חולין | דף קי | החמרה כמנהג העיר

במשנה הפותחת את הפרק הרביעי בפסחים נאמר:

"ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין או ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם..."

בגמרא שם (פסחים נא עמוד א) רב אשי מצמצם את דברי המשנה ומבאר שאדם מחוייב להחמיר כמנהג המקום אליו מגיע רק במידה ולא מתכנן לחזור למקומו. במידה ומתכנן לשוב למקומו רשאי להמשיך להקל כמנהג מקומו ולא חייב לסגל מנהג חדש.

בגמרא בחולין (יח עמוד ב) רב אשי מצמצם את דברי המשנה ומבאר שאדם ההולך למקום אחר מחוייב להחמיר כמנהג מקומו רק כאשר מתכוין לחזור אליו. אם אין בכוונתו לחזור למקומו, אין מחובתו לשמר את מנהגי המקום ממנו עקר, והלה מאמץ לגמרי את מנהגי המקום החדש.

הראשונים (תוספות, ר"ן, בעל המאור על הסוגיה הנ"ל בפסחים) מתקשים בעקבות חיתוך שתי הגמרות. מצירוף הגמרות עולה שאין אף סיטואציה בה "נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם". במידה והאדם מתכוין לחזור למקומו עליו לשמר את המנהג של מקומו בלבד, ואילו כאשר מתכוין להשתקע במקום החדש עליו לאמץ את המנהג החדש ואין לו אחריות כלפי מנהגו הישן.

ניתן ליישב את קושיית הראשונים בכך שמטרת המשנה ללמד את חשיבות ההימנעות מפירוד ומחלוקת. במעבר למקום חדש יש להחמיר כדי לא להצית חיכוכים מיותרים. דברי רב אשי הם שורת הדין ותקפים בצנעה, כאשר אין חשש לריבים ומחלוקות. בציבור, כאשר יש חשש ליצירת ריב ומחלוקת, גם רב אשי מודה שישנו חיוב לנהוג כמנהג אנשי המקום ולא לעורר מחלוקת.

בסוגייתנו מסופר שרמי בר תמרי הלך מבפומבדיתא לסורא בערב יום הכיפורים. אנשי סורא תפסו אותו כשהוא נוהג בניגוד לפסיקת רב חסדא, רב המקום, ואוכל את העטינים אותם השליכו. כשהובא לפני רב חסדא נשאל רמי בר תמרי על מעשיו. רמי בר תמרי השיב שהוא בא ממקום שבו אין בכך איסור ומכיוון והוא לא אכל בתוך העיר אלא מחוץ לה אין הוא חייב לנהוג להחמיר כמנהג אנשי המקום.

לאחר תשובתו של רמי בר תמרי, רב חסדא שואל אותו שאלות נוספות עליהם משיב רמי בר תמרי. תוך כדי השיחה, מביאים לפני רב חסדא אדם שלא היה מכבד את הוריו על מנת להלקותו כדין מי שאינו מקיים מצווה שבי"ד כופים לקיימה. רמי בר תמרי מורה לשלח את הנדון, היות וכל מצוות עשה שמתן שכרה בצידה אין בי"ד כופים את מי שלא מקיימה. רב חסדא התרשם מדבריו, קבל אותם להלכה והודה שרמי בר תמרי חריף ביותר. תשובתו של רמי בר תמרי מפתיעה:

"אמר ליה: אי הוית באתריה דרב יהודה, אחוינא לך חורפאי!"

תשובה זו צריכה ביאור. לא ייתכן כי רמי בר תמרי ענה סתם תשובה גאוותנית לר' חסדא, שכנראה חריף ממנו.

יתכן שניתן לפשוט את שאלתנו בעזרת העקרון הנלמד מהמשנה. ייתכן ורמי בר תמרי רצה לרמוז לרב חסדא שבכוונתו לחזור לפומבדיתא ולכן אין הוא צריך לנהוג כמנהג אנשי סורא. אילו החליט לעבור לסורא, לא היה אוכל עטינים אף מחוץ לעיר, כמנהג סורא.