דמותו של נח

חז"ל דנים בדמותו של נח בגמרא בסנהדרין, והדברים מובאים ברש"י על תחילת הפרשה:

"'אלה תולדות נח - נח איש צדיק תמים היה בדורותיו'. אמר רבי יוחנן: בדורותיו, ולא בדורות אחרים. וריש לקיש אמר: בדורותיו, כל שכן בדורות אחרים". (סנהדרין קח ע"א)

התורה כותבת במפורש שנח היה הצדיק היחיד בדורו, אולם יש לבחון האם הוא היה צדיק רק ביחס לדורו, או שמא להיפך - אם בדורו הוא הצליח להיות צדיק , על אחת כמה וכמה שבדורות אחרים, עם צדיקים נוספים, היה צדיק גדול יותר.

הרב קוק, בדיונו על דמותו של נח, צועד בגישתו של ריש לקיש (אורות הקודש ב' עמ' שס): "שבדורות יותר טובים היה מבהיק יותר". הראי"ה מסביר שבדמותו של נח היה איחוד מיוחד בין שמיים לארץ: "שקיקתו הפנימית העליונה להתהלך את האלוקים התאימה עם נטיותיו ליישוב העולם כולו, איש צדיק ואיש אדמה יחד בחוברת". במילים אחרות: נח הצליח ליישם את השילוב הקשה והמורכב בין העולם הרוחני לבין העולם הגשמי - מצד אחד להתהלך את האלוקים, ומצד שני להיות איש אדמה.

הרב מוסיף שעל הקישור הזה משלמים מחיר: "אבל הנטייה האדמתית - סוף סוף יש לה איזה משקל מכביד, שהאבות השליכו מעליהם את משאה". אי אפשר להיות ברמה רוחנית עליונה ביותר ולהצליח לקשר בין השמיים לארץ. אדם הרוצה לקשר שמיים וארץ צריך לרדת אל המציאות, לחיות בעולם, לנשום אותו ולהרגיש אותו, וצרכים אלו אינם מאפשרים הישארות במצב רוחני עליון, שאינו נותן מקום לחול ולחומר להיכנס אל תוכו. נח הסכים לשלם את המחיר כדי שיוכל לקשר את האלוקות לעולם, אך האבות לא רצו לשלם מחיר זה ולכן נותרו מנותקים מהעולם.

אמנם, הרב מסביר שאין כאן שתי רמות, שאחת מהן יותר טובה מהשנייה. אלו הם שני תפקידים נפרדים: ישנם אנשים שצריכים להיות מנותקים מהעולם כדי שיוכלו לפתח את המציאות הרוחנית, וישנם אנשים שתפקידם לחיות בעולם ולהיות מקושרים לכל הוויות העולם כדי לקשר ולהעביר את המציאות הרוחנית לעולם. האבות, שרצו ליצור דרך של קודש, דרך של צדקה ומשפט - היו מוכרחים להישאר מנותקים מהעולם ולעסוק רק בקודש. נח, שרצה לקשר את המציאות הרוחנית לעולם, הסכים לשלם את המחיר ההכרחי, כי ראה בכך את תפקידו.