דיני מלח בערב פסח

  • הרב אביעד ברטוב

דיני מלח בערב פסח

השנה, כידוע, ערב פסח חל להיות בשבת. לעובדה זו יש השלכות חשובות על הלכות הפסח (מתי בודקים חמץ? מתי מבערים אותו? עד מתי מותר לאכול חמץ? וכו') ועל הלכות השבת (כיצד אוכלים שלוש סעודות? כיצד אוכלים לחם משנה? וכו'). אנו נעסוק כאן בשתי שאלות המתעוררות השנה, השייכות דווקא להלכות יום-טוב.

הגמרא בשבת קח ע"ב אוסרת לתת מלח על צנון בשבת משום איסור "מעבד", כיוון שהמלח מקשה את הצנון ומתקן אותו. ה"משנה ברורה" (שכ"א, א) כתב שאיסור "מעבד" באוכלין הוא מדרבנן, אך הוא חלק בכך על הרמב"ם, שכתב שאיסור "מעבד" הוא סרך של איסור "מבשל" והוא מדאורייתא. האם מותר, אפוא, להמליח ביום-טוב בשר או תפוח אדמה?

המעיין בגמרא שם ימצא שלא אסרה הגמרא נתינת מלח אלא כאשר נותנים את המלח על הרבה חתיכות בבת אחת, אולם מותר לטבול כל חתיכה בפני עצמה, בלי להשהות אותה במלח זמן רב (כדי שלא תיכבש). לכן, אדם הנוהג לאכול צנון במלח - מותר לו להמליח כל חתיכה בפני עצמה ולאוכלה לאלתר, אך אסור לו להמליח חתיכות רבות ולהשאירן זמן רב. עוד נדגיש, שאיסור "מעבד" חל דווקא על ירקות קשים - כגון צנון ומלפפון - שנוהגים לכובשם, אך מותר להמליח ירקות רכים, כגון עגבניה, ואין לחשוש לכבישה. כמו כן, איסור "מעבד" חל רק על גידולי קרקע, ולכן מותר להמליח ללא חשש בשר וביצים.

המשנה בשבת קח ע"א קובעת ש"אין עושין הלמי [מי מלח] בשבת". הגמרא על אתר מסבירה ש"הלמי" אמנם אסור לעשות, אך מי מלח - כאשר הם מועטים - מותר לעשותם, וכאשר הם רבים ועזים - אסור. וכך פסק "השולחן ערוך" (שכ"א, א): "אין עושין מי מלח הרבה ביחד לתת לתוך הכבשים משום דדמי לעיבוד, אבל יכול לעשות ממנו מעט לתת לתוך התבשיל. ואם נתן לתוכו שני שלישי מלח - אסור לעשות ממנו אפילו מעט".

למסקנה, אם כן, מותר לעשות ביום-טוב מעט מי מלח אם ריכוז המלח נמוך משני-שלישי מלח ושליש מים. מכל מקום, עדיף להכין את מי המלח מיום שישי, ולא להשאיר את ההכנות לסדר לדקה התשעים. מי ששכח להכין את מי המלח מיום שישי - אסור לו להכינם בשבת, משום איסור ההכנה משבת ליום-טוב, אך מותר לו להכין מעט מי מלח (כאמור) במוצאי שבת, לאחר כניסת יום טוב.

נוסיף ונזכיר כאן להכין מבעוד יום - מיום שישי - גם את שאר סימני הסדר: לצלות את הזרוע, לכתוש את סממני החרוסת (ואם שכח - יכתוש במוצאי-שבת בשינוי), וכו'. את לישת החרוסת ניתן להשאיר ליום-טוב עצמו, שהרי לישה היא מלאכה המותרת ביום-טוב.