דם חטאת שניתן על כלי שאינו ראוי לכיבוס

  • הרב ברוך וינטרוב
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

זבחים דף צד – דם חטאת שניתן על כלי שאינו ראוי לכיבוס

במשנה בדף צג ע"ב נאמר:

"אינו טעון כיבוס אלא מקום הדם ודבר שהוא ראוי לקבל טומאה וראוי לכיבוס."

אנו נתמקד בעיון זה בתנאי האחרון – 'וראוי לכיבוס'. האם כוונת המשנה ללמדנו, כי כלי שאינו ראוי לכיבוס כלל אין חיוב בניקויו מדם החטאת שניתז עליו, או שמא הכוונה שאין הוא טעון כיבוס, אך טעון הוא ניקוי באופן המתאים לו?

בגמרא בדף צד ע"א נאמר:

"ראוי לכיבוס - למעוטי כלי דבר גרידה הוא."

גם בדברי הגמרא אין זה ברור, האם הכלי מחוייב בגרידה, או שמא מאחר והוא בר גרידה אין הוא חייב בכיבוס האמור בתורה, וגרידה הרי לא נאמרה בשום מקום.

אמנם, מדברי הברייתא אותה מביאה הגמרא בסמוך משמע שיש חיוב לגרר:

"הבגד והשק מכבסו, הכלי והעור מגררו; אחרים אומרים: הבגד והשק והעור מכבסו, והכלי מגררו."

אמנם, השפת אמת על אתר תמה על דין מחודש זה:

"אבל יש לתמוה, מנא ליה? כיון דקרא לא מיירי רק במידי דבר כיבוס... מנא לן דצריך שום הכשר ותיקון? וצ"ע בזה."

ועיין בקרן אורה על אתר, שסבר שאכן אין מצוה בגרירת דם חטאת שניתז על כלים שאינם ראויים לכיבוס, וכן כתב המנחת חינוך במצוה קלח.

מדוע שיהיה הבדל בין בגד בר כיבוס, לבין כלי שאינו בר כיבוס?

לכאורה, ההבדל בין בגד לבין כלי הינו ברמת הספיגה של הדם. המשמעות של היות הבגד בר כיבוס היא, שדם שינתז עליו יספג בתוכו. הדם הניתז על כלי שאינו בר כיבוס אינו יכול להספג בתוך הבגד, אלא לכל היותר להתייבש על גביו.

השאלה שעלינו לשאול, אם כן, היא האם דין הכיבוס הוא דין בכלי או בדם – האם מטרת הכיבוס לנקות את הכלי שנספג בדם, ואז יש מקום לחלק בין כלי שאכן נספג בדם, המתחייב בכיבוס, לבין כלי שהדם רק נדבק עליו, שאז יתכן ואינו חייב בכיבוס, או שמא מטרת הכיבוס הינה הוצאת הדם, שאז אף אם הדם לא נספג, אין שום שינוי בחיובנו להוציאו משם.

(לכאורה חקירה זו קשורה לחקירתנו מהעיון אתמול, האם הכיבוס נועד להוציא את הדם, או להפך את פעולת ההזאה, אף כי התליה אינה מוכרחת. נראה סביר, כי אם זהו דין בכלי, הרי שהמטרה היא הוצאת הדם. אך אם זהו דין בדם, ייתכן לטעון, כי מטרת הכיבוס הינו היפוך פעולת ההזאה, ולאו דווקא הוצאת הדם. כאמור, תליה זו אינה מוכרחת.)

הרב ברוך וינטרוב