מנחות | דף קה | "האומר הרי עלי מנחה"

במשנה בתחילת הפרק (קד:) נחלקו תנא קמא ורבי יהודה בדין האומר 'הרי עלי מנחה':

"הרי עלי מנחה – יביא איזו שירצה;
רבי יהודה אומר: יביא מנחת הסולת, שהיא מיוחדת שבמנחות."

בברייתא המובאת בגמרא הוסברה כוונתו של רבי יהודה באומרו שמנחת סולת היא ה-'מיוחדת שבמנחות':

"תנא: הואיל ופתח בו הכתוב תחלה."

כלומר, מכיוון שמנחת הסולת הוזכרה ראשונה בפרשת המנחות (ויקרא ב), האומר 'מנחה' סתם מתכוון אליה.

הגמרא (קד:-קה.) הקשתה על טענה זו מתוך השוואה לדיני עולת בהמה ועוף:

"אלא מעתה, האומר 'הרי עלי עולה' - יביא בן בקר הואיל ופתח בו הכתוב תחלה, 'מן הצאן' - יביא כבש הואיל ופתח בו הכתוב תחלה, 'מן העוף' - יביא תורים הואיל ופתח בו הכתוב תחלה?!
אלמה תנן: הרי עלי עולה - יביא כבש, רבי אלעזר בן עזריה אומר: תור או בן יונה, ולא פליג רבי יהודה! "

מכיוון שהעיקרון שנאמר בברייתא ביחס למנחה לא מיושם במשניות העוסקות בבהמה ועוף, דחתה אותו הגמרא (קה.) והסיקה שהוא סימן בעלמא לעיקרון אחר:

"אלא מאי מיוחדת שבמנחות? דלית ליה שם לווי.
והא תנא הואיל ופתח בו הכתוב תחלה קאמר!
הכי קאמר: איזהו מנחה מיוחדת שבמנחות דלית ליה שם לווי? זו שפתח בו הכתוב תחלה.
פשיטא, מנחת הסולת קאמר!
סימנא בעלמא."

בפשט הגמרא נראה שדברי הברייתא נדחו לגמרי, ואין כל משמעות לכך שמנחת הסולת הופיעה ראשונה. כמו כן התחדש בגמרא שמנחת הסולת נחשבת כ-"מיוחדת שבמנחות" משום שאין לה שם לוואי. נראה שעיון בפסוקי התורה בפרשת ויקרא יכול להבהיר מעט את כוונת הברייתא, וכן את משמעות סברת הגמרא "שאין לה שם לוואי".

אכן, בדומה למנחת סולת שמופיעה ראשונה בפרשת המנחות גם עולת בן בקר מופיעה ראשונה בפרשת העולות. אך נראה שקיים הבדל מהותי בין הפרשיות. פרשיית עולות הבהמה והעוף (ויקרא א) פותחת בפסוק:

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם."

כלומר, מראש ניתנות מספר אפשרויות להבאת קרבן העולה- מן הבקר ומן הצאן. לאחר מכן מפורטות אפשרויות אלו, ועולת בן הבקר מופיעה תחילה, אך סדר הפירוט אכן איננו מהותי כפי שהסיקה הגמרא כאן.

אמנם, פרשת המנחות פותחת בפסוק (ויקרא ב, א):

"וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה' סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ."

כלומר, קרבן המנחה עשוי בבסיסו מאפשרות אחת בלבד- סולת. כל המנחות המוזכרות לאחר מכן הן רק פירוט של דרכים שונות להבאת הסולת: סולת אפויה בתנור, סולת מטוגנת במחבת וכן הלאה. ממילא, בפרשייה זו יש משמעות גדולה לכך שדווקא מנחת הסולת מופיעה ראשונה, משום שהיא המנחה הבסיסית שעל גביה קיימות כל המנחות האחרות. כמו כן, נראה שזוהי משמעות דברי הגמרא "שאין לה שם לוואי", היינו שזו המנחה הבסיסית בניגוד לשאר המנחות אשר כל אחת מהן מנתבת את הסולת ל-"שם הלוואי" שלה- מנחת מאפה תנור, מנחת מרחשת וכו'.