הארון | 2 | משכן העדות ואוהל העדות

משכן העדות

בשיעור שעבר התחלנו לעסוק בארון העדות, ופתחנו בדיון אודות שמותיו של הארון. כפי שראינו, מעניין להיווכח כי עניין העדות כל כך מרכזי, עד אשר הוא הטביע את חותמו על שם המשכן בכלליותו, וכן על שם אוהל מועד.

על דרך זו, המשכן כולו נקרא לפעמים 'משכן העדות':

"אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה עבודת הלווים ביד איתמר בן אהרון הכהן"

                                                    (שמות ל"ח, כא).

בשיעורנו בתש"ע הראנו את הזיקה המיוחדת בין המילה משכן לקודש הקודשים. על פי ההבנה אותה הראנו בשיעור שעבר, כי 'עדות' הכוונה ללוחות או לתורה שמקומם בקודש הקודשים, הרי שהמבנה כולו נקרא על שם העדות - משכן העדות.

בדברי הראשונים והאחרונים, ניתן למצוא מספר דעות בהבנת הביטוי 'משכן העדות':

א.עדות על מחילת חטא העגל

רש"י על אתר מסביר:

"עדות לישראל שויתר להם הקב"ה על מעשה העגל שהרי השרה שכינתו ביניהם"

דברים אלו בנויים על דברי התנחומא:

"'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' - אימתי נאמר למשה הפרשה הזו של משכן? ביום הכפורים עצמו אע"פ שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל, א"ר יהודה בר' שלום אין מוקדם ומאוחר בתורה שנאמר (משלי ה) נעו מעגלותיה לא תדע מטולטלות הן שביליה של תורה ופרשותיה, הוי ביום הכפורים נאמר למשה ועשו לי מקדש, מנין שכן עלה משה בששה בסיון ועשה ארבעי' יום וארבעי' לילה ועוד עשה ארבעים ועוד עשה ארבעי' הרי מאה ועשרים ואתה מוצא שביום הכפורים נתכפר להם ובו ביום א"ל הקדוש ב"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם מעשה העגל, ולכך נקרא משכן העדות שהוא עדות לכל באי העולם שהקב"ה שוכן במקדשכם, אמר הקדוש ב"ה יבא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שנעשה בו העגל שכתוב בו (שמות לב) ויתפרקו העם את כל נזמי הזהב וגו' ולכן מתכפרין בזהב וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב, אמר הקב"ה (ירמיה ל) כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך"      (תנחומא תרומה ח').

לפי הבנת המדרש ורש"י בעקבותיו, שם המשכן משכן העדות אין פירושו משכן של עדות (לוחות או ספר תורה) אלא עדות שהקב"ה שוכן במקדש.הרקע לדברים הוא כמובן ההבנה כי ציווי ה' את משה על המשכן מתרחש אחרי חטא העגל, ביום הכיפורים.

לפי הבנה זו, עצם בניין המשכן והשראת השכינה בתוכו, היא ביטוי ועדות לכך שהקב"ה שוכן במקדש.

בלשונו של רש"י: "עדות שויתר להם הקב"ה על מעשה העגל", כלומר המחילה על החטא באה לידי ביטוי בפועל, על ידי עצם השראת השכינה במשכן.

ביטוי מאוד חד לתפיסה זו מצוי גם במדרש תנחומא:

"'משכן העדות' - אמר ר' ישמעאל: זה סימן לכל באי עולם שאין סליחה אלא לישראל בלבד. משכן העדות עדות הוא לכל באי עולם שהקב"ה נתרצה לישראל. משל למה הדבר דומה? למלך שנשא אשה, והיה מחבבה ביותר, כעס עליה והניחה, והיו שכינותיה אומרות לה אינו חוזר עליך, לאחר ימים נתרצה לה המלך, ונכנס עמה לפלטין שלו, ואכל ושתה, ולא היו שכינותיה מאמינות שנתרצה לה, והיה ריח בשמים עליה, מיד ידעו שנתרצה המלך לה. כך הקב"ה חבב את ישראל, והביאם לפני הר סיני, ונתן להם את התורה, וקרא אותם מלכים, לסוף ארבעים יום עשו את העגל, ואמרו 'אלה אלהיך ישראל' (שמות לב ד), באותה שעה אמרו אומות העולם אין הקב"ה מתרצה להם עוד. כיון שעמד משה ונתפלל עליהם, א"ל הקב"ה 'סלחתי כדברך' (במדבר יד כ), ולא עוד אלא שאני משרה שכינתי עליהם וביניהם, והכל יודעים שמחלתי להם, שנאמר 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' (שמות כה ח)"

