דילוג לתוכן העיקרי
המקדש במקרא ה -
שיעור 133

הארון במקדש: מקום לאחסון הלוחות | 2

קובץ טקסט

הארון במשכן - מקום ויעוד

הארון במקדש - מקום לאחסון הלוחות (חלק ב)

 

הקדמה

בשיעור הקודם התחלנו לעסוק במאמרו של פרופ' הנשקה, ובאבחנה שהוא עושה בין תפקיד הארון במשכן לתפקידו במקדש.

בשיעור זה, ברצוננו להמשיך בנתיחו של מאמר זה. פרופ' הנשקה מתייחס במאמרו לנושאים רבים, אולם בשיעור זה נתייחס לחלקים הנוגעים ישירות לסוגיות שלנו בלבד.

המשכן

1.המשכן כמקום ויעוד

קביעתו הראשונית של פרופ' הנשקה כי המשכן הינו מקום ויעוד, הינה קביעה נכונה וברורה.

בשום מקום לא מצויין כי ה' שוכן בתוך מבנה המשכן עצמו וגם לא מוזכרת בזה לשון בית או לשון ישיבה. מאידך גיסא, מוזכר פעמים רבות כי ה' שוכן בתוך בני ישראל. בנוסף, לא מצאנו אחרי משה רבינו, שום מציאות של היוועדות ה' לאדם כלשהו על הכפורת מבין שני הכרובים, ועל כן תופעה זו ייחודית למשה רבנו במשכן.

אולם, על פי כיוון זה יש לשאול מספר שאלות:

  • אם המשכן משמש רק כמקום ויעוד מדוע יש צורך במבנה ממש שאין ה' גר בו כדי להיוועד? מדוע למשל לצורך העניין, לא מספיק מזבח בדומה לאופן בו ה' התגלה לאבות לאורך כל ספר בראשית[1]?
  • לפי הבנה זו, בני ישראל מכינים מבנה לה' ואין ה' שוכן בתוכו.  אם כך, במה נצרך המבנה עצמו אם אופי ההתגלות דומה מאוד להתגלות במעמד הר סיני[2]?
  • האם זהו רק עניין טכני או מעשי שהמשכן מתפרק ונייד, או שכל זה נועד רק לבני ישראל לדמות את הויעוד שנעשה במבנה עם חדרים וכלים, על מנת לתת תחושת נוכחות, בית וקרבה של הקב"ה אל עם ישראל?

2. הענן בחנוכת המשכן ובחנוכת בית ה'

כיצד באה נקודה זו לידי ביטוי בהשוואות בין חנוכת המשכן לבין חנוכת בית ה'?

מצד אחד, במשכן מצויין כי הענן מכסה את אוהל מועד והענן שוכן על המשכן, ואילו בחנוכת בית ה' כתוב כי הענן מלא את בית ה'. הבדל זה הוא הבדל נכון ומשמעותי, אך במקביל, התורה מציינת פעמיים כי "כבוד ה' מלא את המשכן", וזה לכאורה מקביל לגמרי למה שמופיע בנוגע למקדש (מלכים א, ח)  כי "מלא כבוד ה' את בית ה'". למה מכוונת המילה כבוד ה'? האם הכוונה לענן עצמו או לאש[3]?

האם ייתכן לראות בענן התגלות אלוקית כללית, המאפיינת דוקא את ההליכה במדבר אשר אין לה קשר ישיר עם עניין הויעוד?

מעניין ביותר להבחין בכך כי הענן מוזכר פעמים רבות בספרים שמות ובמדבר אך לא בספר ויקרא (פרט לענן הקטורת ביום הכיפורים), שהוא ספר המתאר את המציאות של המשכן באופן סטטי ולא נייד.

במדבר, הענן הוא המסמל את נוכחות השכינה וכך כל עם ישראל הנמצא במחנה ישראל סביב המשכן רואים את התגלות ה' בענן. במציאות קבועה, בבית ה', הענן נכנס למקומו הקבוע וככל הנראה לאחר שנכנס הענן לבית ה', אין הוא נראה יותר. האם עניין זה קשור למעבר מויעוד במשכן לבית- מקום מגורים בבית ה', או שישנו כאן מעבר מזמניות לקביעות?

בנוסף, אם עיקר הויעוד של המשכן הוא מקום ויעוד, מדוע התורה לא מבארת זאת מיד - ועשו לי מקדש ונועדתי שם עם בני ישראל?

