הברכה על מיני מאפה שונים

ב. פסק ההלכה בטרוקנין ובטריתא

ג. שולחן ערוך – חלוקה משולשת של מיני פת

1. פת גמור – מאפה שנאפה מבלילה עבה של קמח ומים, נאפה בתנור והינו ככר לחם, מוגדר הלכתית כלחם גמור וברכתו תמיד המוציא:

2. פת במעמד ביניים – ישנם שני סוגי פת בעלי מעמד ביניים, אשר ברכתם היא בורא מיני מזונות, וכאשר אדם קובע את סעודתו עליהם, ברכתם היא המוציא. שני אלו הם, כאמור, פת הבאה בכיסנין וטרוקנין:

3. אין עליו תורת לחם כלל – מאפה שאין עליו כלל תורת לחם, ברכתו תמיד בורא מיני מזונות:

ד. הגדרות הלכתיות

1. הגדרת פת הבאה בכיסנין:

2. הגדרת קביעות סעודה:

3. הגדרת לחם גמור (על רקע הבחנה ביו סוגי עיסות ודרכי אפייתן):[2]

4. פשטידה – פסק מרן המחבר בסעיף יז:

ה. מאפים שונים בימינו

1. חלה מתוקה – במבט ראשון, זו נתונה במחלוקת של הרמ"א והמחבר ביחס לכמות של התבלין הנדרש לתת בעיסה בכדי להגדירה כפת הבאה בכיסנין. לפי פסק הרמ"א שיש לתת "הרבה תבלין", מסתבר שמעמדה כלחם גמור, ואילו לפסק המחבר, שדי בקצת תבלין בכדי להגדיר מאפה כפת הבאה בכיסנין, מסתבר שמעמדה כפת הבאה בכיסנין. עם זאת, היות והחלה המתוקה נאפית בכדי לשמש כלחם של סעודת שבת, מסתבר שאף בני עדות המזרח הפוסקים כמרן, יברכו המוציא משום שהם קובעים את סעודתם על החלה המתוקה. הרב שלמה לוי מציע לכלול את החלה המתוקה תחת הגדר של פשטידה (ראה לעיל), וזאת משום שהחלה המתוקה נאפית בכדי לשמש מזון, ולכן אף אם האוכל עצמו לא קבע את סעודתו עליו, יברך המוציא משום שהיא מוגדרת כלחם גמור.[4]
2. לחמניות מזונות – מקובל במספר מסגרות המבקשות לאפות לחם אך רוצות לותר על הצורך ליטול ידיים (בטיסות וכדו') ללוש את העיסה במי פירות, ובכך להפכה לפת הבאה בכיסנין. היות ולחמניות אלו נאכלות כלחמניות רגילות (עצם השם "לחמניות מזונות" מלמד על כך שמדובר בלחמניות), פוסקים רבים התריעו שמדובר במכשלה הלכתית, שכן רוב העולם אוכל לחמניות אלו בקביעות סעודה ולכן ברכתן היא המוציא.[5]
3. פיצה – במידה והעיסה נילושה במים, מסתבר שפיצה דומה לפשטידה וברכתה המוציא אף ללא קביעות סעודה, שכן מדובר במאפה שנאפה יחד עם רסק עגבניות וגבינה. בפיצריות רבות מקובל ללוש את העיסה בחלב בכדי לקבעה כפת הבאה בכיסנין. במידה וכן, הרי שברכתה היא המוציא רק במידה וקבע עליה סעודה. על רקע ההגדרות לעיל, נראה שכל מי שאוכל פיצה כארוחה בשיעור המקובל בחברה, נחשב כמי שקבע את סעודתו עליה. היות ושיעור הקביעות הוא לפי פלחים באוכלוסיה, מסתבר ששיעור הקביעות בילד קטן שונה מזה שבמבוגר. בחוגים התורניים בארה"ב יש שמועה בשם הגר"מ פיינשטיין שמבוגר האוכל שתי מנות פיצה נחשב כמי שקבע עליה את סעודתו ואז יברך המוציא אף אם נילושה בחלב.
