דילוג לתוכן העיקרי

הזמן הראוי לברית המילה | 1 | זריזין מקדימין למצוות ודחיית ברית מילה שלא בזמנה

קובץ טקסט
התורה מתייחסת במפורש לזמן בו צריכה להיעשות המילה:
 
וביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקרא יב, ג)
 
בשיעורים הבאים נדון בהשלכותיו של פסוק זה. הגמרא (שבת קלב ע"א) מלמדת כי ברית המילה חייבת להיעשות ביום השמיני, במהלך היום, ואפילו אם חל בשבת. השבוע נדון בזמן הראוי ביותר למצווה במהלכו של היום השמיני.

קביעת היום הנכון לברית המילה

חשוב ראשית כל לקבוע את היום השמיני, שבו צריכה להיעשות ברית המילה. הרך הנולד נימול כמובן, ביום השמיני מלידתו כאשר הימים לא נספרים ביחידות של עשרים וארבע שעות (מעת לעת), אלא כימים קלנדריים (כמו בלוח השנה. ראו, לדוגמא, בשו"ת הרדב"ז ד, רפב). לפיכך, אף כאשר הילד נולד ב'איזור זמן' אחר יש למול אותו שמונה ימים קלנדריים לאחר לידתו.
 
כעת יש לקבוע – מה נחשבת 'לידה' שממנה אפשר להתחיל לספור שמונה ימים? הגמרא (נידה מב ע"ב) לומדת כי הילד נחשב כ'נולד' מהרגע שבו יצא ראשו מחוץ לתעלת הרחם (ה'פרוזדור'). לפיכך, חשוב שההורים (או הרופאים שבסביבה) יבחינו מתי היה הרגע המדויק בו יצא ראשו של התינוק לאוויר העולם, על מנת שיהיה ניתן לקבוע את המועד הראוי לביצוע ברית המילה.
 
המשנה (שבת קלז ע"א) מלמדת כי אם הילד נולד במהלך 'בין השמשות' הימים צריכים להיספר כאילו הוא נולד בלילה, כלומר ביום השני, שלאחר בין השמשות. הסיבה לכך היא ש'בין השמשות' מוגדר מבחינה הלכתית כספק – האם הוא חלק מהיום הקודם, או חלק מהלילה. ברית המילה צריכה להיעשות רק כאשר אנחנו בטוחים שהתינוק עבר את שבעת הימים שאותם היה צריך להמתין, והתחייב במילה. כיוון שהפוסקים נחלקו לגבי הזמן המדויק של 'צאת הכוכבים' שבו נגמר הזמן המוגדר כ'בין השמשות', יש להיוועץ עם רב בכל מקרה של ספק.

הזמן הראוי למילה

המשנה (מגילה כ ע"א; ראו שו"ע יו"ד רסב, א) מתייחסת לזמן המוקדם ביותר שבו ניתן לבצע את ברית המילה:

אין קורין את המגילה ולא מלין ולא טובלין ולא מזין וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר.
 
ברית המילה צריכה לכתחילה להיעשות לאחר הזריחה (הנץ החמה) אך אם נעשתה קודם לכן, לאחר עלות השחר, המעשה כשר בדיעבד.
 
הגמרא (פסחים ד ע"א; ראו גם יומא כה ע"ב) מלמדת כי על אף שמעיקר הדין המצווה יכולה להיעשות במשך כל היום, יש לבצע את המצווה כמה שיותר מוקדם.
 
ותניא כל היום כולו כשר למילה אלא שזריזין מקדימים למצות שנאמר וישכם אברהם בבקר אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם.
 
הפסוק מצביע על כך שאברהם השכים לקום מרוב התלהבותו ונכונותו לקיים את מצוות הקב"ה. עקרון זה ידוע בתור 'זריזין מקדימין למצוות'.
 
המפרשים דנים האם 'זריזין מקדימין למצוות' משקף מעלה מוסרית עדיפה או שמא מדובר בחובה הלכתית של ממש. מצד אחד, ר' יוסף ענגיל בגיליוני הש"ס על אתר מצטט את דברי המאירי ביומא שכותב כך:
 
כל היום כשר למילה כו' ומ"מ ראוי לזרזיים להקדים בה בשחרית שלא יראה כמתשרל בה מצד חמלתו על הבן ולאחוז בדרכי האבות.
 
מהר"י ענגיל מעיר כי מדבריו אלו של המאירי משתמע כי אין כאן חובה גמורה: "ועניינו רק מפאת שראוי לאדם לאחוז בדרכי אבות".
 
