דילוג לתוכן העיקרי

שבת | דף קמח | החזרת עצם למקומה

הגמרא בסוגייתנו עוסקת בדברי המשנה שאומרת שאסור להחזיר עצם למקומה בשבת. מפשט משנה זו ברור כי אין לרפא שבר בכל צורה שהיא. בשונה מהאמור במשנה, נאמר בגמרא שהנוסח הנכון הוא שכן מחזירים את העצם למקומה וכך נאמר בגמרא להלכה:

 

"הלכה מחזירין את השבר".

 

בהמשך הסוגיה מסופר על כך שידו של רב אויא נפרקה ממקומה והוא שאל את רב יוסף איזו רפואה מותרת לעשות בשבת במקרה שכזה; יסוד שאלתו הייתה מכך ששמואל שינה את גירסת המשנה ואמר שמחזירים את השבר בשבת. רב יוסף תמה על שאלתו של רב אויא ואמר שאין לומר שכל המשנה כולה לא להלכה אלא רק במקום שבפירוש נאמר כן:

 

"אמר ליה: כולהו בחדא מחיתא מחיתנהו? היכא דאיתמר - איתמר, היכא דלא איתמר - לא איתמר".

 

לאור דבריו המפורשים של רב יוסף בגמרא, דברי רבי יוסף קארו (שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שכח סעיף מז), שמחזרים עצם למקומה, מוקשים מאוד:

 

"עצם שיצא ממקומו, נא מחזירין אותו".

 

יתר על זאת, רבי יוסף קארו עצמו פוסק לעיל (שם סעיף ל):

 

"מי שנשמט פרק ידו או רגלו ממקומו, לא ישפשפנה הרבה בצונן, שזהו רפואתו, אלא רוחץ כדרכו ואם נתרפא נתרפא".

 

ניתן לתרץ דבריו בכך שיש לחלק בין המקרים, המשנה בסוגייתנו והגמרא מדברות במקרה שהעצם זזה ממקומה מעט ואילו דבריו שמחזירים העצם למקום הם כשהיד נפרקה לחלוטין. ואם כן יוצא, מבחינת הסכנה, שכאשר עצם נפרקת לגמרי זה כמו שנשברה ידו.[1]

 

 

 

 

[1] רבי ישעיה דטרני סבר אחרת: "היכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר פי' דשבירת העצם היא יותר מסוכנת מפריק' היד" (תוספות רי"ד מסכת שבת דף קמח עמוד א). מדבריו, ששבירת העצם יותר מסוכנת מפריקת היד עולה ששבר כזה שהרופא אומר שאין בו סכנה אם לא יחזירו העצם למקומה, אין זו אפילו סכנת אבר ולכן, לכאורה, אין היתר להחזירה למקום. שכן היתר ההחזרה למקום הוא רק משום חשש סכנה. וראה בשבט הלוי (ח"ו כה).

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)