מנחות | דף עו | מספר החלות במנחות

כל המנחות מתחלקות לאחר לישתן למספר חלות, קודם שהן מוכנסות לתנור או למחבת. במשנה (עו.) מובאת מחלוקת תנאים בעניין מספר החלות שיש בכל אחת מהמנחות:

"כל המנחות באות עשר עשר, חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול שהם באות שתים עשרה, דברי רבי יהודה;
רבי מאיר אומר: כולם באות שתים עשרה, חוץ מחלות תודה ונזירות שהן באות עשר עשר."

בהמשך הגמרא (עו:) מובאת מחלוקת תנאים בשאלה האם מספר החלות מעכב:

"דתניא: כל המנחות שריבה במדת חלתן או שמיעט במדת חלתן - כשרות, חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול;
ויש אומרים: אף לחמי תודה ונזירות."

ממהלך הגמרא נראה שמסקנת הבבלי היא כת"ק בברייתא, היינו שמספר החלות מעכב דווקא בלחם הפנים ובחביתי כהן גדול ולא בשאר המנחות. חילוק זה עומד בניגוד לעמדת התוספתא (ח, א) שמספר החלות מעכב בכל המנחות ובניגוד לעמדת הירושלמי (יומא א, א) שמספר החלות אינו מעכב אף בחביתי כהן גדול, ויש לעמוד על מהותו.

נראה שקיים קשר בין חילוק זה של הבבלי ובין דעת רבי יהודה במשנה, שכל המנחות באות עשר עשר מלבד לחם הפנים וחביתי כהן גדול שבאות משתים עשרה חלות כל אחת. קשר זה עולה בבירור מהמקור של דברי רבי יהודה כפי שהוא מבואר בגמרא (עו.):

"לחם הפנים בהדיא כתיב ביה, חביתי כהן גדול אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים."

כלומר, גם בלחם הפנים וגם בחביתי כהן גדול נאמר 'חוקה'. מילה זו יכולה לשמש הן ליצירת גזירה שווה בין שתי המנחות לצרך השוואת מספר החלות שבהן, והן להגדרת מספר החלות כמעכב על פי הכלל ש'כל חוקה עיכובא הוא'.

נראה ששאלת העיכוב מבדילה בין שני דינים שונים במהותם של חלוקת החלות:

א. חלוקה שאינה מעכבת הינה דין באופן ההבאה של המנחה. כלומר, עיקר הדין הוא הבאת כמות מסויימת של סולת, והחלוקה לחלות מהווה רק את האופן הראוי והמכובד שבו יש להביא כמות זו.

ב. חלוקה מעכבת היא דין בחפצא של המנחה. מנחת לחם הפנים וחביתי כהן גדול עשויות בעיקרן משתים עשרה חלות נפרדות שמהוות את עיקר הגדרת הקרבן (כמו שארבעה עשר פרי החג מהווים קרבן שמורכב מארבע עשרה יחידות נפרדות ולא כמות של בשר שמתחלקת בין ארבעה עשר פרים).

ניתן לומר על דרך הרמז שזוהי גם משמעות ההבדל שבין מספר החלות במנחות השונות לדעת רבי יהודה. בלחם הפנים ובחביתי כהן גדול יש שתים עשרה חלות, שזהו מספר שמבטא במספר מקומות בתורה צירוף של מספר יחידות נפרדות כנגד י"ב שבטי ישראל, כפי שמצינו באבני החושן שעל לב אהרן. לעומת זאת, המספר עשר מבטא יחידה אחת שלימה שאין משמעות נבדלת לכל אחד מחלקה, כגון "כף אחת עשרה זהב", והוא זה שמתאים בשאר המנחות שבהן מהווה החלוקה לחלות רק את האופן הראוי להבאת המנחה השלימה.