                                 (מדרש תנחומא (בובר) פרשת פקודי סימן ב).

כלומר עצם בניית המשכן והשראת השכינה בו, היא הוכחה ניצחת למחילה של הקב"ה לכנסת ישראל על חטא העגל.

ב.משכן הלוחות

ראשונים אחרים פירשו את העדות כמתייחסת ללוחות. כך הרמב"ן והחזקוני, האבן עזרא והספורנו.

הספורנו בפירושו מתאר את מעלות המשכן שבשבילם הוא היה ראוי להיות נצחי ולא ליפול ביד אויבים, והסיבה הראשונה הינה שהיה משכן העדות שהיו בו לוחות העדות. וממשיך הספורנו:

"ואמנם בית שני לא היה משכן העדות שלא היו בו לוחות העדות[1]"          (שמות ל"ח, כא).

וכן הרלב"ג על אתר:

"כי בו היה ארון העדות והוא הנכבד שבחלקי המשכן וכאילו היה המשכן לזה התכלית ולזה קראו משכן העדות".

 

 

ג.עדות על יושרו של משה 

הבנה אחרת למשכן העדות מובאת במדרש:

"דבר אחר עדות הוא לכל העולם שנתמנה מפי הקב"ה"       (שמות רבה נ"א, ד).

כלומר, העדות היא על משה שנתמנה ונצטווה על מלאכת המשכן ולא עשאו מדעת עצמו, וההוכחה לכך היא שהרי השרה שכינתו במעשה ידיהם.

דברים אלו מתחברים למה שמבואר אצל מפרשים שונים^[2] בנוסחים שונים, כי בשעה שחשדו במשה שגנב שקלים ממלאכת המשכן, אמר להם משה רוצה אני שיהא המשכן עדות, וחזו ומנו ומצאו שהושמו בווין לעמודים. כיצד המשכן מעיד על כך? ניתן לבאר בשני אופנים:

• המשכן הוא עדות שלא נשאר אפילו מחצית השקל של אחד מהם שהכל בא בחשבון.
• המשכן היה מעיד שהכל נעשה באמונה. על פי הבנה זאת, העדות של המשכן הינה על יושרו של משה שהכל נעשה לגמרי כראוי ובהגינות על פי החשבון ובאמונה.

ד. עדות שמים וארץ

הבנה נוספת לגבי טיב העדות ב'משכן העדות', מובאת בתנחומא:

"אלה פקודי המשכן, זש"ה 'ה' אהבתי מעון ביתך' (תהלים כו) זה ההיכל שהוא מכוון במקום משכן כבודך. ארשב"י זאת אומרת שההיכל שלמטה מכוון כנגד היכל של מעלה שנאמר (שמות טו) 'מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך', א"ר יעקב בר' אסי למה הוא אומר ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך? בשביל ששקול כנגד בריאת עולם... ולמה המשכן שקול כנגד שמים וארץ? אלא מה שמים וארץ הם עדים על ישראל דכתיב העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ (דברים ל) אף משכן עדות לישראל שנאמר 'אלה פקודי המשכן משכן העדות', לכך נאמר 'ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך וגו''"

                                (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת פקודי סימן ב).

מעבר להקבלה בין היכל שלמטה להיכל שלמעלה, המשכן שקול כנגד בריאת העולם, כנגד שמים וארץ, וכשם ששמים וארץ הם עדים על ישראל - כך המשכן עדות לישראל.

