דילוג לתוכן העיקרי

סנהדרין | דף ג | בית דין של שלושה

 

בדף ג ע"ב מובאת מחלוקת רבי יונתן ורבי יאשיה בדבר מקור ההלכה שדיני ממונות בשלושה; בתוך הדיון במחלוקתם נידונה גם שאלת "בית דין נוטה" ואופייה של ההכרעה על פי רוב. על כל פנים, ההנחה שבבית דין יש שלושה דיינים מוסכמת על הכול.

והנה, להלן דף ז מסופר על רב הונא, שהיה נוהג לכנס אליו לדין סיעה של תלמידי חכמים, כדי שאם חלילה יטעה בדין, תהיה האחריות על החבורה כולה, ולא רק עליו. ועל פי זה פסק הרמב"ם:

"אף על פי שבית דין של שלשה בית דין שלם הוא, כל זמן שהן רבים הרי זה משובח, ומוטב שיחתך הדין באחד עשר יותר מעשרה" (הלכות סנהדרין פ"ב הי"ג).


האחרונים (עיין פרישה על טור חושן משפט סימן ג' אות י) הטעימו כי פסק הרמב"ם סוטה מפשטות הסוגיה. רב הונא הוסיף דיינים כדי לפזר את העונש בין כולם אם יטעו, ואילו מן הרמב"ם משמע שמדובר בעניין עקרוני: ככל שמוסיפים דיינים, יהיה הפסק מבורר יותר.

מעניין הדבר, שהרמב"ם לא אמר את חידושו בנוגע לסנהדרין קטנה (של כ"ג) או גדולה (של ע"א). מסתבר, כי אף שמשנתנו שנתה בחדא מחתא את העניינים הנידונים בשלושה ואת העניינים הנידונים במספר גדול יותר של דיינים, יש ביניהם הבחנה עקרונית. הבחנה זו מתבטאת גם במינוח: בתי דין של כ"ג ושל ע"א מוגדרים סנהדרין, ואילו בית דין של שלושה לא זכה לשם זה.

מורנו הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א הסביר, שסנהדרין היא גוף ציבורי. כל אחד מחברי הסנהדרין נושא משרה ציבורית, שיש לה משמעות אף בשעה שאין הוא יושב בדין. מאחר שמדובר בגוף ציבורי, מספר החברים בו קבוע ומוגדר, ולא ניתן להוסיף עליו.

לעומת זה, בבית דין של שלושה אין 'נושאי משרות': כשיש להכריע בסכסוך כלשהו, נאספים שלושה חכמים לצורך הדיון באותו עניין מסוים. אמנם הרמב"ם מדגיש שאספה זו היא "בית דין שלם", אך אין היא מעניקה לשלושת חבריה זהות ומעמד מיוחדים. מסתבר שאותה התאגדות אכן תגיע למסקנה מבוררת יותר אם ייאספו בה יותר משלושה דיינים, ולכן הדבר מותר ואף רצוי.

נפקא מינה מעניינת להבחנתו של הרב ליכטנשטיין מצאנו בפסק הרמב"ם בדין זקן ממרא:

"אין זקן ממרא חייב מיתה עד שיהא חכם שהגיע להוראה סמוך בסנהדרין" (הלכות ממרים פ"ג ה"ה).


לא די שאותו זקן יהיה חכם הראוי לדון. עליו להיות "סמוך בסנהדרין", זאת אומרת: דין זקן ממרא נוהג רק בחכם מן הסנהדרין, דהיינו רק בחכם הנושא במשרה הציבורית של דיין בסנהדרין.

ההבדל בין בית דין של שלושה ובין בתי הדין שמעליו מתבטא בתחומים שונים, שהבולט שבהם הוא זהות הדיינים: בסנהדרין יושבים רק דיינים מומחים וסמוכים, ואילו בבית דין של שלושה יכולים לדון גם הדיוטות. ונראה שניתן לבאר גם את ההבדל הזה על הדרך שהצגנו. בית דין של שלושה הוא גוף מקומי, שנועד ליישב סכסוכים, ואת זאת יש לעשות בתנאים הקיימים – בין שיש דיינים סמוכים ובין שאין. סנהדרין, לעומת זאת, היא גוף בעל מעמד מיוחד, שרק דיינים מומחים יכולים להיכלל בו.

על דרך זו יש לבאר גם את האפשרות לפחות, במצבים מסוימים, משלושה דיינים: לדעת שמואל בשניים שדנו (ראה הדף היומיומי לדף ו), ולדעת אחרים ביחיד מומחה (ראה הדף היומיומי לדף ה). חריגות מעין אלה אינן אפשריות בסנהדרין, שמעמדה המיוחד כרוך בהרכב מוגדר ביותר; הן נוהגות רק בבית דין של שלושה, שתפקידו ליישב סכסוכים אד-הוק.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)