הטבעות והבדים: מספרם ומיקומם
מספר הטבעות
"וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים... וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו, וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית" (שמות כ"ה, י-יב).
כיצד יש להבין את הפסוק? האם יציקת ארבע הטבעות ונתינתן על ארבע פעמותיו מתפרטת בחלקו השני של הפסוק בציון שתי טבעות על כל אחת מן הצלעות, או שישנן ארבע טבעות, ובנוסף שתי טבעות על כל אחת מן הצלעות?
בברייתא דמלאכת המשכן מבואר כך:
"וארבע טבעות זהב היו קבועות בו, שתים בצפונו ושתים בדרומו, שבהן היו נותנין את הבדים ולא היו זזים משם לעולם שנאמר בטבעת הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו" (פ"ז הלכה ב).
הברייתא מבינה שישנן ארבע טבעות - שתים בצפון ושתים בדרום. היות והארון מונח בקדש הקדשים כשצידו הצר הוא בציר צפון-דרום, הצלעות המוזכרות הינן הצלעות בצד צפון ודרום (כדעת הברייתא סוברים רש"י והרמב"ן).
לעומתם, בעלי התוספות סוברים כי היו שמונה טבעות:
"...דבנסוע המסעות היו משימין אותן בדים. וקשה והא כתיב לא יסורו ממנו! ורבינו יעקב מאורליינ''ש מתרץ זה דושמו בדיו על כתפי הנושאים קאמר להוליכן... ויותר היה נראה לפרש דהאי ושמו בדיו היינו שמושכין הבדים לצד חוץ להיות נראין בולטין בפרוכת כמין שני דדי אשה... ואי לאו דמסתפינא מחברייא הוה אמינא דח' טבעות היו בארון וכן מוכיח הפסוק דכתיב ויצקת לו ארבע טבעות זהב ונתת על ארבע פעמותיו - דהיינו ארבע קרנותיו כדמתרגמינן זוייתיה, והדר כתיב ושתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית, משמע דארבע טבעות היו על שתי צלעותיו לבד מאותם ד' שעל ד' פעמותיו. בד' טבעות מהם היו בדים קבועין לא יסורו, ובארבעה מהם שהיו למטה או למעלה מאותן טבעות היו משימין בדים בשעת סילוק המסעות לשאת את הארון בהם והיינו הנך דכתב בהו ושמו בדיו... ואין לתרץ דבכולהו ארבעה בדים היו נושאין ושנים מהם היו ארוכין ושנים האחרים קצרים מהם..."
(יומא עב ד"ה כתיב בטבעות).
כאמור בעלי התוספות לומדים את הפסוק כך שמעבר לארבעת הטבעות אשר על ארבע פעמותיו, ישנן שתי טבעות נוספות על כל אחת מהצלעות. בדרך זו פותרים בעלי התוספות את הסתירה בפסוקים, האם ניתן להסיר את הבדים או לא (כדעת בעלי התוספות סוברים גם האבן עזרא והחזקוני).
מקום הטבעות
שואלת הגמרא:
"ומנלן דבבא לפותיא דארון הווי יתבי? דילמא לארכו דארון הוו יתבי. אמר רב יהודה תרי גברי באמתא ופלגא לא מסתגי להו. ומנא לן דבארבעה הוו דרו להו דכתיב ונסעו הקהתים, נושאי המקדש נמי תרי"
(מנחות צח:).
הגמרא שואלת מניין שבדי הארון היו לרוחבו של ארון ולא לארכו, ומתרצת כי אמה וחצי לא מספיקה על מנת שייכנסו שני אנשים לשאת את הארון. מכאן מסיקה הבריתא כי הבדים נתונים על רוחבו של הארון, כך שהמרחק ביניהם הוא שתים וחצי אמות.
ברור שמיקום הבדים לרוחבו של הארון משפיע גם על מיקומן של הטבעות. להלן נביא את דעת הפרשנים בנוגע למיקום הטבעות:
לסוברים שישנן סה"כ ארבע טבעות:
אומר רש"י[1]:
"ובזויות העליונות סמוך לכפורת היו נתונות - שתים מכאן ושתים מכאן לרחבו של ארון והבדים נתונים בהם" (שמות כ"ה, יב ד"ה פעמותיו).