מצד שני, כמה פוסקים (שבות יעקב ב, ל; טורי אבן ראש השנה ד ע"ב; שדי חמד, אסיפת דינים מערכת יום טוב יום הכיפורים א, יד) טוענים כי ישנה חובה פורמלית לבצע מצוות בזריזות.
 
כהמשך לעקרון זה, מספר אחרונים מזהירים כי אדם צריך לוודא שברית המילה תבוצע בהקדם האפשרי בבוקרו של היום השמיני. למשל, השבות יעקב (א, ל. ראו גם בפתחי תשובה רסב, ב) מבקר חזנים המאריכים באופן לא הכרחי את תפילות השבת ובכך דוחים את מועדה של ברית המילה שנקבעה לאחר התפילה.
 
האם מותר לדחות את הברית במטרה לאפשר לאנשים להגיע אליה מרחוק?
 
האחרונים דנים בשאלה בסיסית ביותר ולעיתים אף מעשית – כאשר 'זריזין מקדימין למצוות' מתנגש עם עקרונות הלכתיים אחרים, איזה עקרון צריך לגבור?
 
הפוסקים דנים בהתנגשות בין 'זריזין מקדימין למצוות' לבין 'הידור מצווה'. למשל – האם יש לומר 'קידוש לבנה' בהקדם האפשרי, כאשר הירח מגיע לגודל המינימלי שעליו אפשר לברך, או שעלינו להמתין עד למוצאי שבת, כאשר אנו לובשים בגדים חגיגיים יותר? (תרומת הדשן לה, גר"א, מעשה רב קכט)[1]. שאלה נוספת היא האם יש ליטול סט כשר לחלוטין של ארבעת המינים, אך לא-מרשים מבחינה אסתטית, מוקדם בבוקר, או שמא יש לחכות לסט מהודר יותר שיגיע בהמשך היום (שבות יעקב א, לה). במקרים אלו אנחנו יכולים לנתח את משקלו של כל אחד מהעקרונות ועד כמה חשוב, עבור כל מצווה, ביצועה של המצווה עם ההידור.
 
כמו כן, דנים האחרונים בהתנגשות בין 'זריזין מקדימין למצוות' לבין הכלל 'תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם' (מגן אברהם כה, ב), ובהתנגשות בכלל 'מצווה בו יותר מבשלוחו' (פרי מגדים, אשל אברהם, או"ח תכה).
 
בנוגע לברית מילה, האחרונים דנים בשאלה שכיחה ביותר – האם מותר לקבוע את הברית לשעת אחר הצהריים על מנת שיותר אנשים יוכלו להגיע לטקס? בעוד הכלל 'זריזין מקדימין למצות' מורה להקדים את הברית עד כמה שניתן, הרי שעל פי עקרון אחר, הידוע כ'ברוב עם הדרת מלך' (משלי יד, כח) יש להעדיף לקיים את המצווה בנוכחותו של קהל גדול. כשלעיתים משמעותו המעשית של כלל זה היא כי יש לאחר את הברית על מנת שאנשים נוספים יוכלו להגיע.
 
על מנת שנוכל להתמצא טוב יותר בסוגיה, נעיין ראשית כל בכלל 'ברוב עם הדרת מלך', המופיע בשלושה מקומות שונים ברחבי הש"ס, אשר לכל אחד מהם משמעויות והשלכות שונות.
 
סוגיה אחת קובעת כי על הכהנים להעביר את דם הקרבן מאחד לשני על מנת לקיים 'ברוב עם הדרת מלך' (ראו רש"י ד"ה ברוב. לכאורה במקרה המדובר שם עקרון זה סותר את עיקרון 'המתחיל במצוה אומרים לו גמור', או"ח תקפה, ד). רעיון דומה עולה גם ממקורות אחרים, כמו למשל התורת כהנים (דיבורא דנדבא ט) המייחס את המנהג לכלול כהנים רבים בטקס הבאת קרבן המנחה לכלל זה (ראו גם מנחות סב ע"א בנוגע לקרבן שלמים). ה'חיי אדם' (סח) קובע באופן כללי כי כל מצווה שניתן לעשות באופן קבוצתי, צריכה להיעשות בצורה זו ולא ביחידות, כתוצאה מעיקרון זה של 'ברוב עם הדרת מלך'.
 
סוגיה נוספת, ביומא (ע ע"א), מתארת כיצד בבית המקדש ביום כיפור, היו אנשים מאזינים לכהן הגדול הקורא חלקים מספר התורה, במטרה לקיים את 'ברוב עם הדרת מלך'. באופן דומה, המשנה (ביכורים ג, ב-ד) מתארת כיצד הביכורים היו מובאים למרכזי הערים ומשם לירושלים. כשהרמב"ם (ביכורים ד, טז) מתאר טקס זה, וכותב:
 
כל עיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד כדי שלא יעלו יחידים, שנאמר ברוב עם הדרת מלך.
 