ה. ארון ובו לוחות - לעניין איסור במות ולמעמד בית שני

על פי המשך חכמה ישנה גם השלכה הלכתית לעובדה שזה משכן העדות:

"הנה ביארתי לעיל (שמות כה, כא), דארון מוכרח להיות בו העדות, והמשכן אימת הוא נחשב לאהל מועד לאסור הבמות? רק כשיש בו ארון, כדתניא תוספתא סוף זבחים (יג,ח) 'איזהו במה גדולה (בשעת היתר במות)? אהל מועד נטוי כדרכו אין הארון נתון שם. וזה שאמר שדין משכן יש לו רק כשהוא משכן העדות שהעדות נתון בו, ויעויין ראב"ע" (שמות ל"ח, כא).

וכן:

""ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך"- הנה כל הכלים עשו במקדש שני לבד הארון, כי הלוחות נגנזו (יומא כב:), והלוחות מעכבים הארון, ובקדשים, כל מקום ששנה הכתוב- לעכב. לכן תנא ביה קרא, דאינו ארון עד שיותן בו העדות, וכיון שבמקדש שני לא היו בו לוחות, לא היה ארון, ודו"ק. ויפה כתב הרמב"ן שאם נשבר הארון צריך לעשותו מחדש, שכל זמן שיש לוחות היא מצות עשה לדורות"    (שמות כ"ה, כא).

ה'משך חכמה' מתייחס בדבריו לכמה היבטים: ראשית, הוא טוען כי העדות חייבת להיות בארון. לטענתו, מעמדו השלם של המשכן הוא רק כשהארון במשכן, ואז הוא נחשב לאוהל מועד לאסור הבמות, אולם כשאין הארון בפנים, ישנה מציאות של היתר במות. זאת משום שנוכחות הארון במשכן משמעותה נוכחות השכינה במקום, וכששכינה שורה במקום אין אפשרות לעבוד את ה' בשום מקום אחר. מה שאין כן כשאין הארון בפנים, אז אין שכינה שורה ולכן אין מקום אחד מרכזי בו ה' משכן את שמו שם, ולכן מותר לעבוד את ה' בכל מקום ומקום.

נקודה שנייה היא כי מכיוון שאין הארון ארון עד שתינתן בו העדות, הסיבה שלא היה ארון בימי בית שני הינה העדר הלוחות. להבנתו, עיקר מצות עשיית הארון הינה כדי להניח שם את הלוחות.

בסוף דבריו, הוא מזכיר את דברי הרמב"ן (בהשגותיו לספר המצוות מצות עשה לג) לפיו עשיית הארון והכפורת לשום שם העדות תמנה מצווה בפני עצמה  - "...ועוד שאם נעלה על דעתנו שיאבד או שיישבר, מצווה לעשותו במידה הראשונה לשום שם לוחות העדות^[3]".

ה. משכן התורה

מספר מדרשים מבארים את 'משכן העדות' כמשכן התורה, נביא שנים מהם:

"ד"א משכן העדות, אמר רבי שמעון בן יוחאי אין עדות אלא תורה שנאמר אלה העדות והחקים והמשפטים, משל למלך שהיה לו בת, ובנה לה פלטרין והושיבה לפנים משבעה היכלים (טרקלים) הוציא שם כל מי שיכנס על בתי כאלו הוא נכנס עלי. כך שני שמות נקראו למשכן משכן העדות זו תורה, ובמקום אחר אמר לפני משכן ה', אמר הקב"ה אם בזה אדם את בתי כאלו מבזה לי, אם נכנס אדם לבית הכנסת ובזה את תורתי כאלו עלה ובזה את כבודי"

                                (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת פקודי סימן ד).

"משכן העדות, זו תורה שהיו יגעים בה, בזכות התורה והקרבנות אמר הקדוש ברוך הוא אני מציל אתכם מן גיהנם"      (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת פקודי סימן ח).

לפי רבי שמעון בר יוחאי, המשכן נקרא משכן העדות בגלל התורה שבו, אך היות והמשכן קרוי גם כן משכן ה' אז ישנה זהות בין העדות – התורה, לבין ה' כביכול, כלומר בין נותן התורה לתורה עצמה.

