האמנם חתיכה נעשית ממש נבלה?

  • הרב מתן גלידאי

האמנם חתיכה נעשית ממש נבלה?

דין "חתיכה נעשית נבלה" קובע, שכאשר חתיכת היתר בלעה איסור, וטעם האיסור מורגש בה, אזי יש להחשיב את החתיכה כולה לאיסור. לכן, אם חתיכה זו תיפול לתוך סיר מלא בתבשיל מותר, נצטרך שיהיה בו שישים כנגד החתיכה כולה, ולא רק כנגד האיסור שנבלע בה.

מה פשר המילים "חתיכה נעשית נבלה"? האם מדובר בלשון מושאלת, והכוונה היא: "נעשית כחתיכת איסור", או שמא הלשון מדוייקת, והכוונה היא שחתיכה זו נחשבת מכאן ואילך כחתיכת נבלה לכל דבר? נניח שנבלה נפלה לתוך סיר מלא בתפוחי אדמה, ותפוחי האדמה שבו בלעו איסור: האם הם נחשבים לתפוחי אדמה אסורים, או לבשר נבלה ממש?

מדברי תוס' בחולין (קח ע"ב ד"ה "אמאי") עולה ששאלה זו שנויה במחלוקת ראשונים. לדעת הרשב"ם, אין שום סיבה לומר שהחתיכה משנה את זהותה העצמית: תפוח אדמה אינו יכול פתאום להפוך להיות בשר. מבחינה הלכתית הוא נאסר, כיוון שנבלע בו איסור, אולם שינוי זה אינו משפיע על תכונותיו הפיזיקליות או הכימיות. ר"י חולק, וסובר שאמנם מבחינה מציאותית תפוח אדמה נשאר תמיד תפוח אדמה, אולם מבחינה הלכתית - תפוח האדמה נחשב מעתה ואילך כנבלה. ניתן להסביר, שהואיל וכל איסורו של תפוח האדמה הוא משום הנבלה שנבלעה בו, ואין שום איסור בתפוח האדמה כשלעצמו, הרי שניתן לראות כאילו הנבלה התפשטה בכל תפוח האדמה, והוא נחשב מעתה כ"נבלה".

תוס' מציינים שתי נפקא-מינות למחלוקת זו:

1. לדעת ר' יהודה, "מין במינו לא בטיל", אפילו אם יש בהיתר פי שישים מהאיסור. מעתה, אם תפוח האדמה המדובר יתערב בתבשיל תפוחי אדמה של היתר, ויהיו שישים כנגדו - האם תפוח האדמה האסור יתבטל או לא? לכאורה, הדבר תלוי במחלוקת ר"י והרשב"ם: אם לפנינו תפוח אדמה אסור - הרי שכל התערובת היא מאותו המין, וכולה אסורה; אולם אם לפנינו גוש של נבלה - הרי שהתערובת היא של מין בשאינו מינו, והחתיכה האסורה בטילה בשישים.

2. ההלכה היא שדבר העשוי לטעם, כמו מלח או תבלין, אינו בטל לעולם. נניח, אם כך, שטיפת דם נבלעה במלח ונתנה בו טעם, ואחר כך נפל המלח לתוך סיר ענק של היתר. אם לפנינו מלח אסור - הרי שהוא יאסור את כל הסיר, כדין דבר העשוי לטעם; אולם אם רואים אותו כגוש של דם, ולא כמלח - אזי הוא יתבטל בשישים.