ההגעה לבית המקדש – האיום

  • הרב אביעד ברטוב
הרב אביעד ברטוב

ההגעה לבית המקדש – האיום

[1]בבית המקדש, לפני שהיא שותה מן המים המאררים, עוברת האישה מספר תחנות. מטרתן של התחנות הללו היא למנוע את מחיקת השם בהכנת המים המאררים, אשר לתוכם מוכנסת פרשת סוטה, שבה שמותיו של הקב"ה.
כך אומרת המשנה:
"היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים,     
ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות".
המקום הראשון שאליו מגיעה האישה הוא לשכת הגזית. שם פוגשת האישה את בית הדין הגדול, ה'מאיים' עליה כפי שהוא נוהג בעדי נפשות. פרשני המשנה נחלקו בהבנת פשר ההשוואה בין האיום על עדי נפשות לאיום על אישה סוטה. יש המבינים כי מדובר בהשוואה מלאה, ובית הדין עושה שימוש בכל דרכי האיום הנזכרות בפרק הרביעי של מסכת סנהדרין.
האיום על עדי נפשות מתמקד באזהרת העדים להימנע מעדות "מאומד", כלומר כזו המבוססת על דמיון או על מקור חיצוני, ולהקפיד על מסירת עדות המבוססת על ראיית ההתרחשויות עצמן.
אזהרה זו נחוצה בגלל ההשלכות הקשות של העדות על חיי אדם. אדם המעיד עדות נפשות מאומד עושה כמעשהו של קין, שעליו נאמר "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה". הגמרא לומדת מן המילה "דמי" (בלשון רבים) שפגיעתו של קין בהבל אינה נשפטת כרצח בודד, אלא כהשמדה של כל הדורות הבאים אחריו.
כך נוהג בית הדין הגדול גם בסוטה הבאה לשתות מן המים המרים. חברי בית הדין מיידעים את האישה על ההשלכות החמורות שיש לשתיית המים אם היא אכן זנתה,[2] ובעיקר על חומרתה של מחיית שם ה' שלא לצורך.  הם מעודדים את האישה לומר "טמאה אני" ולאבד כתובתה, במקום לשתות מן המים.
מנגד, יש שהבינו שהאיום של בית הדין הגדול על האישה שונה במהותו, כפי שניתן לראות מדברי המשנה בהמשך:
"ואומר לה: בתי, הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה, הרבה שכנים הרעים עושין, עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על המים.
ואומר לפניה דברים שאינם כדי לשומען היא וכל משפחת בית אביה".
מטרת האיום היא להפחית את תחושת האשם האישית של האישה, שבגללה היא נלחמת כדי לזכות את שמה בכל מחיר. חכמים אומרים לאישה: 'המחיר של כבודך האישי אינו שווה את מחיית שם ה' על המים. בנוכחות כל בני משפחתך אנו אומרים לך, אישה יקרה, אנשים טועים והולכים לפעמים אחר יצרם בגלל כל מיני לחצים חיצוניים – יין, שחוק וכדו', ואינך צריכה לשאת על כתפיך את האשם האישי את תחושת הפחד מן המשפחה והסביבה, ובשל כך להילחם בכל מחיר על טיהור שמך'. ע"פ הבנה זו השורה "כדרך שמאימין על עדי נפשות" במשנה היא רק שורת הסבר, שנועדה ללמד שעדות נפשות ושתיית המים המרים הן פעולות דומות באופיין, הדורשות מבית הדין לברר בירור נוסף לפני שהם מאפשרים אותן.[3]
נסכם: לפי הגישה הראשונה שהצגנו, האיום על הסוטה הוא בעיקרו איום שנועד להבהיר לאישה את ההשלכות של מעשי. איום זה דומה לאיום שבדיני עדות, והוא מבוסס על כך שאמירתה של האישה "טהורה אני" היא מעין הודאת בעל דין, הדומה לעדות. לעומת זאת, על פי הגישה השנייה מטרתו של האיום היא להפחית את תחושת האשמה, שעלולה לגרום למחחיית השם שלא לצורך.