3. משמעות המבנה

יש לציין כי במאמרו של פרופ' הנשקה לא מועלית האפשרות כי המבנה נבנה בדמות אוהל מגורים אופייני לרועי הצאן במדבר, וה' כלל אינו מתגורר בו. ניתן להציע כי כל מטרתו של המשכן הינה לדמות את העניין ולחוש בנוכחות ה' במקום. לפי המחבר, מבנה המשכן אינו משמש כלל למגורים אלא רק לויעוד, ולכן אין זה יכול לשמש כדגם של בית, כי אין כלל כוונה שה' יגור בתוכו, וההדגשה הינה כי על ידי המבנה ה' שוכן בתוך בני ישראל.

משמעות המשכן

מכל ההערות הללו ניתן לומר כי המשכן משמש בראש ובראשונה לויעוד. אך, מהי המשמעות הרוחנית שה' דורש מאיתנו לבנות מבנה הדומה למבני המגורים במדבר ובו כלים המשמשים ככלי בית?

האם ייתכן כי התורה נוקטת בלשון שה' שוכן בתוך בני ישראל ולא בתוך המשכן עצמו, מפני שהתורה נזהרת ביותר מכל לשון של הגשמה ואין ברצונה לצמצם את תיאור נוכחות השכינה במבנה? מה בכל אופן המשמעות המדויקת של צורך בבית (אוהל ומשכן) לצורך ויעוד בלבד?

פרופ' הנשקה טוען כי המבנה נועד לבטא את נוכחות ה' בתוכם מצד ישראל, ואילו הויעוד מבטא בחינה זו מצדו של הקב"ה.

ישראל מזמינים את ה' למעון שהכינו עבורו בקרבם אך לפי שעה, ה' לא מממש הזמנה זו ושכינתו בישראל מתגלמת בישראל דווקא בויעודו אליהם.

גם אם נבין כי המבנה נועד לישראל, על פי הבנתנו מעבר לעניין הויעוד המתקיים במשכן, ישנו כאן בניין אוהל עם חדרים וכלים המבטא את נוכחות ה' בתוך בני ישראל אך במשמעות של מגורים.

הבית הראשון

1. מקום לשבתו או מקום לשום שמו שם

אין ספק כי הביטויים המופיעים ביחס למקדש, מחזקים מאוד את ההבנה כי המקדש הינו מקום מושב לשכינה ולא רק מקום ויעוד, אך גם בעניין זה יש מקום לדייק.

אמנם, בהשראת השכינה בבית ה' מתואר גם כן כי הענן בתוך הבית ולא מעליו,  ושלמה עצמו אומר לה' כי "בנה בניתי בית זבל לך מכון לשבתך עולמים" (מלכים א ח', יב), ובזה בוודאי מתכוון שלמה לראות את השכינה היושבת במקום המקדש. אך, מעניין כי בהתייחסות ה' לתפילת שלמה (מלכים א ט', ג) אין הוא אומר שהמקום הינו מכון לשבתך עולמים, אלא "הקדשתי את הבית הזה אשר בניתה, לשום שמי שם עד עולם והיו עיני וליבי שם כל הימים". מטרת הבית הינה על מנת לשום שם את שמו של הקב"ה, כקיום ברור של הבטחת התורה לאורך כל ספר דברים שה' בוחר מקום "לשום את שמו שם" או "לשכן שמו שם".

מאידך גיסא, בהמשך התייחסותו של ה' לתפילת שלמה הוא אומר "והיו עיני וליבי שם כל הימים", דבר המבטא ללא ספק את השגחתו הישירה של הקב"ה.

בכל אופן, מעבר לרצון גם כאן להתרחק מהגשמה, מדובר על בחירת מקום אך לא על מכון שבתו של ה' בפועל. מדובר בשימת שמו, כשעיניו ולבו שם כל הימים.

בהקשר זה, מעניינת העובדה כי שלמה מעלה כאן לראשונה את השאלה: "כי האמנם ישב אלוקים על הארץ? הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי" (מלכים א ח', כז). מדוע שאלה זו עולה רק עכשיו?

