דרך ארץ קדמה לתורה

  • הרב איתיאל גולד

דרך ארץ קדמה לתורה

בשבועות האחרונים עסקנו בדמותו של החסיד, האדם המעצב את חייו ואת התנהגותו בצורה האידיאלית ביותר. ראינו כי החסיד מסדר את כוחותיו השונים בהרמוניה מושלמת, ובכך מגיע למעלה האנושית הגבוהה ביותר, ולאחר מכן הוא עולה למעלה שלמעלה מזאת - למדרגה של קשר ודבקות בעניין האלוהי, מה שמקנה לו מדרגה אלוהית (ג', ה). לכאורה היה נראה מכך שהחסיד יכול להגיע לשלמות העליונה ביותר, שהיא הדבקות, מכוח מעשיו ופעולותיו בלבד, ואין לו צורך בהדרכה אלוהית כלל. אולם כשריה"ל מסיים את תיאורו של החסיד, הוא מוסיף כמה מילים משמעותיות ביותר, הבאות לשלול אפשרות זו: "ובזה (=במעשיו של החסיד) יתקשרו המעשים המתקנים הידועים".

ריה"ל קובע כי כל הנהגתו האישית של החסיד מביאה אותו רק לשלמות בתחום המעשים הידועים, אך ישנו תחום נוסף - תחום המעשים שאינם ידועים, מעשים אשר האדם אינו יכול להגיע אליהם מכוח הבנתו האישית, כמו שמסביר ריה"ל בקטע שלאחר מכן: "רק המעשים והחוקים החברתיים והשכליים הם הידועים, אולם המעשים האלוהיים, הנוספים על אלה והמיוחדים לאומת 'אל חי', אשר בעבורם הוא מנהיגה, אינם ידועים כי אם בבואם מאת האלוה מפורשים ומפורטים" (ג', ז).

כל עבודתו של החסיד, על אף ייחודה ועליונותה, עדיין אינה מביאה אותו אל המדרגה של הדבקות באלוהות, שהיא המדרגה השלמה ביותר. תיקון המידות וכלל עבודתו של החסיד מכוחו הם רק בסיס למדרגת הדבקות בקב"ה, שאליה ניתן להגיע רק מכוח הכוונה עליונה. ההכוונה הזו היא בעצם המצוות שניתנו ישירות מאת ה', והן מכוונות אותנו אל המדרגה העליונה הזו, לאחר שעשינו מכוחנו את ההכנה האישית. ריה"ל אמנם תיאר את החסיד כמגיע מכוחו אל המדרגה האלוהית, אך כוונתו היא שהוא רק מכין את אישיותו לקראת המפגש עם הקב"ה, דרך קיום המצוות.

אם כן, כדי להגיע אל השלמות יש צורך בהכנה אישית, הכוללת בתוכה עבודה פנימית אינטנסיבית לתיקון האישיות, ומכוח הכנה זו יש לגשת לקיום המצוות האלוהיות, שאינם נקבעות מכוח הבנתנו אלא מכוח הדרכתו של הקב"ה.

רק ע"י פעילות בשני המישורים ניתן להגיע למדרגה האלוהית. אי אפשר לפעול רק מכוח הבנתנו, כיוון שאת הדרך לקב"ה יודע רק הוא ית', ואף לא ניתן להגיע אליו רק מכוח קיום המצוות, שכן האדם צריך להכין את אישיותו לקראת קיום מצוות בשלמות.

חז"ל מבטאים זאת בביטוי הידוע "דרך ארץ קדמה לתורה". לא ניתן להגיע אל התורה, שהיא ההתקשרות עם ה', ללא הכנה אישית מוקדמת של האישיות לקראת המפגש עם האלוהות.