דילוג לתוכן העיקרי

דוד והעמלקים

בראשית פרקנו, דוד חוזר לצקלג ומגלה שהעמלקי "פשטו אל נגב ואל צקלג". להלן נשמע שהם פשטו גם על נגב יהודה ועל נגב כלב, ומסתבר שכאן נמנו רק המקומות שדוד שמע שהם פגעו בהם.

ראוי לעמוד בקצרה על אופיים של העמלקים, כפי שעולה מפרקנו וממקומות נוספים במקרא. בסיפור שלפנינו עמלק פושטים על ערי ישראל שביהודה וכן על ערי פלשתים. המשותף למקומות אלו הוא שאנשי המלחמה יצאו לקרב והשאירו את עריהם ללא הגנה. העמלקים מנצלים עובדה זו ויוצאים למסע ביזה.

תרחיש דומה אנו מוצאים בשמואל ב' פרק א', שם מובא סיפורו של הנער העמלקי ההורג את שאול: "ויאמר הנער המגיד לו - נקרא נקראתי בהר הגלבוע". האמנם עבר הנער העמלקי בשדה הקרב רק במקרה? מסתבר שבא לקחת שלל מהגופות, מעשה עמלקי טיפוסי.

כמובן שאנו זוכרים את עמלק גם מתקופת המדבר, עת בא ונלחם בישראל. גם שם העידה התורה על אופיים של העמלקים: "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא א-לוהים". העמלקים תקפו כאשר עם ישראל עייף מההליכה ולא היה מוכן לקרב, והפקידו לתקוף את "הנחשלים" - את החלשים ביותר, ההולכים בקצה המחנה.

מסתבר, אם כן, שעמלק הוא עם או שבט נודד אשר מפחד להתמודד עם אויביו פנים אל פניו, וחי על ניצול נקודות התורפה של החלש והמסכן. 'גיבור על חלשים'.

דוד שואל בה' האם לצאת במרדף, וה' עונה לו שיצא ויצליח במעשיו. בולט לעין הניגוד בינו לבין שאול, אשר גם הוא שאל בה' אם לצאת למלחמה אך לא נענה. מלכות דוד מתחילה לרקום עור וגידים; ה' עמו.

דוד לוקח את השלל ושולחו לאנשי יהודה. במעשה זה רצה דוד לפאר את ה', אך בד בבד יש כאן גם הכרזה על דוד כיורשו של שאול: שאול מפסיד במלחמה, ואילו דוד מנצח. לא ניתן להתעלם מכך שראשית מלכותו של דוד ניכרת דווקא בניצחון על עמלק - אותו עמלק שבגינו הגיעה לקיצה מלכותו של שאול, כאשר עבר על צו הנביא.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)