  • האם שאלה זו נובעת מן העובדה שה' מצמצם את שכינתו בבית מסויים? אם זה כך, מהו ההבדל בין המשכן במדבר לבין המשכן בארץ ישראל?
  • או שמא הדבר קשור לעובדה שלראשונה מדובר על מקום פיזי קבוע, כלומר קיבוע הבית במקום מסויים ולא קירות המבנה (משכן או בית). אם זה כך, האם פירושו של דבר כי יש לקב"ה מקום מושב, מקום דירה רק כשהבית במקום קבוע, או שזה נובע מן העובדה כי האוהל- המשכן הפך להיות בית? לכאורה לפי כיוון זה ניתן להסביר את השינוי בכך שישנו מקום קבוע, בלא כל קשר לשאלה האם יש כאן ויעוד או מקום מושב ודירה.

2. היחס בין בחירת המקום לקדושתו בשילה ובירושלים

פרופ' הנשקה טוען כי ברגע שישנה בחירת מקום הן בשילה והן בירושלים, בחירת המקום משפיעה מיידית על קדושת המקום.

לפי עניות דעתנו, נקודה זו נכונה באופן ברור ביחס לירושלים והר המוריה, אך קשה לטעון אותה כלפי תחנות המשכן הקודמות לירושלים בארץ ישראל, ובכללן שילה. זאת מפני ששילה היא במהותה ככל תחנות המשכן, המשך הגילוי של מעמד הר סיני, ושם הקדושה מותנית בתפקוד המקום כמקום מקודש. כשפוסקת ההתגלות או שימוש המקום למקום מקודש - פוסקת הקדושה.

כשם שבמעמד הר סיני "במשוך היובל המה יעלו בהר" (שמות י"ט, יג) - כלומר שעם סיום ההתגלות פסקה קדושת המקום ויכולים בני ישראל לעלות אל ההר, כך גם בתחנות המשכן השונות כולל שילה, קדושת המקום קיימת כל זמן שהמקום משמש בפועל כמשכן. עם חורבנו - פוסקת קדושת המקום[4].

סוגיה זו קשורה באופן מהותי בשאלה, על פי פשטי הפסוקים, מהו המקום המוגדר כמקום אשר יבחר ה', והאם שילה, בפשטי הפסוקים, כלולה בכך כהבנה הפשוטה בחז"ל.

3. שינוי מעמדו של הארון

נקודה נוספת מעניינת לבירור קשורה במעמדו של הארון, ובהבדל שפרופ' הנשקה מבדיל בין מעמדו במשכן כמקום ויעוד וככסא ה', לבין מעמדו במקדש בו הוא משמש בעיקר כארון בו נמצאים לוחות העדות. אחת מטענותיו היא כי במרוצת ימי הבית הראשון, הארון כלל אינו מוזכר, והוא נזכר רק בהכנסתו למקדש בחנוכת הבית (מלכים א ח', ג-ט) ובגניזתו בימי יאשיהו (דברי הימים ב ל"ה, ג), וזאת כנראה בגלל תפקידו הפחות חשוב בתקופה זו.

תחילה, יש לעיין בקשר המעניין בין ויעוד לבין מקום מושב לשכינה כביכול על גבי הכרובים, האם ישנו קשר הכרחי בין שני המרכיבים הללו.

שנית, בהנחה המקובלת כי לא מצינו בשום מקום התייחסות לארון כמקום ויעוד מבין שני הכרבים לאחר ימי משה, מהי משמעות הביטוי "אלוקי הצבאו-ת יושב הכרובים" ובאיזה הקשר הוא נאמר?

בדיקת הופעות הביטוי הזה מגלות שהוא נאמר במשכן בשילה בקשר לבני עלי (שמואל א ד', ד), בהעלאת הארון מקרית יערים לעיר דוד על ידי דוד המלך (שמואל ב ו', ד, דברי הימים א י"ג, ו), וכן אצל המלך חזקיהו בתפילתו (מלכים ב י"ט, טו, ישעיהו ל"ז, טז)[5]. מתוך בדיקה זו ניתן לציין שתי נקודות:

  • תחילה נציין כי ביטוי זה אינו מופיע כלל במשכן במדבר, והופעתו הראשונה הינה בארץ ישראל כשהמשכן בשילה.
  • שנית, הביטוי מופיע הן בזמן המשכן בשילה, הן לאחר חורבן שילה כשהבמה הגדולה בגבעון והארון בנפרד בקרית יערים, וגם בזמן שהמקדש הקבוע בירושלים.

לגבי המקדש בירושלים, קשה מאוד להניח כי בביטוי 'ה' יושב הכרובים' הכוונה לכרובי שלמה, מפני שכרובים אלו נפרדים ואין הם מהווים יחידה אחת אלא עומדים זה לצד זה לרחבו של קדש הקדשים. לכן נראה כי מדובר על הכרובים הנמצאים על גבי הארון שעשה בצלאל, ומכאן שכרובים אלו נמצאים במקומם על גבי הארון בקדש הקדשים והמלך חזקיהו מתייחס אליהם.