מסוגיות אלו עולה כי מצוות מסוימות צריכות להיעשות באופן ציבורי, משום שהן מקדשות את שמו של הקב"ה.
 
סוגיה אחרת (ברכות נג ע"א) מביאה את דברי בית הלל, המורים כי בשעת עשיית הבדלה בפני קהל גדול, אדם אחד צריך להקריא את הברכה על האור ('בורא מאורי האש') על מנת לקיים את 'ברוב עם הדרת מלך'. במקרה זה, העיקרון של 'ברוב עם' מורה לנו כי מצווה מן המובחר, במצבים מסוימים לפחות, היא דווקא שאדם אחד יקיים את המצווה ויוציא את השאר ידי חובתם. עיקרון זה עולה גם מתוך הסוגיה בראש השנה (לב ע"ב) המטעימה כי תקיעת השופר נעשית דווקא במהלך תפילת המוסף, בה נמצאים אנשים רבים יותר.
 
בנוגע לברית המילה, עלינו לחקור האם 'ברוב עם הדרת מלך' שייך בכלל לגביה. כפי שראינו לעיל, עיקרון זה שייך רק כאשר הציבור משתתף במצווה, או כאשר המצווה מתבצעת עבור הציבור. לכאורה, לא היינו אומרים כי ישנה עדיפות לקיים לבישת ציצית או הנחת תפילין, לדוגמה, באופן ציבורי, משום 'ברוב עם הדרת מלך'.
 
ואולם, השולחן ערוך (יו"ד רסה, ו) מביא מדברי רב צמח כאון, הכותב כי אם ישנה אפשרות, טקס הברית צריך להיעשות בנוכחות מניין. באופן דומה מורה הפרקי דרבי אליעזר (יט):
 
'עלי עשור ועלי נבל' – כל עדות נאמנות לישראל בעשרה. הכינור שהיה מנגן בו דוד בעשרה נימן, עדות ברית מילה בעשרה. עדות המת בעשרה. עדות ברכת השם בעשרה. עדות חליצה בעשרה, עדות ברכת נישואין בחליצה, שנאמר: ויקח בעז עשרה אנשים.
 
ממקור זה משתמע כי העיקרון של 'ברוב עם הדרך מלך' עשוי להיות שייך גם במצוות הברית, אף על פי שפרשנות זו רחוקה מלהיות הכרחית.
 
הפוסקים דנים האם אדם יכול לדחות את ברית המילה לשעה מאוחרת יותר באותו היום, על מנת שיותר אנשים יוכלו להשתתף בברית.
 
ר' חיים חזקיה מדיני (1834-1904) בספרו שדי חמד (ז, ג) דן בשאלה זו. הוא מעיר כי מהגמרא (ראש השנה ע"ב) משתמע שבאופן בסיסי 'זריזין מקדימין למצוות' הוא עקרון קודם ל'ברוב עם הדרת מלך'. לפיכך, לאור סוגיה זו, הוא מבקר את אלו המאחרים את הברית עד לשעות אחר הצהריים במטרה לבצע את הטקס בנוכחות אנשים רבים יותר. על בסיס אותה הסוגיה, קובע החיי אדם (סח, ו) כי עדיף להתפלל ערבית מיד לאחר צאת הכוכבים גם אם ישנה אפשרות להתפלל במניין גדול יותר מאוחר יותר. ערוך השולחן (יו"ד רסב, ח) מסכים לכיוון זה ומבקר בחריפות את דחייתה של הברית לשעות הצהריים.
 
ואולם, כמה מן האחרונים מגנים על המנהג לאחר את ברית המילה לשעות מאוחרות יותר במהלך היום השמיני. למשל, הרב עובדיה יוסף (יביע אומר יו"ד ב, יח) מביא את דברי ר' שלמה הכהן מוילנא בספרו מקור חיים (ג) המציע כי ל'זריזין מקדימין למצוות' ו'ברוב עם הדרת מלך' משקל הלכתי שווה, ולפיכך ישנה רשות לאחר את ברית המילה על מנת שאנשים יוכלו להשתתף בברית. בהקשר זה, יש המצטטים את הביאור הלכה (תכו, ב, ד"ה אלא) הכותב כי על אף שאפשר לומר את קידוש הלבנה ביחידות, עדיף לחכות עד מוצאי שבת ולומר את הברכה במניין, על מנת לקיים את העקרון של 'ברוב עם הדרת מלך'. באופן מעניין, הרב עובדיה יוסף (יו"ד ב, יח) חולק על פסקו של הביאור הלכה, ומסכים לדעת המהרש"ם, הקובע כי עדיף לומר קידוש לבנה ביחידות, ולא לחכות עד למוצאי שבת.
 