ו. המשכן עדות למשכן שלמה:

בעל צרור המור על אתר מבאר בדרך אחרת:

"לפי שזה המשכן שעשה משה ע"ה הוא עדות למשכן שעשה שלמה כמו שאמרו וכן תעשו לדורות, אם יאבד אחד מן הכלים כתבנית אלו תעשו אותם. ולכן שלמה המלך ע"ה עשה במקדש כל הדרים שהיו במשכן, לפי שהיה המשכן רמז ועדות למשכן שילה".

ז. משכן העדות- ארון העץ

הנצי"ב מפרש כך:

"'משכן העדות' - הוא מיותר, ומכ"ש כאן שאינו מדבר בתכלית המשכן אלא במנין הוצאות מלאכת המשכן. ומזה יצא דרש במדרש רבה (נא, ב) שבא משה ושאל מהקב"ה מה נעשה בנותר, והשיב 'כל מה שאתה יכול הטל על משכן העדות'. והמדרש הוא פלא לפי הנראה שכוונת 'משכן העדות' הוא הארון שעמד בקדש הקדשים, והרי כבר היה עשוי כל צרכו, ואי אפשר להוסיף על עוביו עוד זהב. אלא נראה פירוש 'משכן העדות' הוא ארון עץ שעשה משה מתחילה, ואח"כ עמד באהל משה, ובו היו מונחות פרשיות של תורה, עד שנגמרה, והובא בסוף לקדש הקדשים, כדאיתא בב"ב סוף פ"א (יד.)" (שמות ל"ח, כא).

הנצי"ב מבאר כי המדובר כאן על סכומי הכסף, הזהב והנחושת. בהמשך למדרש הוא מבאר כי פירוש משכן העדות הוא ארון העץ שעשה משה מתחילה (כמפורש בדברים י, א) ושם אין זכר לציפוי הארון בזהב. לפיו, ארון זה בהמשך עמד באהל שמשה נטה מחוץ למחנה (שמות לה, ז) וכן היו מונחות בארון מגילות מגילות (על סמך דעה זו בגיטין ס.) עד שנגמרה, והובא בסוף לקודש הקודשים^[4].

אוהל העדות

בנוסף לביטוי 'משכן העדות', במספר מקומות מופיע השם 'אוהל העדות'. כך למשל:

"וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת, וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד בֹּקֶר"

                                                                       (במדבר ט, טו).

 

 

ומבאר רש"י:

"המשכן לאהל העדות - המשכן העשוי להיות אהל ללוחות העדות" (במדבר ט, טו).

וכן:

"וַיַּנַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֹּת לִפְנֵי ה' בְּאֹהֶל הָעֵדֻת. וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים"

                                                                 (במדבר י"ז, כב-כג).

"וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ הַקְרֵב אִתָּךְ וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת"

                                                       (שם, י"ח, ב).

ובדומה לרש"י מבאר הספורנו:

"והסדר יהיה כך שאתה ובניך תשמרו לפני קדש הקדשים שהוא אהל לארון אשר בו לוחות העדות"

                                                                      (במדבר י"ח, ב).

בכל מקרה, מעניין כי הן המשכן והן אוהל העדות הינם שמות שונים למשכן כולו. לכאורה- ייתכן להציע כי המשכן מכוון בעיקר לקדש הקדשים ואילו אהל העדות מכוון לאוהל מועד, להיכל, ובכל אופן, העדות כל כך משמעותית שאף אהל מועד קרוי על שמה. כך למשל מבאר הנצי"ב על אתר:

"אהל העדות הוא קדש הקדשים, שבו לוחות העדות ועליו היה בא הענן ונמשך משם גם על המשכן הסמוך לאוהל העדות, ובשעה הראשונה של הקמה כתיב בסוף ספר שמות 'ויכס הענן את אהל מועד', ומשום הכי לא היה משה יכול לבוא לשם אבל משם ואילך לא נמשך כולו אלא לצד קדש הקדשים"                       (במדבר י', טו).