קשה לראות באיזכור זה עניין חריג ולפי דעתנו הוא אכן מצביע על כך שגם בימי בית ראשון, הכרובים מצויים בקדש הקדשים. בנוסף, הם מבטאים את היות ה' אלוקי הצבא-ות העומד בראש הצבא-ות וגם יושב הכרובים, ביטוי המציין את מלכותו של הקב"ה המתבטאת בישיבתו על הכרובים.

בנוסף, בדברי פרופ' הנשקה אנו מוצאים סוג של הקבלה או זהות בין הויעוד למלכות, להיות הכרובים כסא ה'. לטענתו, רק בתקופת הנדודים מהווה הארון את כסא ה' יושב הכרובים. היות ואין מקום מקודש אלא רק חלל המשכן מקודש, כסא ה' אינו יכול להיות בקרקע במקום, ובהכרח שורה שכינה על הארון המטלטל בחלל האוהל. אך, משנבחר המקום שה' שוכן בו, שורה שכינה בעיצומו של מקום בקרקע עולם, ולהשראת שכינה יש מעתה אופי של קבע של מנוחה, וזה בניגוד לאופיו המטלטל והנייד של הארון נשוא הבדים.

השאלה היא מהו הקשר הפנימי בין ויעוד לבין היות כסא ה'? לכאורה היוועדות קשורה במציאות זמנית יותר. במציאות הראשונית בה הקשר בין הקב"ה לכנסת ישראל ולמשה בפרט בנוי על נס. כשכל תנאי הקיום במדבר הם ניסיים, הקשר הוא קשר של ויעוד, של דיבור ישיר כביכול בין הקב"ה למשה.

במציאות הקבועה בישיבת עם ישראל בארצו כשהמקדש נמצא בירושלים, המקדש כולו משמש כמקום המסמל יותר מכל את מלכותו של הקב"ה בעולם. במצב כזה הארון משמש ככסא ה'. במובן הזה אין ביטוי לקביעות לשכינה יותר מזה.

בהקשר זה, ברצוננו להציע גם פרשנות שונה מפרופ' הנשקה לעובדה כי עד הכנסת הארון לבית קדש הקדשים בימי שלמה אומרת הנבואה כי "ויארכו הבדים וייראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר ולא יראו החוצה". לטענתנו, אין הכוונה כאן לביטול הארון, אלא להיפך לקיבועו במקום. הדבר מסמל את קביעות השראת השכינה בירושלים, ולא ביטול הארון.

ביחס לבחירת המקום, טוען פרופ' הנשקה כי במציאות הקבועה של בית ה' בירושלים, אין עוד מקום לארון במקדש ותפקידו הבלעדי הוא איחסון הלוחות.

אחת מראיותיו היא כי לאחר גניזת הארון בימי יאשיהו נאמר על ידי ירמיהו:

"בַּיָּמִים הָהֵמָּה, נְאֻם ה' לֹא-יֹאמְרוּ עוֹד אֲרוֹן בְּרִית-ה', וְלֹא יַעֲלֶה עַל-לֵב; וְלֹא יִזְכְּרוּ-בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ, וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד. בָּעֵת הַהִיא, יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא ה'"                                                (ג', טז-יז).

אולם, נדמה כי פסוק זה שנאמר עם גניזת הארון בימי יאשיהו (דברי הימים ב, לב, ג), יש בכוחו להוכיח להיפך.

דווקא עם גניזת הארון, בסוף ימי הבית הראשון מפסיק הארון להיות כסא ה' וירושלים כולה תהיה בתפקיד זה. אבל מכאן ניתן לכאורה לדייק ולומר כי במשך כל ימי הבית הראשון עד ימי יאשיהו, הארון מילא תפקיד משמעותי ולא כפי שהציע פרופ' הנשקה[6].

לסיום נותרה עדיין השאלה האם בחירת מקום מחייבת בהכרח את ביטול קיומו של הארון, או שאלו שתי שאלות נפרדות. ניתן להציע כי כשם שעם בחירת המקום, עדיין המקדש ממשיך לשמש בייעודו המקורי כך גם הארון המצוי בלבו של המשכן, משמש ככסא ה' במקביל לבחירה האלוקית במקום, ואין בחירת המקום פוגמת בכהוא זה במעמדו המקורי של המקדש בכלל והארון בפרט.

