דילוג לתוכן העיקרי

הגורמים המאחדים את עם ישראל

קובץ טקסט

הגורמים המאחדים את עם ישראל[1] / הרב בנימין תבורי

לפרשת במדבר

"איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל" (ב', ב). מדוע חיכו בני ישראל עד השנה השנייה כדי להסתדר בצורה המיוחדת הזו של דגלים? מדוע לא עשו זאת מיד בצאתם ממצרים?

הדגלים מבטאים את המיוחד שבכל שבט ושבט. לכל שבט יש דגל בצבע האבן שלו בחושן, והוא מבטא את המאפיינים של אותו שבט. סידור עם ישראל לפי דגלים ואותות בא לומר שהשבטים שונים זה מזה ושבכל אחד מהם יש משהו מיוחד. אולם כדי לבטא את המיוחד שבכל שבט היה עם ישראל צריך לחכות עד השנה השנייה. רק לאחר שהעם מתאחד ומתלכד ניתן להדגיש את המאפיינים הייחודיים לכל שבט ושבט.

ראשית היו השבטים צריכים ליצור מכנה משותף כלשהו. עם ישראל הגיע להר סיני, "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות י"ט, כ), וידועים דברי רש"י בשם המדרש: "כאיש אחד בלב אחד". רש"י מדגיש את הרמה הגבוהה של האחדות שאליה הגיעו בני ישראל. אנו אומרים בהגדה של פסח "אילו קירבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה - דיינו". מה ערך להתקרבות להר סיני ללא קבלת התורה? הכוונה היא להתלכדות העם לפני הר סיני, ולא להתקרבותו אל ההר. גם לולא קיבל עם ישראל את התורה, היה ערך רב לכך שהגיע לרמה גבוהה של אחדות.

אחדות זו קיבלה ביטוי מעשי יותר עם הקמת המשכן. המשכן איחד את העם. סביבו חנה העם, ובו התקבץ בכמה הזדמנויות. כך ניתן להסביר מדוע החלו בני ישראל לחנות לפי דגלים רק בשנה השנייה. הפסוק עצמו אומר "סביב לאהל מועד יחנו": רק משעומד אוהל מועד על תלו ניתן לחנות סביבו לדגלים. רק משיש דבר להתלכד סביבו יכול כל שבט להניף את הדגל המיוחד לו.

ניתן למנות גורמים נוספים המאחדים את עם ישראל. אחד מהם הוא התורה, כדברי משה לעם ישראל אחרי כריתת הברית על דברי התורה: "היום הזה נהיית לעם לה' א-להיך" (דברים כ"ז, ט).

גורם אחר הוא ירושלים, שאת איחודה חגגנו השבוע. הפסוק אומר "ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדו" (תהילים קכ"ה, ג), ומסביר המדרש (ילקוט שמעוני רמז תתעט): "עיר שהיא עושה כל ישראל חברים".

לאיחוד זה יש, כידוע, משמעות הלכתית: במועדי העלייה לרגל נחשבו גם עמי הארצות שעלו לירושלים לחברים (לענייני טומאה וטהרה, מעשרות וכד'). נראה שקדושת ירושלים וחשיבותה גורמים לעמי הארץ להקפיד יותר בעלותם אליה (ראה חגיגה כו).

אולם ניתן להסביר את המדרש גם מבחינה רעיונית: יש בירושלים משהו מטפיזי שגורם לליכודו של עם ישראל. ואכן, ירושלים היא קונצנזוס בעם ישראל, וגם רחוקים מתורה ומצוות התרגשו מאוד למשמע הבשורה על שחרורה במלחמת ששת הימים.

אגב, כשם שעם ישראל זקוק לירושלים כגורם מאחד, כך ירושלים זקוקה לו. אנו אומרים בתפילת שבת "התנערי, מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי". רבים חושבים שזוהי פנייה לעם ישראל, שהרי מסיימים אותה במילה "עמי", אולם לפי זה אין ברור מדוע מדברים בלשון נקבה. ברור שהכוונה כאן לירושלים, שעליה דיבר הפיוט קודם לכן ("מקדש מלך עיר מלוכה") - אנו קוראים לירושלים לקום מעפר וללבוש את בגדי תפארתה. ואם כן הכינוי "עמי" הוא תמורה מבארת של "בגדי תפארתך". בגדי תפארתה של ירושלים הם "עמי". עם ישראל הוא תפארתה של ירושלים, ובעלותו אליה נמצאת היא מפוארת.

 

[1] שיחה נאמרה בליל שבת קודש פרשת במדבר תשנ"ו וסוכמה על ידי מתן גלידאי.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)