דבר שיש לו מתירין (ב)

  • הרב מתן גלידאי

דבר שיש לו מתירין (ב)

דבר שיש לו מתירין, כזכור, הוא איסור שעתיד להיות מותר בעתיד. חכמים קבעו שאיסור כזה לעולם אינו בטל בתערובת, וראינו שהראשונים נימקו את הדבר בשני אופנים: רש"י הסביר שאין להקל ולסמוך על דין ביטול אם ניתן פשוט לחכות עד שהאיסור יוּתַר, ואילו הר"ן הסביר שדין ביטול מבוסס על הניגוד שבין האיסור להיתר, וניגוד זה אינו חריף כל כך כאשר גם האיסור עומד להיות מותר. היום נעמוד על מספר נפקא-מינות בין שני ההסברים.

 

הרשב"א, המרדכי ואחרים כתבו שדבר שיש לו מתירין אינו בטל רק אם יהיה ראוי לאכילה כאשר יהיה מותר, אבל אם עד שיגיע זמן היתרו יתקלקל ולא יהיה ראוי לאכילה - הרי הוא בטל בתערובת כבר עכשיו. מסברה, ניתן לתלות את הדבר בשני טעמי הדין: לפי רש"י, אנו מחמירים בדבר שיש לו מתירין רק משום שניתן להמתין ולאוכלו כשיהיה מותר, אבל אם לא נוכל לאוכלו באותה שעה כיוון שלא יהיה ראוי לאכילה - אין סיבה להחמיר בו יותר מאיסור אחר. לפי הר"ן, דין זה מבוסס על הדמיון שבין האיסור וההיתר כעת, ואין זה מעניין אותנו מה יהיה מצבו של החפץ בשעת ההיתר.

 

נפקא-מינה נוספת נוגעת לחפץ שאינו אסור רק באכילה אלא גם בטלטול, כגון מוקצה: אם חפץ כזה נפל לתערובת, האם מותר לטלטל אותה כעת? לפי רש"י יש להתיר, שכן לא שייך לומר לאדם שימתין ויטלטל את החפץ מחר במקום היום, שהרי הוא זקוק לחפץ מייד, ולא למחרת. לפי הר"ן, לעומת זאת, אין סיבה לחלק בין איסור אכילה לאיסור טלטול, ובכל מקרה האיסור אינו בטל כיוון שהוא דומה להיתר.

 

הירושלמי בנדרים (פ"ו ה"ד) קובע שדבר שיש לו מתירין אינו בטל רק בתערובת מין במינו, אבל בתערובת מין בשאינו מינו - האיסור בטל אפילו אם יש לו מתירין. חידוש זה מובן מאוד לדעת הר"ן: רק כאשר האיסור וההיתר דומים זה לזה הן מבחינת מינם והן מבחינת מעמדם ההלכתי (אחד מותר ואחד עומד להיות מותר), הם 'חיים בשלום' זה עם זה, אבל כאשר האיסור וההיתר הם ממינים שונים - יש שוני ברור ביניהם, ולכן האיסור 'נאבק' בהיתר ומבטל אותו. לפי רש"י, לעומת זאת, קשה יותר להבין את החילוק בין מין במינו לבין מין בשאינו מינו.

 

תוס' הרא"ש (ב"מ נג.) מציע הסבר לחילוק זה לפי דרכו של רש"י. לדבריו, יש הבדל עקרוני בין שני סוגי התערובות בנוגע לאופן הביטול. כאשר מדובר במינים שונים, כגון כשמעט יין אסור התערב במיץ תפוזים מותר, הביטול מתרחש במציאות: היין נעלם בתערובת ואינו ניתן לזיהוי, ואין אנו רואים כאן אלא מיץ תפוזים בלבד. ממילא, אין זה משנה האם האיסור עומד להיות מותר או לא, שהרי הוא נעלם ואיננו. לעומת זאת, כאשר מדובר באותו המין, כגון כשיין אסור התערב ביין מותר, האיסור אינו נעלם מבחינה מציאותית, שהרי בכל מקרה אנו רואים כאן יין, ואיננו יודעים האם הוא מותר או אסור. הביטול כאן מתרחש רק ברמה ההלכתית: היין המותר מבטל את היין האסור. ממילא יש מקום להחמיר ולומר שאין להפעיל חידוש הלכתי זה כאשר האיסור ממילא עומד להיות מותר.