נראה לנו עדיין כי יש לקחת בחשבון בהבדל בין משכן למקדש את ההבדל בין מציאות זמנית למציאות קבועה, כך פרשנו את הארכת הבדים כביטוי של קביעות ולא של ניידות.

סיכום

ברצוננו לסכם בקצרה את דברינו בשני השיעורים האחרונים.

ראינו את חלוקתו הבסיסית של פרופ' הנשקה בין המשכן כמקום ויעוד של ה' עם משה וכנסת ישראל, ובין המקדש כמקום בו ה' בוחר לשכן את שמו שם ובמקום זה ביתו ומכון שבתו של הקב"ה. הצעה זו בודאי מדוייקת ונכונה.

כמו כן, ההבחנה הבסיסית בין הארון ועליו כפורת וכרובים מעליהם ה' נועד עם משה וכנסת ישראל, לבין הארון ובו שני לוחות האבנים (כמבואר במלכים א ח', ט) במקדש, מקובלת בבסיסה עלינו.

לפי עניות דעתנו, העובדה כי פעמים מוזכר הארון מבלי לציין את העובדה כי מעליהם הכרובים, אין פירושה שהכפורת והכרובים לא נמצאים עליהם. ועל כן, אין הכרח לפי דעתנו כי הבחירה האלוקית במקום תשלול את חיוניתו של הארון ככלי מרכזי במקדש הקבוע.

תפילת חזקיהו בה מוזכר הקב"ה כאלוקי יושב הכרובים, רומזת לכאורה לקיומם של הארון והכרובים (כשלפי עניות דעתנו הכוונה היא לארונו של בצלאל).

בנבואת ירמיהו, לאחר גניזת הארון,ירושלים הופכת להיות כולה כסא ה' בעולם.

מציאות זו רק מוכיחה כי לפני פרק זמן זה של ימי יאשיהו, הארון היה כסא ה'.

ההבחנה היסודית והיפה של פרופ' הנשקה בין משכן, מקום ויעוד בין ה' למשה ולכנסת ישראל ובין מקדש, הוא בית ה' מכון בו ה' יושב אינה סותרת את היחס בין משכן זמני לבית קבוע.

הדבר מתבטא כאמור לדעתנו גם בקיבועו של הארון על ידי הארכת הבדים עם הכנסתו למקדש.

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון, תשע"א

עורך: אביעד ביננשטוק

*******************************************************

בית המדרש הוירטואלי

מיסודו של

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דואל: [email protected]

לביטול רישום לשיעור: http://etzion.org.il/vbm/unsubscribe.php

 

* * * * * * * * * *

 

 

[1]   האם ישנה משמעות שונה להיוועדות מעל הכפורת מבין שני הכרובים?

[2]   האם ייתכן כי לפי הבנה זו ישנה כאן הסתייגות מן המבנה עצמו, או שהדבר קשור באיזה שהוא אופן לסוגיית חטא העגל ועד כמה מבנה המשכן הוא לכתחילה או בדיעבד?

[3]   הרמב"ן בפירושו לשמות מ, לד-לה אומר כי בחנוכת המשכן כשמשה נכנס פנימה נעלה הענן ויצא גם כבוד ה'.

[4]   עסקנו בהרחבה בסוגיה זו כשדנו בנושא "המקום אשר יבחר ה'" וכן כשדנו במעמדה של שילה.

[5]   אמנם בנוגע לחזקיהו אין הכרובים מוזכרים בזיקה מפורשת לארון, וכאילו מדובר על הכרובים ככלי בפני עצמו, וזאת בשונה מאזכורם אצל בני עלי או בהעלאת הארון על ידי דוד שם מוזכר הארון יושב הכרובים כמכלול אחד. ועדיין, ישיבה על הכרובים לפי דברנו משמעותה תיאור מקום מושב האלוקות בקדש הקדשים מעל גבי הארון, גם אם אין מפורש עניין הארון בהקשר זה.

[6]   לגופו של העניין ניתן להסביר את נבואת ירמיהו על גניזת הארון לא רק לקראת החורבן הצפוי אלא גם כדרך למנוע את תפיסת העולם של המקדש והארון כסוג של תעודת ביטוח, במיוחד בירמיהו ז בנבואת "היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה". כדי למנוע טעות זאת יש לעבוד את ה' בלא ארון ולכן נגנז הארון.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)