מאידך גיסא, ייתכן מאוד כי פעמים הביטוי 'אהל מועד', וכאן הביטוי' אהל העדות' מכוונים אל כל המבנה כולו, כולל קדש הקדשים, וכך בפרשת הנחת המטות ובפרשת קורח.

פרוכת העדות

"מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר לִפְנֵי ה' תָּמִיד  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם"

                                                                       (ויקרא כ"ד, ג).

הפרוכת המבדילה בין קדש הקדשים לקדש נקראת על שם העדות עצמה. מבאר רש"י על אתר:

"'לפרכת העדות' - שלפני הארון שהוא קרוי עדות. ורבותינו דרשו על נר מערבי שהוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, שנותן בה שמן כמידת חברותיה וממנה היה מתחיל ובה היה מסיים".

ומסביר המהר"ל בפירושו גור אריה את דברי רש"י:

"'פרוכת העדות' ורבותינו דרשו על נר מערבי כו'. הקשה הרא"ם, דאיך יתיישב לפי המדרש (שבת כב:) 'לפרוכת העדות', שאין הפרוכת פרוכת לנר מערבי שנקרא 'עדות'. גם ליכא למימר דפירושו מחוץ לפרוכת יהיה העדות באהל מועד, שזה לא ייתכן, שהרי הלמ"ד בשב"א, אם כן מלת 'לפרוכת' היא סמוכה לעדות. ואין זה קשיא, שמקרא הפרוכת 'פרוכת העדות' מפני שהוא על הארון ששם לוחות העדות, שהם עדות בין הקב"ה ובין ישראל. אך הוקשה להם, למה הוצרך למכתב כאן 'לפרוכת העדות', דלעיל בפרשת תצוה כתיב (שמות כז, כא) 'מחוץ לפרוכת' בלבד, אלא שכתב כאן 'לפרוכת העדות', דעל ידי נר המערבי שממנו היה מתחיל ובו היה מסיים נראה שהפרוכת הוא פרוכת העדות, שהרי הלוחות שנקראים 'לוחות העדות' (שמות לא, יח), אין ראיה מזה שהלוחות הם עדות, דמנא לן דהשכינה עדיין בישראל, דשמא אין עוד השכינה בישראל, אך השתא על ידי נר מערבי נראה שהפרוכת הוא 'פרוכת העדות', והלוחות הם עדות בין הקב"ה ובין ישראל, שהרי עדיין השכינה בישראל. ואפילו אם תאמר דה'עדות' הכתוב כאן קאי על נר מערבי, לא קשה מידי, דכיון דהתורה אמרה שתהיה המנורה סמוכה לפרוכת, כדכתיב 'מחוץ לפרוכת', ודרשינן בתורת כהנים (כאן) שתהא המנורה סמוכה לפרוכת יותר ממה שהיא סמוכה לפתח, והשתא שהמנורה עם הפרוכת וסמוך לפרוכת, שפיר יקרא הפרוכת 'פרוכת העדות', שהרי הם יחד.

המהר"ל מביא את קושית הרא"ם ונביא כאן את לשונו:

"ולא ידעתי איך יתיישב המקרא הזה על פי המדרש, דבשלמא לפי פשוטו תהיה מלת 'לפרוכת' סמוכה ל'עדות' שהוא הארון... אלא לפי המדרש, איך ייתכן שתהיה מילת 'לפרוכת' סמוכה ל'עדות' שהוא נר המערבי, והלא אין הפרוכת פרוכת לנר, אלא לארון, כדכתיב (שמות כו, לג) 'והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים'".

על פי הפשט, מלה לפרכת סמוכה לעדות שהוא הארון ועל כן הפרוכת היא לארון על סמך הפסוק "והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים", אך על פי המדרש המלה לפרוכת סמוכה לעדות שהוא הנר המערבי ולא לארון ואין זה פשוטו של מקרא בבירור!