מכונת אמת

לפני כארבעים שנה הגיע מקרה מעניין לפתחו של בית הדין הגדול, שבו ישבו הרב ולדנברג, הרב עובדיה יוסף והרב אליעזר שפירא. בתביעה בתיק גירושין דרש בא כוחו של הבעל כי האישה, אשר קיים חשש שזנתה, תיבדק במכונת אמת. בשלב הראשון בירר בית הדין האם בית הדין חייב לחזר אחר ראיות והוכחות לבגידה, וכך הוא מסכם את הדברים:[4]
"הרי להדיא מבואר שאין חיוב לבית הדין לחפש אחר הוכחות כדי לאסור אשה לבעלה, ואותן הוכחות שדנו בהן האחרונים הנ"ל הם למצוא עדים שעל פיהם יקום כל דבר, על אחת כמה וכמה אין חיוב על ביה"ד לשלוח לברר במכונת אמת, שכל הוכחתה מפוקפקת מאד, וכמו שיתברר להלן".
האחרונים שעליהם מדבר בית הדין הם החתם סופר ומהר"י מינץ, אשר סברו שבית הדין אינו צריך לחפש עדים שיאסרו את האישה על בעלה. הדיינים סוברים שאם מגמת הפוסקים היתה שלא לחפש עדים – על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במכונת אמת, שרמת ההוכחה שהיא מספקת קלושה יותר. אלא שלאחר מכן הם מעלים אפשרות מעניינת לגבי שימוש במכונות אמת בתהליך הבירור בבית הדין. הרב ולדנברג מפנה למדרש זוהר המספר על שלמה המלך:
"והנה כבוד עמיתי הגרא"י וולדינברג הביא מדברי הזוה"ק פר' יתרו, בקשר לכסאו של שלמה המלך, דכתב 'דכל מאן דקריב לכורסיה דחילו ואימתא נפיל עליו, וביה הוה דאין דינא בלא סהדין, בגין דדיוקנין הוו בכורסיה וכל מאן דמקרב בשקרא, משכשכא ההוא דיוקנא, והוה ידע שלמה מלכא דבשקרא קאתי'.[5] דמשמע מדברי הזוהר דע"י פעולת הכסא הכיר בדיוקנא אם העד דובר אמת או שהוא עד שקר".
שלמה המלך עשה שימוש במעין 'מכונת אמת' – כסאו המיוחד, שבעזרתו הבחין בין עדי אמת לעדי שקר. אולם בית הדין מציין שהסיפור על שלמה המלך מופיע באופן שונה במקורות אחרים:
"אכן בילקוט שמעוני (אסתר א' סי' תתרמ"ו), וביתר ביאור בתרגום שני, כתוב וזה לשונו: 'סביא הוו יתבין ודיינין דינא דעמא, וכד הוו עיילין סהדי די סהדין שקרא קדם מלכא שלמה, הוי מנגנין פקעין, למחטף לבא דסהדי דלא יסהדו סהדיתא דשקרא'.[6] מכל זה משמע שכסא שלמה היה כדי לאיים על העדים שלא יעידו עדות שקר".
מכאן מסיק בית הדין שיתכן שמכונת האמת אינה נחשבת כלי לבירור האמת, אך היא יכולה לשמש כלי לאיום.
בשלב זה מפנים הדיינים לדברי המשנה שלפנינו. כאמור, גם על הסוטה מאיימים, איום הדומה לאיום בדיני נפשות. אלא שכפי שראינו, יש שסברו שהאיום על הסוטה דומה לאיום הקיים בדיני נפשות, ויש שסברו שמדובר באיום אחר, שאינו קשור להשלכותיו האפשריות של מעשה שגוי, ומהווה שלב נוסף בסדרת האמצעים שנועדו לגרום לאישה לחזור בה משתיית המים המרים, כדי למנוע את מחיקת השם.
לדעת הדיינים עלינו לנקוט כשיטה הראשונה, שלפיה כלי האיום הוא כלי ייחודי לדיני נפשות, שאינו שייך אצל אישה סוטה ובדינים אחרים העוסקים במעמדו האישי של אדם או בדיני ממונות. לכן, גם במקרה שלפנינו אל לו לבית הדין לעשות שימוש במכונת אמת ככלי לאיום.
בהמשך דבריהם מסבירים הדיינים שמהימנותה של מכונת האמת מוטלת בספק, וזאת לאור קביעתה של הגמרא שאף אם ניכר שאישה מפחדת מאוד משתיית המים – אין זו הוכחה לכך שהיא אכן נטמאה.[7] יצוין כי בגישה דומה נקט לימים היועמ"ש, אשר פרסם בשנת 2009 הנחיות בדבר השימוש בבדיקות פוליגרף על ידי רשויות המדינה,[8] מטעמים אחרים – הוויכוח המדעי בדבר מהימנות הבדיקה, והפגיעה החמורה בחדירה לפרטיותו של האדם ופגיעה בכבודו. 

