הבא במחתרת

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

סנהדרין דף עב – הבא במחתרת

דף עב עוסק בדין בא במחתרת, שהתורה (שמות כ"ב, א) התירה להרגו. אמנם עיקר עניינו של הבא במחתרת לגנוב, אך מכיוון שיש חשש פן יפגע בנפשו של בעל הבית, מותר להרגו. בגמרא מצאנו שני ניסוחים להיתר זה:

"והתורה אמרה: אם בא להורגך – השכם להורגו" (ריש סוגיין, עב ע"א).

"קא משמע לן דרודף הוא" (עב ע"ב).

בפשטות, שני הניסוחים מכוונים לעניין אחד: החותר מאיים על חייו של בעל הבית, ולכן מותר להרגו. עם זאת, יש מן המפרשים שהציעו להבחין ביניהם. לדוגמה, האחרונים הרבו לדון בהצעתו של המשנה למלך (הלכות חובל ומזיק פ"ח ה"י) כי יש להבחין בין הדין הרגיל של רודף לבין הגנה של אדם על עצמו, וכי ההלכה שאין להרוג את הרודף אם ניתן להציל באחד מאבריו אינה נוהגת בנרדף עצמו (ראה הדף היומיומי לדף מט). לא כל האחרונים קיבלו את דברי המשנה למלך (עיין למשל באור שמח הלכות רוצח פ"א הי"ג, ובחידושי הגרי"ז סולוביצ'יק להלכות רוצח), אך על פי דרכו, נוכל לפרש שבסוגייתנו יש בעצם שתי הלכות. הלכה אחת נוגעת לדין שעושים בחותר כשמחייבים אותו מיתה כרודף; אמנם ככלל אין ממיתים אדם אלא על פי בית דין, אך ברודף חידשה התורה שניתן לדונו בלא בית דין. ואולם, יש גם הלכה שנייה – דין 'הגנה עצמית'; כאן אין מדובר בדין שעושים בחותר, כי אם בזכותו וחובתו הבסיסית של כל אדם להגן על עצמו.

ביטוי מעניין להלכה הראשונה – שעושים בחותר דין ומגדירים אותו כ"גברא קטילא" – מצאנו בדברי רש"י לסוגייתנו, וזה לשונו:

"אם כשהיה חותר נפל עליו הגל – מפקחין עליו היכא דלא בא על עסקי נפשות. אבל אם בא על עסקי נפשות, כיון דניתן להרגו בלא התראה – גברא קטילא הוא משעת חתירה".

מסתבר שגם לדעת רש"י אין היתר להרוג את החותר אם כבר עזב את המקום, ושוב אין הוא מאיים על חייו של בעל הבית. אך לפחות לעניין הצלתו מגל שנפל עליו בשעת החתירה, רש"י קובע שאותו אדם ראוי למיתה, ואין להצילו.

המאירי לא קיבל את דברי רש"י, וכתב שיש לפקח את הגל מעל החותר ולהצילו:

"יראה לי שזה שאמרנו עליו שאין מפקחין עליו את הגל פירושו בספק חי ספק מת, אבל אם הוא ודאי חי, אומר אני שמפקחין, שהרי עכשיו אינו רודף... או שמא כיון שיש לומר עליו שהוא משתדל בעצמו בפיקוחו וליבו על גנבתו, אין מפקחין".

נראה שלדעת המאירי, דמו של החותר מותר דווקא כאשר הוא מאיים על בעל הבית. לכן אם גם כעת, תחת הגל, הוא כבר מתכנן כיצד יצא משם ויחזור לאיים על בעל הבית, אכן אין לפקח עליו את הגל. אך אם ברור שאין הוא מאיים עוד על בעל הבית, שוב אין הוא מוגדר כרודף. הווה אומר: לדעת המאירי, ההיתר להרוג את הבא במחתרת איננו עשיית דין, וכל עניינו הצלת בעל הבית, לפיכך אין דין זה נוהג אם יצא בעל הבית מכלל סכנה.

הרב אביהוד שוורץ