הוריות דף יב – סימנא מילתא היא

  • הרב אברהם סתיו
"תנו רבנן: אין מושחים את המלכים אלא על המעיין, כדי שתמשך מלכותם...
אמר רבי אמי: האי מאן דבעי לידע אי מסיק שתיה אי לא, ניתלי שרגא בעשרה יומי דבין ראש השנה ליום הכפורים בביתא דלא נשיב זיקא – אי משיך נהוריה נידע דמסיק שתיה; ומאן דבעי למיעבד בעיסקא, ובעי למידע אי מצלח אי לא מצלח, לירבי תרנגולא – אי שמין ושפר מצלח; האי מאן דבעי למיפק לאורחא, ובעי למידע אי חזר ואתי לביתא אי לא, ניקום בביתא דחברא – אי חזי בבואה דבבואה לידע דהדר ואתי לביתא. ולאו מלתא היא, דלמא חלשא דעתיה ומיתרע מזליה" (יב ע"א).
קביעת הגמרא שדברי רבי אמי "לאו מילתא היא" טעונה ביאור: האם כוונתה שהסימן איננו נכון, או שמא כוונתה שאין להשתמש בו, אף על פי שהוא נכון?
רש"י על אתר (ד"ה ולאו) כתב: "דזימנא דאף על גב דלית ליה בבואה הדר אתי", כלומר שהסימן אינו נכון, ופעמים שאדם שב בשלום לביתו אף על פי שלא ראה בבואה דבבואה. אבל מפירושו לכריתות (ו ע"א, ד"ה ולאו) עולה שהסימן נכון, ואף על פי כן, אין לאדם לעשות כן, שמא יראה סימן רע, ויצער עצמו וירע את מזלו (ועיין במהרש"א על סוגיין, שהרחיב עיקרון זה וקבע שכל סימן לרעה אסור משום ניחוש).
ונראה ששתי הדרכים בקריאת הסוגיה משקפות שתי הבנות שונות בדבר תפקידם של הסימנים. הגישה הראשונה רואה בסימנים אות משמים למצבו של האדם. לפי גישה זו, הבוחן העיקרי לסימן הוא מידת נכונותו, ועל כן הסימן של רבי אמי יכול להידחות רק אם ימצא פגם בכוח הניבוי שלו. הגישה השניה, לעומת זאת, רואה בסימנים ניסיון להשפיע על המציאות; ואם כן, יש מקום רק לסימנים המביאים לידי ביטוי אפשרויות חיוביות, כדוגמת משיחת המלך על הנהר, אך לא לסימנים שבהם האדם פסיבי, והסימן יכול להשפיע עליו גם לרעה.
לאחר דברי רבי אמי מובאים דבריו המפורסמים של אביי:
"אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא, לעולם יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא, כרתי וסילקא ותמרי".
פשט דברי אביי – על פי גרסתנו – שדי לראות את הסימנים. אך הטור (אורח חיים סימן תקפ"ג) כתב שיש לאכלם (ועיין מסורת הש"ס בסוגיין, אות ט), והוסיף את האמירות הנלוות לאכילה ("תתחדש עלינו שנה מתוקה" וכו'). ונראה ששתי ההוספות של הטור – האכילה והבקשה – באו להפקיע מההבנה שהסימנים הם אות משמים, ולהבהיר שאינם אלא אמצעי שאנו משתמשים בו כדי לנסות להשפיע על המציאות.