגוע ברב ששת אשר היה סומא בכך שחפרו בור וכיסו אותו באמצעות מחצלת בכדי שיפול בה, ולאחר מכן קראו לו לבוא כדי שיפול לבור. רב חסדא, אשר ראה זאת סימן לרב ששת באמצעות קול; רב ששת פנה לתינוק שהיה במקום ואמר לו "פסוק לי פסוקך" ותינוק אמר "נטה לך על ימינך או על שמאלך" (שמואל ב, ב, כא) לאחר מכן שאל רב ששת את השמש שלו מה הוא רואה וזה אמר לו שהוא רואה מחצלת על גבי הארץ. בעקבות דיווח השמש החליט רב ששת ללכת מהצד של המחצלת ולא לדרוך עליה.

באופן דומה מסופר במקומות שונים בגמרא על תנאים ואמוראים שביקשו שתינוקות יאמרו להם פסוק כלשהו בלשון "פסוק לי פסוקך" וזאת בכדי לדעת מה לעשות; במסכת סנהדרין (דף סה ע"ב) מביאה הגמרא שתי ברייתות בביאור איסור מנחש. האחת מבארת סימנים העולים מתוך מאורעות שונים, והשנייה מביאה דוגמאות לאיסור ניחוש מתופעות הטבע. למעשה, מדברי הגמרא במספר מקומות מבואר שיש סימנים אשר מותר להשתמש בהם, בניגוד, לכאורה לדברי הגמרא (בסנהדרין) שיש בכך איסור ניחוש.

הרמב”ם (הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה ה) מבאר שהשימוש שנעשה על ידי חכמים בסימנים אינו לעניין עשיית מעשה בעתיד, אלא לשם בירור דבר שבעבר: “מי שאמר דירה זו שבניתי סימן טוב היתה עלי אשה זו שנשאתי ובהמה זו שקניתי מבורכת היתה מעת שקניתיה עשרתי וכן השואל לתינוק אי זה פסוק אתה לומד, אם אמר לו פסוק מן הברכות ישמח ויאמר זה סימן טוב כל אלו וכיוצא בהן מותר הואיל ולא כיון מעשיו ולא נמנע מלעשות אלא עשה זה סימן לעצמו לדבר שכבר היה הרי זה מותר”. כלומר, מותר לשאול תינוק “פסוק לי פסוקך” רק בשביל לשמוח על מה שהיה.

המעשה בו פתחנו מסתיים בכך שכאשר יצא רב ששת, שאל אותו רב חסדא מנין ידע להיזהר – האם סמך (רב ששת) רק על הפסוק שאמר לו אותו תינוק. תשובת רב ששת היא שזהירותו נגרמה בשל הסימן שעשה לו רב חסדא, ומהפסוק שאמר הילד. אפשר להבין מתשובתו של רב ששת כי אילו היה רק הפסוק שאמר התינוק לא היה פועל על פיו, ומשום שהיו בידו שיקולים נוספים צירף אף את הפסוק שאמר אותו תינוק.