גר קטן (ב)

  • הרב משה טרגין

גר קטן (ב')

דין 'זכין' בגיור גר קטן

בשיעור הקודם עסקנו בעיקרון 'זכין לאדם שלא בפניו' ובשאלה האם הוא מיושם בתהליך גיורו של גר קטן. ראינו שהתוספות במסכת סנהדרין סברו שהכלל המשפטי של 'זכין' אינו מופעל בתהליך הגיור הזה, שברובו מתבצע על ידי הקטן בעצמו.

התוספות במסכת כתובות (יא: ד"ה מטבילין) נקטו עמדה הפוכה לחלוטין. הם סברו שהעיקרון של 'זכין' מופעל כאן במלוא תוקפו, ושהוא הכרחי להצלחת תהליך הגיור. למעשה, כל הדיבור המתחיל מוקדש לדיון בבעיה של יישום דין 'זכין' כלפי אדם שהוא גם קטן וגם נכרי:

"ותימה, דהא זכייה הוי מטעם שליחות, דכיון דזכות הוא לו - אנן סהדי דעביד ליה שליח... ואם כן, היאך זכין לקטן? והלא אין שליחות לקטן!... ועוד, דאכתי עובד כוכבים הוא!".

דעת התוספות בכל הש"ס ש"זכין מטעם שליחות", כלומר שדין 'זכין' הוא מקרה מיוחד של השליחות הקלאסית. לפיכך, דין 'זכין' יכול להיות מופעל רק כלפי מי ששייך בשליחות. אך לקטן הבא להתגייר לפנינו שני מאפיינים המונעים ממנו ליהנות מדיני שליחות, וממילא מדין 'זכין': גם היותו ילד קטן וגם היותו גוי. ההתגברות על המכשולים הללו איננה פשוטה, וגובה מחיר כבד; תוספות נאלצים לקבוע שדין 'זכין' מופעל כאן רק ברמת הדרבנן, ולכן הגרות כאן היא רק גרות מדרבנן. בכל אופן, מסקנה אחת עולה בבירור מדברי התוספות כאן: לשיטתם, דין 'זכין' מופעל כאן כפשוטו כדי לקדם את תהליך הגיור. עמדה זו מחדדת את השאלה שהעלינו בשיעור הקודם: איזה פרט מפרטי תהליך הגיור זוקק הפעלת 'זכין'? אחרי הכול, הילד המתגייר טובל בגופו וגם נימול בגופו!

תשובה אחת לשאלה זו יכולה להיות שדין 'זכין' מופעל פה כדי שאחרים יוכלו לקבל עול מצוות לטובת הגר. כפי שנאמר בשיעור הקודם, קבלת עול מצוות היא חלק בלתי נפרד מהגרות. כפי הנראה, הגר הקטן עצמו איננו מסוגל לקבל החלטה כזו לבדו; לכן אנחנו נקבל את עול המצוות במקומו תוך שימוש בסגולותיו של דין 'זכין'.

הצורך בדעת לגרות

גישה שונה במקצת תציע שבנוסף לפעולות המעשיות הנדרשות כדי להפוך לגר (מילה, טבילה וקבלת עול מצוות) הגר גם צריך לספק 'דעת', כלומר לגמור בדעתו בהחלטיות, על מנת להפוך ליהודי שלם. ר' חיים מבריסק (הל' יבום וחליצה פ"ד הט"ז, ובעוד מקומות) תיאר מספר מצבים הלכתיים שניתן להגיע אליהם רק בשילוב של גמירות דעת עם פעולות מעשיות. למשל, פעולת הקידושין היא שילוב של העברת כסף הקידושין, אמירת נוסח הקידושין ויצירת מצב הקידושין על ידי גמירות דעת פעילה. מכיוון שלקטן אין יכולת לגמירות דעת במובן ההלכתי שלה, נוכל לטעון ש'זכין' מספק את גמירות הדעת הנדרשת עבורו. גישה זו תצטרך, כמובן, להניח שתהליך הגרות אכן מצריך גמירות דעת כזו שחסרה לקטן.

