דילוג לתוכן העיקרי

שבת | דף לא | גירות

בסוגייתנו מובאים מספר מקרים המתארים כיצד קרב הלל אנשים תחת כנפי השכינה. אחד מהמקרים מספר על אדם שביקש להתגייר על מנת להיות כהן גדול:

 

"שוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש, ושמע קול סופר שהיה אומר ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד. אמר: הללו למי? אמרו לו: לכהן גדול, אמר אותו נכרי בעצמו, אלך ואתגייר, בשביל שישימוני כהן גדול. בא לפני שמאי, אמר ליה: גיירני על מנת שתשימני כהן גדול. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל – גייריה".

 

לא מובן כיצד הלל גייר את אותו אדם, שכן למדנו במסכת יבמות (דף כד עמוד ב) שבעתיד לבוא אין מקבלים גרים וכך היה בימי דוד ושלמה שלא קיבלו גרים בימיהם; בעלי התוספות (שם ד"ה לא בימי דוד ולא בימי שלמה) הסבירו שאין מקבלים גרים משום שולחן מלכים ולא משום אישות והסיבה שהלל קיבל את הגר הייתה משום שהיה בטוח שבסופו של דבר ירצה אותו הגר לעשות זאת לשם שמים ולא רק משום כבוד. רבי שמואל אליעזר איידלש (מהרש"א בסוגייתנו) מציע הסבר לשאלה כיצד יכול היה הלל להיות כל כך בטוח שאותו הגר באמת יעשה זאת לשם שמים. לדעתו אין הכוונה שהלל גייר את אותו אדם מיד אלא שקיבל על עצמו לגייר את אותו אדם לאחר שילמד אותו[1] שגר פסול לכהונה.

 

את הסבר זה של המהרש"א ניתן ליישם גם כלפי המקרה הראשון של הגר שביקש גיור מהלל על אף שאינו מאמין בתורה שבעל פה. על פניו לא ניתן לקבל גר שלא מוכן לקבל עול מצוות, ואפילו אם אינו מקבל דקדוקי סופרים (כאמור במסכת בכורות דף ל עמוד ב). על פי הסברו של המהרש"א ניתן לומר שהלל קיבל על עצמו לגיירו לאחר שילמד אותו, והלה יקבל על עצמו גם את התורה שבעל פה.[2]

 

עוד ניתן להסביר שאמנם לכתחילה אין מקבלים אדם כזה, אך אם קיבלו אותו כבר, נחשב כגר לכל דבר ועניין כשם שעשה הלל.

 

[1] לחלק מהדעות מותר ללמד גוי תורה אם ברצונו ללמוד בכדי שיהא שלם עם החלטתו להתגייר (מאירי סנהדרין רכט).

[2] יתכן להסביר שהלל לא חשב שאותו גר באמת כופר בתורה שבע"פ אלא שיש להסביר לו את עניינה ולכן קיבלו. רבי משה פינשטיין (אג"מ אה"ע ב, ד) כתב שאותו גר רק לא קיבל את זה שהלל ושמאי הם התורה שבע"פ, ולא הייתה לו התנגדות עקרונית לאמיתות התורה שבעל פה.

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)