בחומש 'תורת חיים', בהערה על דברי רש"י הללו, מבקש המהדיר להביא ראיה שהבדים היו נתונים בזויות העליונות מהגמרא ביומא (נד.) השואלת על בדי הארון - 'יכול יהיו מקרעין בפרוכת ויוצאין' - מכאן שהבדים היו למעלה ולא היו למטה.
הטור מביא ראיה לפירוש רש"י כי הטבעות היו נתונות בשליש העליון סמוך לכפורת, ממה שאמרו בגמרא בשבת:
"המוציא משוי למעלה מעשרה טפחים חייב, שכן משא בני קהת... דאמר מר: ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה, וגמרי דכל טונא דמדלי במוטות תילתא מלעיל ותרי תילתי מלרע, אשתכח דלמעלה מעשרה הוי קאי" (צב.).
כלומר כל משא הנישא במוטות שליש ממנו מעל כתפי או ראשי האנשים הנושאים אותו, ושני שלישים ממנו מתחת לראשיהם או לכתפיהם. מכאן מסיקה הגמרא כי הארון היה נישא למעלה מעשרה טפחים מעל הקרקע. מסביר שם רש"י:
"אשתכח דלמעלה מעשרה קאי - טובא, אפילו אין גובהן של לוים אלא שלש אמות כמונו - הרי שמונה עשרה טפחים, וארון אינו תלוי למטה מכתפותיהן אלא ששה טפחים ושני שלישי טפח, אישתכח דגבוה עשרה ויותר".
מכאן מסיק הטור שהיו הטבעות בתחילת השליש העליון, ומכאן למדו כי אם היה רוב המשוי למעלה מכתפיהם היה מתנדנד לכאן ולכאן, אבל כשרוב המשוי למטה מן הכתפיים אז הוא נישא יפה.
ה'מנחת חינוך' מעיר כך:
"אך גם דברי רש"י צריכין תיקון, דרש"י שפירש בזויות העליונות סמוך לכפורת, אין הפשט דהיה ממש סמוך לכפורת, דלפי הש"ס היו מרוחקים הטבעות מהכפורת שני טפחים ושליש טפח, ועם הכפורת היו שלשה טפחים ושליש, עי"ש, וכן צריך לפרש ברש"י, אך מ"מ קרי זויות לצד העליון בארון, דהוו מקרבי לצד מעלה, ולצד התחתון היו מרוחקים הרבה" (מצוה צ"ב).
ה'מושב זקנים' (שמות כ"ה, יב) טוען בעקבות הגמרא בשבת כי הטבעות התחילו בגובה של כמעט ששה טפחים ושני שלישי טפח של הארון, שהוא קרוב לשני שלישי גובה הארון והכפורת כדי שבשעת משא יהיה שליש של גובה הארון והכפורת למעלה מכתפי הנושאים ושני שלישים יהיו למטה מכתפותיהם.
הרמב"ן חולק על דעת רש"י ואומר כי:
"אבל לא ידעתי למה אמר שבזויות העליונות סמוך לכפורת היו הטבעות שהכובד היה גדול יותר מאוד, ועוד כי דרך הכבוד הוא שיהיה הארון נישא וגבוה למעלה על כתפות הכהנים... וזה באמת כך הוא שבזויות התחתונות היו הטבעות והארון נישא למעלה".
המנחת חינוך במצוה צה מקשה גם הוא על הרמב"ן מן הסוגיה בשבת, ולכן הוא אומר שרוב הארון היה תלוי למטה מהכתפות שלא כהרמב"ן.
לסוברים שישנן שמונה טבעות:
לפי דעה זו, קיימות מספר שיטות למיקום הטבעות:
כפי שראינו, לדעת בעלי התוספות ארבע טבעות על זויות הארון (יומא עב. ד"ה כתיב בטבעות הארון) וארבע טבעות נוספות על גוף הארון לא על הזויות (נמוכות או גבוהות מן הטבעות שבזויות).
