דרך האמת בלימוד ודרך הפלפול

בפרק ה עובר המהר"ל לדבר על צורת הלימוד הראויה לת"ח הרוצה לעמוד על אמיתה של תורה. בדבריו הוא מבאר את הדרך הראויה ללימוד, תוך כדי מתיחת ביקורת חריפה על דרך הלימוד שהיתה נהוגה באותה תקופה, הלוא היא שיטת הפלפול.

המהר"ל מייסד את דרך הלימוד אותה הוא רוצה להנחיל על בסיס הגמרא בעירובין נד ע"ב:

כי אתא רב דימי אמר משל לצייד שצד צפרים אם ראשון ראשון משבר כנפיו משתמר ואם לאו אין משתמר.

אמר (רבה) אמר רב סחורה אמר רב הונא מאי דכתיב: הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות מתמעט ואם לאו קובץ על יד ירבה.

אמר (רבה) ידעי רבנן להא מלתא ועברי עלה. אמר רב נחמן בר יצחק אנא עבדתה ואיקיים בידאי.

מבואר בגמרא שעל מנת שתלמודו של אדם יתקיים בידו עליו ללמוד בנחת תוך שימת דגש לכל הנתונים ועיבודם זה עם זה וכך להתקדם מעט מעט, קומה אחרי קומה עד לבניין השלם. אין לקפוץ ממקום למקום וללמוד בצורה לא מדוקדקת במטרה להספיק הרבה או להיראות כאדם בעל ידע רב. גישה זו מבוססת בעומקה על תפיסת לימוד התורה כרצון לחשוף את האמת האלוקית ולא לקדם את המעמד של האדם ולהרבות אותו בידיעות שיוכל להתפאר בהם.

לעומת זאת, ת"ח שלומד תורה ואינו עמל בסבלנות לנתח את הדברים כדבעי עד שיהיו מונחים בכיסו בצורה ברורה הרי שלא תורת אמת הוא מחפש אלא חכמה ואינטלקטואל הוא מחפש. המהר"ל מעיר שלתפיסה שכזאת ישנה השלכה גם על החוסר בממד המעשי שבתורה כיון שלימוד שכזה נובע מחוסר יראת שמים. כלומר, האדם אינו מפנים את המשמעות של העובדה שהוא עלול לעילה וכל שיש לו הוא מה' ולכן לא יעשה כל שיש לאל ידו לעשות למען תיקון העולם על ידי חכמת ה' כפי שמופיעה בתורה שהוא לומד. אדם זה אינו מחפש את חכמת ה' לאמיתה אלא את התחכום והפלפול שאותו הוא יצר כדי לקדם את עצמו. פעמים שכל דבריו מבוססים על ידע חלקי כיון שאינו חותר לדעת את הדברים כהווייתם ולאמיתתם אלא רק להציג את חידושו על חשבון האמת.

על כך טוען המהר"ל שיש בכך פגם גדול מאוד בלימוד ובזבוז של כוחות רוחניים לכיוונים שאינם נכונים וקורא לתיקון העניין ולחזור לדרכם של הראשונים.