נידה | דף יט | האם יש דם טהור?

בסוגייתנו הגמרא שואלת מהו המקור לכך שיש דם טהור שיוצא ממקורה של האשה. כלומר, מהאמור בתורה ברור כי דם היוצא מהמקור טמא (ויקרא פרק כ פסוק יח):

"וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם".

מכיון שבתורה לא נאמר שיש דם טהור יתכן היה לומר שכל דם שיצא מהמקור הוא טמא. הגמרא למדה שאף על פי כן ישנו דם שהוא טהור:

"אלא הכא, אי דם טהור ליכא, במאי פליגי?"

הסבר אחד שניתן להציע לכך שהגמרא מניחה שיש דם שהוא טהור מבוסס על דין זקן ממרא. דין זקן ממרא נוהג רק כאשר זקן חולק על שאר חכמים ומורה הלכה שלא כמותם בדבר שלא מפורש בתורה. בנוסף, זקן ממרא נענש רק כאשר מורה כנגד הוראת חכמים בדבר שניתן להעלות על הדעת. לדוגמא, אם הורה זקן שאין מצוות הנחת תפילין אינו נענש היות ודבריו אינם הוראה כלל. ממילא כדי לקיים דין זקן ממרא בנידה, כפי שעולה מדרשת ר' אושעיה, יש להניח שיש מציאות של דם טהור, והזקן הורה על דם טהוא טמא או על טמא טהור.

הסבר אחר שניתן להציע הוא שגם אם באמת אין דם טהור וכל דם שיוצא מהמקור הוא טמא, יתכן שהמחלוקת היא האם דם בצבעים מסויימים הוא דם נדה או דם זבה או שכלל אינו דם. אם נבין כך עלינו לומר שגם לדעת רבי אושעיא, שהגמרא הבינה שהוא הביא את דין זקן ממרא כראיה לכך שמדובר בפסוק בפירוש על דם טהור, אין הכוונה שמדובר בפירוש על דם טהור אלא כפי הבנת הגמרא למסקנה – שמעצם כך שתתכן מחלוקת אם זהו דם טמא או לא משמע שיש דם שהוא טהור.