משטרת ישראל

בשנים האחרונות, לאור ריבוי מקרים של עבירות הנוגעות לטוהר המידות ובעקבות החלטה של מפכ"ל המשטרה לשעבר רב ניצב רוני אלשיך,[9] מתבקשים כל קציני משטרת ישראל לעבור בדיקה במכונות אמת. בדיקה זו נדרשת מכל קצין בדרגה בכירה הרוצה להתקדם בשרשרת הפיקוד, ומטרתה גם להרתיע קצינים מעבירות אלו. לענ"ד, שימוש זה במכונת האמת הוא שימוש מסוג שלישי, שיש לבחון באיזו מידה ניתן לעשות בו שימוש בדין תורה. במקרה זה אין מטרתו של השימוש במכונת אמת להשפיע באופן ישיר על בירור מקרה מסויים, אלא ליצור עבור בני אדם נקודת בקרה המחייבת בדיקה עצמית, וכך למנוע מהם להגיע לידי ניסיון וביזיון.
המשטרה, כגוף בעל סמכות על פקודיו, יכולה לכוף את כל הנמצאים בשירותה לעבור את תהליך הבירור הזה,[10] אולם בחברה האזרחית פני הדברים שונים, ולא ניתן לכפות על אדם בדיקה עצמית. אך אולי דווקא מדרש הזוהר על כסאו של שלמה יכול ללמדנו שגם בחברה האזרחית ראוי ליצור כלים שירתיעו את הניגשים בפני בית הדין מלהעיד עדות שאינה ראויה.
* * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולאביעד ברטוב
עורך: יהודה רוזנברג, תש"ף
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:                            http://etzion.org.il
האתר באנגלית:                 http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
 
* * * * * * *
 

[1]     לזכרו של הראשון לציון, הרב בקשי דורון זצ"ל.
[2]     בעל "תפארת ישראל" על המשנה סבור שבית הדין מאיימים על האישה שהיא עלולה למות כתוצאה משתיית המים. למעשה, בהגיעה לבית הדין מאוימת האישה באיום כפול: האיום האחד הוא האיום ששתיית המים עלולה לגרום למותה, והשני הוא החשש למחיית השם. לענ"ד ניתן להעלות גם ביאור פשוט יותר – אין אלו שני איומים, אלא איום אחד, כפי שנראה לקמן.
[3]     כך הבין בעל התוי"ט על אתר, שהדגיש כי אין מדובר באיום דומה, אלא באיום שתכליתו דומה – לגרום לעדים או לאשה לומר את האמת ולדייק בדבריהם (וראו הגהות מהרי"ח שהעיר על דברי התוי"ט).
[4]     פסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל חלק יג עמוד 227.
[5]     תרגום: שכל מי שהיה קרב לכיסא פחד ואימה נופלים עליו, ובו היה דן בלא עדים, משום שפרצוף היה בכיסא, וכל מי שקרב [להעיד] בשקר – [היה] מתנועע אותו פרצוף, והיה יודע שלמה המלך שבשקר הוא בא.
[6]     תרגום: הזקנים היו יושבים ודנים את דינו של העם, וכאשר היו באים עדים שמעידים שקר לפני המלך שלמה, היו הכלים מרעישים [כדי] להבהיל לב העדים, שלא יעידו עדות שקר.
[7] נעסוק בכך בשיעורים הבאים.
[8] ראה כאן את הנחיות היועמ"ש בדבר השימוש בפוליגרף.
[9] ראה כאן את דבריו בפני ועדת הפנים של הכנסת.
[10]   בשנת 2018 אישרה ועדת הפנים של הכנסת את הבדיקה לקציני משטרה בדרגים הבכירים, והחריגה אותן מהנחיות היועמ"ש (ראה כאן(.