דילוג לתוכן העיקרי

שבת | דף עא | הודע אליו חטאתו

בסוגייתנו משמע מדברי אביי ורבא כי שגגת שבת וזדון מלאכות וכן זדון שבת ושגגת מלאכות נחשבות כהעלם אחד. לכן, אם לא נודע לאותו אדם שחטא, בזמן שכבר נודע לו ששכח שאותה מלאכה אסורה בשבת, והפריש חטאת על אחת מן העבירות מתכפרת גם העבירה השניה באותה החטאת.

 

דהיינו, על אף שמדובר בסיבה שונה להעלם בכל אחד מהמקרים, לא מתייחסים אליהם כהעלמות חלוקות. כלומר, אין צורך להביא חטאת אחת על זדון שבת ושגגת מלאכות ואחת על שגגת שבת וזדון מלאכות.

 

בשונה מדעת אביי ורבא, בגמרא מתקיים דיון אודות עניין זה. לבסוף מתרצת הגמרא שאף במקום שחלוקים לחטאות שני חצאים מצטרפים יחד. על כן, דבריו של רב הונא לא מובנים כל כך:

 

"אמר רב הונא: הכא במאי עסקינן - כגון שהיתה לו ידיעה בינתיים, ורבן גמליאל היא, דאמר: אין ידיעה לחצי שיעור".

 

מדובר במקרה שבו נודע לאותו אדם בין אכילת חצאי הזיתים שאכל את הראשון באיסור. המשנה הייתה צריכה ללמד אותנו שבמקרה זה האכילות שלו מצטרפות לשיעור אחד לעניין חיוב חטאת. כלומר, אף כל פי שידיעה מחלקת בין עבירות שיש בכל אחת מהן שיעור, לחייב על כל אכילה חטאת, כאשר מדובר על שני חצאי איסורים אין הידיעה מחלקת, ורק ידיעה על עבירה שיש בה שיעור נחשבת לידיעה.

 

יתכן להסביר שהכוונה היא שאין ידיעה נחשבת אלא אם היא באה לאחר שנעשה חטא שלם, לכן ידיעה על חצי שיעור אינה נחשבת כידיעה. הגדרה זו מנוגדת מזו האמורה בעניין צירוף שגגת שבת עם שגגת מלאכות, ומתמחויין מחולקים לשיטת רבי יהושע, שבהם אין לחלק בין שני חצאי זיתים.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)