4. בורקס - מצד המילוי של הבורקס הרי שהוא דומה לפשטידה, אולם מצד הבצק שלו הנלוש בשמן, הרי שמסתבר שמעמדו כפת הבאה בכיסנין. במידה ומדובר בבורקס הנאכל כמנה עיקרית בסעודה והמוגש יחד עם תוספות, הרי שהאוכל נחשב כמי שקבע סעודתו עליה ויברך המוציא. באשר לאוכל בורקס בין ארוחות, דוגמת הנכנס למאפייה וקונה בורקסים על המשקל – היות ויש האוכלים בורקס בכדי להשביע את רעבונם, יבדוק האם הוא אוכל את הבורקס בשיעור שאחרים קובעים עליו סעודה.
5. מצה – מקובל בפסיקה האשכנזית שהיות ומצה נאכלת כתחליף ללחם, שברכתה המוציא כל השנה כולה. לעומת זאת, בקרב בני עדות המזרח מקובל שדברים אלו אמורים רק בחג המצות עצמו, שאז כולם קובעים את סעודתם על מצה. ברם, במהלך השנה כולה, מצה דומה להגדרה השלישית של פת הבאה בכיסנין, ולכן ברכתה בורא מיני מזונות אלא אם כן קובע סעודה עליה. נעיר, שבארה"ב מקובל מאד לאכול מצות חמץ כל השנה כולה, ורבים משתמשים במצות עבור לחם משנה בסעודות שבת. במידה וכן, הרי שמסתבר שיש לברך המוציא על מצה כל השנה כולה. לעומת זאת, ההתרשמות שלנו היא שבארץ זה פחות מקובל.
6. לחמית ופתית - השם לחמית מעיד שמדובר בסוג של תחליף לחם. עם זאת, מאד מקובל לאכול אותן ב"חצאי ארוחות" (כמו ארוחת עשר או ארוחת ארבע). מסתבר שבמידה והן נאכלות כ"חצי ארוחה" שברכתן מזונות. אולם, אם הן נאכלות בארוחה במקום לחם, הרי שהאוכלן נחשב כמי שקבע סעודה עליהן ויברך המוציא.
7. עוגות שמרים – העיסה שלהן היא בלילה עבה והיא נאפית בתנור. ברם, מפאת המילוי שבה מעמדה כפת הבאה בכיסנין. עוגות שמרים נאכלות לרוב כקינוח סעודה, ורוב האוכלים לא אוכלים שיעור של קביעות סעודה. ברם, האוכל כמות גדולה המשביעה את האוכל, יברך המוציא. לעניות דעתי, פסק זה תקף גם עבור מי שנוהג לשתות ולאכול מדי בוקר קפה עם מאפה. זאת משום שקביעות סעודה מוגדרת לפי שיעור אכילה של סעודה שנועדה להשביע. בניגוד לסעודה שנועדה להשביע, קפה ומאפה מהווים "ארוחה קלה", הדומה למה שכתבנו לעיל על "חצי ארוחה", ואין מטרתם להשביע.
8. עוגות שוקולד – אלו לרוב נאפות מבלילה רכה, ולכן לדעת הרבה ראשונים היא שייכת לקטגוריה של "אין עליו תורת לחם כלל", וברכתה בורא מיני מזונות אף אם קבע עליה את סעודתו. לעומת זאת, לשיטת ר"ת היא נחשבת כלחם היות והיא נאפית בתנור. גם לשיטה זו, היות ויש בה שוקולד, הרי שהיא פת הבאה בכיסנין, וברכתה מזונות אלא אם כן קבע עליה את מזונו.
9. סופגניה – העיסה היא בלילה עבה אך הכנתה היא בשמן עמוק ולכן היא נופלת במחלוקת בסעיף יג על בלילה עבה שהוכנה בטיגון. לרוב הדעות אין לה תואר לחם כלל, ולכן ברכתה תמיד מזונות. לשיטת ר"ת, היא נחשבת לחם, אך היות ויש בה ריבה מסתבר שהיא פת הבאה בכיסנין, וברכתה מזונות אלא אם כן יקבע סעודתו עליה.
10. אטריות וספגטי – אף שהן עשויות מבלילה עבה והכנתן בתנור, אין להן תואר לחם כלל, ולכן ברכתן תמיד מזונות.

ו. להמשך הדרך