הזכרת רצה בברכת המזון

הזכרת רצה בברכת המזון

לנוסח ברכת המזון בשבת מצטרפת ברכת "רצה". הגמרא בברכות מט ע"א קובעת כי מי ששכח לומר "רצה" בשבת - צריך לחזור ולברך ברכת המזון שנית, שהרי אכילת פת בשבת היא מצווה. אולם אם שכח "רצה" בברכת המזון של סעודה שלישית - אינו צריך לחזור ולברך, שכן יש פוסקים הסבורים שסעודה שלישית היא חובה מדרבנן בלבד, וממילא הזכרת השבת בברכת המזון של סעודה זו אינה מעכבת (שו"ע או"ח קפ"ח, ח).

עוד קובעת הגמרא, שמי ששכח "רצה" ושם לב לטעותו לאחר ברכת "בונה ירושלים" - אם עדיין לא התחיל את ברכת "הטוב ומיטיב", מברך בנוסח הבא: "ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, ברוך אתה ה' מקדש השבת". לעומת זאת, אם כבר התחיל ברכת "הטוב והמיטיב", אינו יכול לברך ברכה קצרה זו, ודינו כדין מי ששכח להזכיר "רצה".

מה דינו של מי שסיים את ברכת המזון ונסתפק אם אמר "רצה"? הרשב"ץ (ברכות מ ע"א) וראשונים נוספים גורסים כי חובת הזכרת המאורע בברכת המזון היא רק מדרבנן, ולכן פסק הרב עובדיה יוסף ("יביע אומר" ח"ז סי' כ"ח) שאין לחזור על ברכת המזון במקרה כזה. אולם המשנה ברורה (קפ"ח, טז) סובר שיש לחזור ולברך, ומזכיר בהקשר זה את מחלוקת הט"ז והרמ"א בסי' תכ"ב. לדעת הרמ"א (ע"פ הירושלמי), מי שמסתפק אם אמר "יעלה ויבוא" בברכת המזון - אינו חוזר על ברכתו, שכן סביר להניח שמכוח ההרגל הוא אמר "יעלה ויבוא" ודמיונו הטעהו. המשנה ברורה על אתר מביא סיעה גדולה של אחרונים שחלקו על דברי הרמ"א (ועל פירושו את הירושלמי), ופסקו שבמקרה של ספק יש לחזור על הברכה. נאמן לשיטתו, פוסק המשנה ברורה, כאמור, שמי שמסתפק אם הזכיר "רצה" - צריך לחזור ולברך שנית.

לסיום, חשוב להעיר כי כל דיני הספק אמורים במקרה שבו הספק עלה בלבו של האדם מייד בסיום הברכה. אם הספק התעורר לאחר זמן רב, כתבו הפוסקים (ט"ז סי' תכ"ב) שאין לחזור על הברכה.