ואכן ישנם מספר מדרשים הדורשים עניין זה כך. וכך דורש המדרש הגדול על אתר:

"'מחוץ לפרכת העדת' - אמר ר' ברכיה תולדות האש למעלן זה ברק. שנאמר (יחזקאל א, יג) 'ומן האש יוצא ברק'. וברק אין כח בעין לראותו. ומה צורך לאורה. ר' יוחנן אומר מה שבתוך עינך אין אתה יכול לראות, העין הזו לבנה, והשחור באמצע, מהיכן צריך לראות לא מתוך הלבן, ואינו רואה אלא מתוך השחור, על אור עינך אין את יכול לעמוד ואתה מבקש לעמוד על דרכו של הקב"ה בלבד, הזהר, אל יטעך יצרך שהוא צריך לאורה, שלא היתה מנורה צריכה להנתן אלא בפנים אצל הארון, והא נתונה מחוץ לפרוכת, להודיעך שאינו צריך לאורה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם עושה לו מטה ושלחן, מניח את המנורה משמאלו, אבל בית המקדש המנורה נתונה מימין השלחן, להודיעך שאינו צריך לאורה, אלא לזכותך להאיר לך לעולם הבא, כשיבא חשיכה לאומות העולם, שנאמר (ישעיה ס,ב) 'כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה''".

המדרש הגדול מסביר שאם הקב"ה היה צריך לאורה של המנורה, המנורה צריכה היתה להינתן בפנים אצל הארון. מכיון שהיא נתונה מחוץ לפרוכת, הרי זה בא להודיעך שאינו צריך לאורה, ועל כן המנורה נתונה מימין השולחן. מתוך הנימוק הזה המדרש מסביר לנו את מיקומו המדוייק של השולחן שהיה אמור להיות ליד הארון ומימינו, ובפועל הוא בהיכל ומשמאל הנכנס (מדרום), וכל זאת על מנת שלא נעלה על דעתנו כי הקב"ה צריך לאורה של המנורה.

המדרש השני העוסק בסוגיה זאת זוהי הגמרא בשבת וזו לשונה:

"'מחוץ לפרוכת העדות יערוך' וכי לאורה הוא צריך? והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו! אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות אמר רב זו נר מערבי (למ"ד במנחות מזרח ומערב מונחין סדר הקנים, קרי מערבי נר שני שבצד החיצון שהוא במזרח, ולמ"ד צפון ודרום מונחין, אמצעי קרי מערבי ע"ש שהיה פיו כנגד מערב) שנותן בה שמן כמדת חברותיה (חצי לוג שיערו בה ללילי תקופת טבת הגדולים, ואם ידלק ביום בלילות הקצרים ידלק, אבל פחות לא, שלא יכבה בטבת בלילה והתורה אמרה 'מערב עד בוקר') וממנה היה מדליק (הנרות בין הערביים) ובה היה מסיים (הטבת הנרות שדלק כל היום ואינו מטיבו עד הערב)"                                                     (כב:).

הגמרא כאן דורשת את הפסוק, כך שהעדות מכוונת לנר המערבי של המנורה שהוא בהיכל, וברור שאין זה פשוטו של המקרא.

בעקבות המדרש מסביר המהר"ל בעקבות רש"י כי על ידי נר מערבי, העדות של המנורה מצטרפת ומגלה את העדות שבקדש הקדשים- עדות הלוחות, ועדיין הלוחות הם עדות בין הקב"ה ובין ישראל שהרי עדיין שכינה בישראל.

אפשר לחזק הבנה זו של המדרש על פי העובדה שהמנורה צריכה להיות סמוכה לפרוכת יותר ממה שהיא סמוכה לפתח (כפי שנדרש כאן במדרש תורת כהנים על אתר), לכן כשהמנורה סמוכה לפרוכת נקראת הפרוכת פרוכת העדות שהרי הם יחד.

על פי הבנה זו של המהר"ל בדברי המדרש, יוצא כי לוחות העדות בקדש הקדשים לא רק משפיעים על הפרוכת עצמה שתיקרא פרוכת העדות אלא גם על המנורה ובה הנר המערבי המהווה עדות שמצטרפת לעדות הלוחות ומגלה אותה בהיכל-בקדש.