הבאת שליש

  • הרב אברהם סתיו

</p> <p>בית המדרש הוירטואלי</p> <p>


 


דף יומיומי

ראש השנה דף יג – הבאת שליש

במשנה במסכת מעשרות (א, ג) נאמר שהשלב הקובע את מעמד התבואה והזיתים לעניין מעשרות הוא "משיביאו שליש". היינו, שכאשר הביאו שליש לפני ראש השנה הם משוייכים לשנה הקודמת, ואם הביאו שליש אחרי ראש השנה הם נחשבים כגידולי השנה הבאה. הגמרא (יב ע"ב) הציעה מקור לקביעה זו:

מנא הני מילי? - אמר רב אסי אמר רבי יוחנן, ומטו בה משמיה דרבי יוסי הגלילי: אמר קרא מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות. שנת השמטה מאי עבידתיה בחג הסוכות? שמינית היא! אלא לומר לך: כל תבואה שהביאה שליש בשביעית לפני ראש השנה - אתה נוהג בו מנהג שביעית בשמינית.

בהמשך הסוגיה דחתה הגמרא מקור זה והציעה מקור אחר (יג ע"א-יג ע"ב):

אלא מנלן? - כדתניא, רבי יונתן בן יוסף אומר: ועשת את התבואה לשלש השנים, אל תקרי לשלש אלא לשליש.

שיעור זה של הבאת שליש שונה מן השיעור שנאמר בגידולים אחרים: באילנות הולכים אחר החנטה, שהיא שלב מוקדם הרבה יותר (נשירת הפרח והתחלת צמיחת הפרי), ואילו בירוקות הולכים אחר לקיטה. על שאלת היחס שבין האילנות לתבואה עמד הריטב"א (יב ע"ב):

ואם תאמר: מפני מה הלכו באילנות לכל דיניהן בתר חנטה חוץ מעונת המעשרות והלכו בתבואה אחר שליש לכל דבריה? ואומר מורי הרב נר"ו שהאילן שכבר הוא גדול וניטע ושרשו בארץ גזעו שותה ומתרוה בכל גשמי שנה ומשהגיע לחנטה כבר קבל כל יניקתו הצריכה להביא הפרי לכלל שלימות ומעצמו הוא ממשיך יניקתו וגומר פריו מכאן ואילך... אבל תבואה עד שלא הביאה שליש אין חשוב שיהא לה שום שלימות ואפילו בכח כי אין לה גוף עיקרי ניטע בארץ לקבל [ב]עצמו יניקה ושרף מעתה לגמור בהם פרי שלה מכאן ולהבא.

הריטב"א מסביר שמעמד הפרי נקבע לפי הגשמים הנדרשים לגידולו. פירות האילן גדלים מן הגשמים שספג האילן עד שלב החנטה, ואילו התבואה גדלה מן הגשמים שקיבלה עד שלב הבאת שליש. טעם ההבדל הוא במבנה העץ שגופו הגדול מאפשר לו לאחסן את מי הגשמים בכמות גדולה יותר מזו של התבואה. דברים אלו הולמים גם את דברי הגמרא להלן (יד ע"א) בעניין ירק, שמעמדו נקבע על פי לקיטתו משום שהוא זקוק לגשמים חדשים כל הזמן, עד שלב הלקיטה.

אך אפשר להבין את דין הבאת שליש באופן אחר. רש"י (יג ע"א ד"ה ועשת) ותוס' (יג ע"ב ד"ה אל) פירשו את דרשת הגמרא "ועשת את התבואה לשלוש השנים", שכאשר התבואה מגיעה לשליש גידולה היא נחשבת כעשויה. לשיטתם, הגורם הקובע איננו השפעת הגשמים של שנת השמיטה, אלא האם במהלך שנת השמיטה הגיעה התבואה לשלב שבו היא נחשבת כ"עשויה". (ייתכן שמחלוקת זו עומדת ביסוד מחלוקתם של רש"י ותוס' עם הריטב"א בעניין הבאת שליש בזיתים וענבים, ואכמ"ל)

ייתכן שמחלוקת הראשונים תלויה בשני המקורות שאותם הביאה הגמרא. המקור האחרון, שנשאר למסקנה, הוא מ"ועשת את התבואה לשלוש השנים", היינו שתבואה שהביאה שליש נחשבת כעשויה בשנה השישית. לעומת זאת המקור הראשון, "במועד שנת השמיטה", לא משייך את התבואה לשנה הקודמת, אלא מאריך את הזמן שמוגדר כ"שנת שמיטה". כלומר, דרשה זו מגדירה כל זמן שבו גשמי השמיטה משפיעים כהמשך של שנת השמיטה, ומשמע כדברי הריטב"א.

הרב אברהם סתיו