שתי הגישות שהצענו בנויות על הנחת יסוד, לפיה היבטים מסוימים בתהליך הגרות אינם יכולים להיות מושגים על ידי נקיטת פעולות מעשיות בלבד. למרות שקטן יכול לטבול ולעבור ברית מילה, הוא איננו יכול לקבל עול מצוות ולא לייצר את הרצון או גמירות הדעת ההלכתיים הנדרשים כדי להגיע למצב הרצוי. אנחנו מספקים את הרכיבים הנחוצים בכוחו של עיקרון 'זכין לאדם שלא בפניו'.

בהנחה זו גלום חידוש מסוים בהבנת דין 'זכין'. בדרך כלל אנחנו מפעילים את דין 'זכין' כדי לקיים מעשה הלכתי לטובתו של אדם אחר. במקרה של גרות, אם מופעל דין 'זכין' הרי זה כדי להגיע להחלטות מסוימות ואף לספק גמירות דעת. הבנה זו מצביעה על הרחבה משמעותית בהיקפו של דין 'זכין', באופן שכעת קשה אפילו לראות את הדין כהרחבה של שליחות. שליחות יכולה לאפשר לאדם אחד לבצע פעולות מסוימות במקום אדם אחר, אך 'זכין' מאפשר לו גם לקבל החלטות ולגמור בדעתו בשביל המוטב. דבר זה מצביע על כך ש'זכין' איננו כלול במסגרת דיני שליחות אלא הוא דין עצמאי ובעל תוקף משלו.

'זכין' על ידי בית דין

לחילופין, ייתכן שהסוגיה איננה צועדת בכיוון של הרחבת ההגדרה של דין 'זכין'. בסוגיית הגמרא לגבי תפקידו של בית הדין בתהליך הגיור, רב הונא מתבטא: "גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין". האם בית הדין מתפקד כאן בהיקף זהה לתפקודו בתהליכי גיור שגרתיים (המצריכים נוכחות של בית דין), או שכאן חברי בית הדין הם גם הסוכנים להפעלת דין 'זכין'? האם את אותו שירות שמספק דין 'זכין' מבצעים חברי בית הדין בנוסף לחלקם הרגיל בפיקוח על תהליך הגיור? המאירי (ד"ה גוי קטן) טוען בפירוש שכל אדם יכול להיות נציגו של המתגייר בהפעלת דין 'זכין'. גם אם נקרא את הגמרא כפשוטה - שבית הדין פועלים גם בתחום ה'זכין' - עדיין נוכל לומר שמדובר בקביעה של נוחות מעשית; מכיוון שחברי בית הדין משקיפים על תהליך הגיור ממילא (כפי שהם עושים בכל גרות), הם מתבקשים לפעול גם ביישום דין 'זכין'.

האם ניתן לטעון אחרת? האם אפשר לסבור שהכרחי שדווקא בית הדין הוא זה שיפעיל את דין 'זכין'? ייתכן שלבית הדין יש סמכות מיוחדת להגיע להחלטות ולספק גמירות דעת גם במקרים שבהם 'זכין' רגיל לא יפעל. הגמרא במסכת קידושין (מב.) מתארת את מוסד האפוטרופוס - אדם הממונה על ידי בית דין כדי להחליט החלטות לטובת יתומים קטנים שאינם יכולים להגן על עצמם. האם אנו יכולים לראות סוגיה זו כמייצגת וכמסמיכה את בית הדין לקבל באופן רחב החלטות לטובת קטינים במצבים שונים - לרבות קטנים שאינם יהודים? האם הבנה זו תאפשר פיתרון להתלבטותם של התוספות בדבר הפעלת 'זכין' כלפי מי שאיננו בגדרי שליחות (קטן, נכרי)? הש"ך בנקודות הכסף (יורה דעה, סי' ש"ה סעיף י) תומך בגישה זו:

"ועוד נראה ברור דבית דין יכול לזכות לקטן אפילו במקום דהוי חובה קצת... דבית דין שאני, דאפילו במקום שאין שליחות וזכייה לקטן יכולין בית דין לזכות לקטן".

אם אנו מאמצים נקודת השקפה זו, לא נוכל להסיק מסוגית הגמרא כאן מסקנות לגבי דין 'זכין' הכללי. אם התוספות במסכת סנהדרין סברו שבהלכת גיור גר קטן לא נעשה כלל שימוש בדין 'זכין', הרי שלפי ההבנה האחרונה נעשה בהלכה זו שימוש בגרסה ייחודית ובעלת עוצמה במיוחד של דין 'זכין'.