בנוסף להתנגשות בין 'זריזין מקדימין למצוות' ל'ברוב עם הדרת מלך', ישנו שיקול נוסף, הייחודי לברית המילה.
 
מצד אחד, הרמב"ם (מילה א, ח) כותב כי 'כל היום כשר למילה ואעפ"כ מצוה להקדים בתחלת היום שזריזין מקדימין למצות'. במקום אחר (הלכות מעשה הקרבנות ד, ו) בנוגע למצוות אחרות, הוא קובע: 'זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה ואף על פי כן זריזין מקדימין למצות.' מבלי לתאר את הקדמה זו כ'מצוה'. ייתכן כי הרמב"ם מרמז שבעוד שהכלל 'זריזין מקדימין למצוות' הוא בדרך כלל המלצה מוסרית בלבד, עשויה להיות מצווה מיוחדת בנוגע לברית מילה, לבצע אותה בהקדם האפשרי.
 
ואולם, מצד שני, ספר שערי מילה (סדר הברית נג) כותב כי ברית המילה צריכה להיעשות בשמחה. הגמרא (שבת קל ע"א) מספרת:
 
רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה דכתיב שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב עדיין עושין אותה בשמחה'.
 
לפיכך, מותר לדחות את ברית המילה עד לשעות מאוחרות יותר במהלך היום, על מנת שזו תיעשה בשמחה.
 
באופן מעניין, בביוגרפיה של ר' שלמה זלמן אוירבך, 'ועלהו לא יבול' (ירושלים, 1999, עמ' 114), ר' נחום סטפנסקי מספר כי פעם אחת נשאל הרב אוירבך האם ברית מילה יכולה להידחות על מנת לאפשר לבני משפחה להגיע לטקס. תשובתו הייתה – 'תתנהג כבן אדם'. כלומר – לדידו של הגרש"ז על האדם להביא בחשבון גם שיקולים אנושיים הנוגעים לקרובי משפחתו. בדומה לזה, הרב משה שטרנבוך כותב (תשובות והנהגות יו"ד ד, רכו) כי אל לאדם לגרום לאחרים לפספס את הברית, במטרה לקיים את המצווה מוקדם ככל האפשר.
 
ישנם יחידים אדוקים המתעקשים כי הברית צריכה להתבצע בשעה המוקדמת ביותר האפשרית – מיד אחרי תפילת ותיקין. למעשה, החשוקי חמד (שבת קלז ע"ב) מספר כי הרב זרח ברוורמן, אחד מ'נקיי הדעת שבירושלים', ביקש מהמהרי"ל דיסקין להיות הסנדק של בנו, בברית שתבוצע מיד לאחר תפילת ותיקין. לאחר התפילה, כשראה הרב ברוורמן כי המהרי"ל עדיין מתפלל, הוא החליט שלא לחכות ולאחר את הברית, ולפיכך ויתר על סנדקותו של המהרי"ל דיסקין ושימש כסנדק בעצמו.
 
על כל פנים, המנהג הוא לא לפעול בנוקשות מעין זו. במקום זאת, ברית המילה נעשית אמנם בשעות הבוקר, אך לאו דווקא בשעה המוקדמת ביותר האפשרית (ראו בחזון איש המובא בתשובות והנהגות (יו"ד ד, רכו); יביע אומר, שם). כמובן, למעשה נקבע זמנה של הברית בדרך כלל על ידי זמינותו של המוהל, ולפיכך הטקס מתבצע פעמים רבות גם אחר הצהריים.
 
בשיעור הבא, נמשיך לעסוק בסוגיית הזמן הראוי לברית המילה, ונדון במעמדה של מילה שבוצעה בלילה, או לפני היום השמיני.
**********************************************************
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי
תרגום: אסף בראון, תש"פ
עורך: יחיאל מרצבך, תש"פ
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:                           http://vbm.etzion.org.il
האתר באנגלית:                     http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
 
 
 
 

[1] הטעם המובא בשו"ע (או"ח תכו) הוא שבמוצאי שבת אדם 'מבושם ובגדיו נאים'. עניין ה'מבושם' מתבסס על ירושלמי שהובא באבודרהם (הלכות ברכות, שער שמיני) ובראשונים נוספים.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)