ה'אבן עזרא' מבאר כי פעמותיו הכוונה לרגליו, וכותב כך:
"מה טעם לומר 'ושתי טבעות זהב' בתוספת הוי''ו. ואילו היו הראשונות היה כתוב שתי טבעות. להודיע שהם ארבע טבעות זהב שהזכיר כמשפט הלשון. ויש מחכמי דורינו שהבין זה ואמר כי הבדים היו מושמים בארון בטבעות שהיו על הפעמונים. וכאשר יצטרכו לשאת את הארון יוסרו מהטבעות השפליות, ויושמו בטבעות העליונות. וכן כתוב ושמו בדיו. ולפי דעתי שהבדים אחר שהושמו בטבעות העליונות לא הוסרו משם. כי כן כתוב לא יסורו ממנו. ופירוש ושמו בדיו על הכהנים שהיו משימים בדי הארון בכתפות הקהתים וכאשר הושם הארון בדביר הוצרך להיותו סמוך אל הקיר שיסוכו הכרובים על הארון ועל בדיו. על כן האריכו קצה כל אחד מהבדים. וזהו ויאריכו הבדים. והנה הד' הטבעות השפלים היו ליופי ותפארת כמשפט הארונים" (שמות כ"ה, יב ד"ה פעמותיו).
לאור קושיה זו סובר האב"ע כי ארבע טבעות היו על הרגליים והם היו ליופי ולתפארת כמקובל בארונות, וכשיצטרכו לשאת את הארון יוסרו הבדים מהטבעות התחתונות ויושמו בטבעות העליונות ולא הוסרו משם.
לפי המלבי"ם, בכל צד היו ארבע טבעות באותו מפלס, שתיים בזויות ושתיים באמצע.
החזקוני אומר כך:
"ושתי טבעות, אחרים גדולים להיות בתים לבדים ושתי טבעות אלו קבועים בטבעות קטנים, וכשהיו מניחין הארון היו הטבעות הגדולים נשפלים עם הבדים ונתלין שם, שלא היה רוצה הקב"ה שימששו בארון כשיהיו מביאים הבדים בטבעות" (שמות כ"ה, יב).
הטבעות הגדולות קבועות בטבעות קטנות עם הנחת הארון, הטבעות הגדולות נשפלו עם הבדים ונתלים שם שלא יגעו בארון כשמביאים הבדים בטבעות. ושתי טבעות אלו קבועים בטבעות קטנים.
על פי הרא"ש ארבע טבעות קטנות היו בזויות והשתמשו בהן לתיקון הארון, ומתחתן ארבע טבעות גדולות יותר לנשיאת הארון.
יציקת הטבעות
כפי שראינו, התורה מצווה על יציקת הטבעות. כיצד נעשתה יציקה זו? הרשב"ם על אתר מבאר: "בולטין מגוף הארון ולא מחוברות". מדברי הרשב"ם משתמע כי לא הייתה יציקה ואחר כך חיבור לארון, אלא הטבעות נעשו כחלק מציפוי הארון על ידי היציקה. ואכן בציווי משה את בצלאל נאמר: "ויצקת לו ארבע טבעות זהב על ארבע פעמותיו" (שמות ל"ז, ג).
שני בדים
ברור שלסוברים שהיו סה"כ ארבע טבעות היו שני בדים בד אחד לכל צד. אולם גם לרוב הראשונים שסוברים שהיו שמונה טבעות, מכל מקום היו רק שני בדים (כך האבן עזרא בפירושו הארוך, וכך החזקוני ועוד).
שיעור החלל ועובי הטבעות
שיעורים אלו, לא נתפרשו בתורה - לא שיעור החלל ולא עובי הטבעות - וסביר להניח שאין בזה הקפדה מיוחדת. נראה כי עשו את הטבעות לפי הצורך של נשיאת הארון ועובי הבדים.
עובי הבדים
ה'מנחת חינוך' (מצוה צ"ה) אומר שגם עובי הבדים לא נתפרש, ואין הקפדה בזה ואם כן עשו עוביים לפי העובי המתאים לנשיאת הארון.
ה'פנים יפות' (ד"ה ויצקת) ביאר כי מכיון שלא מצינו בכלים פחות מטפח (הגמרא בסוכה כה. לומדת זאת ממסגרת), על כן עובי הבדים לא היה פחות מטפח. אך, סביר להניח כי הסוברים שראשי הבדים היו עבים יותר (רש"י ומאיר"י) ואמצעם דק יותר כנראה חשבו שעובי אמצע הבד היה דק יותר מטפח.
[1] המהר"ל בגור אריה והנצי"ב בהעמק דבר סוברים כשיטת רש"י לגבי מיקום הטבעות.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)