שבת | דף סו | היחס בין רפואה נורמטיבית ורפואה אלטרנטיבית

ישנו ויכוח בין המדע הרפואי לבין רופאים אלטרנטיביים בכל הקשור בשימוש ברפואה מיסטית, שמקורה במסורות של עמים שונים. ישנם יחידים הטוענים שרפואות אלטרנטיביות אלו בדוקות ומוכחות ומאידך המדע נמנע מחלקן ודוחה אחרות. נראה שניתן להתייחס לסוגיה זו בעזרת מחלוקת הרמב"ם ורבי שלמה בן אדרת ביחס 'לרפואת הסגולות'.

 

הרמב"ם (מורה נבוכים חלק ג פרק כט) מתייחס לאיסור 'דרכי האמורי' כחלק מאיסור עבודה זרה. כך דעתו גם בנוגע לכישוף (שם פרק לז). לדבריו, מטרת מעשים אלו היא להשיג השפעה רוחנית שבעזרתה ניתן להשפיע על חיי האדם באמצעות עבודה לגורמי השמים או שימוש באמצעים שונים. בשונה מדרכי האמורי וכישוף, שימוש בסגולות נאסר משום הקרבה שלהם לדרכי האמורי וכישוף ולא משום שמעשים אלו הם איסור בפני עצמם. בהמשך הפרק כותב הרמב"ם שאם יש הסבר הגיוני לסיבת פעולת המעשה על אף שהוא מעשה של מכשפים, מותר להשתמש בו. לא זאת בלבד, לדבריו במקרה שבו הוכח שמעשה מסויים פועל (אף אם אין הסבר הגיוני לכך), ושהוא 'סגולה בדוקה', מותר להשתמש בו.

 

רבי שלמה בן אדרת, סובר אחרת מהרמב"ם. הוא נשאל (שו"ת הרשב"א חלק א סימן קסז) אם מותר לעשות צורת אריה בלא לשון חרותה על טס של כסף או של זהב לרפואה "לפי שנמצא לראשונים בספרי הרפואות שזה מועיל לחולי מתנים והוא שיעשוה בשעה ידועה". תשובתו היא שכל שיש בו משום רפואה וידוע לרופאים שהוא כן אין בו משום דרכי האמורי.

 

במקום אחר (שו"ת הרשב"א חלק א סימן תיג) רבי שלמה בן אדרת מעלה מספר קושיות על דברי הרמב"ם. בין שאלותיו הוא מביא ראיות ממספר מקומות בתלמוד וביניהן מהגמרא בסוגייתנו:

 

"ועוד שם אמר אביי כל מנייני משמא דאימא וכל קיטרי בשמאלא. ומה תועלת יש בין שם האם לשם האב ובין השמאל לימין לפי העיון?"

 

מראיה זו ומראיות נוספות המובאות שם רוצה רבי שלמה בן אדרת להוכיח שלא כדעת הרמב"ם, שלא האמין באמיתת הכישוף ובקיום השדים, אסר את כל מהמעשים שמטרתם להשפיע מהם רוחניות, והתנגד באופן כללי לכל מעשה שקשור לשדים ורוחות.

 

רבי שלמה בן אדרת מתקשה בשאלה איך יתיישבו דברי חז"ל הנ"ל עם איסורי התורה בעניין הכישוף:

 

"ולפי שבאו דברים אלו בספרים המקודשים לרבותינו החכמים, ובהפך זה יראה מפשטי מקראי התורה, מקראות מלאים שלמים 'לא ימצא בך קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף'. נלאה לבבי למצוא הפתח, לפתח חרצובות אלה".

 

מסיבה זו כותב רבי שלמה בן אדרת:

 

"מחפש אני כמחפש בנרות ולא כמקיים ביאור וגוזר גזרות ואולי אמצא קצת עלה למקצת המבוכה הזאת ואם לא לכולה".

 

בהמשך דבריו הוא כותב שאכן יש אמת במעונן, מנחש, מכשף וכיוצא בהם. לדבריו, מותר להשתמש בהם לרפואה אלא שבעת השימוש יהיה לבו לשמים וידע שהרפואה היא מאת ה' יתברך ולא מכך המעשים האלו. על אף דבריו, מסיים רבי שלמה בן אדרת בהיסוס מסוים:

 

"ולבי עוד מגמגם כאשר כתבתי ואשר באתי לתקן ולתרגם. ולא כתבתי אחד מאלה לעשות מעשה רק באותן שהוזכרו בגמרא שאין זאת משנת חסידים רק כדורש מן הספק להלכה. עד אמצא חכם יעשה אתנו ברכה להוציא כאלו רגלינו מן הסבכה. ואתם תעמידו דבר על בוריו ותודיעונו".

 

למעשה, בדבריו חולק רבי שלמה בן אדרת על הנחת הרמב"ם שהעיון בחוכמת הרופאה הסתיים אצל אריסטו וגלינוס. הוא חולק על הנחת היסוד של הרמב"ם בהסבר דברי חז"ל בעניין איסור 'דרכי האמורי' לגבי החלוקה בין 'דברים שיגזרם העיון הטבעי' לבין דברים 'שלא יגזרם העיון הטבעי'.

 

דהיינו, הוא טוען שהעיון לא נפסק אצל אריסטו, גאלינוס וחבריהם ולכן אם הם לא הבינו משהו, אין זה אומר שאין לזה 'הגיון טבעי' אלא שחכמים אלו לא השיגו את מלא החוכמה. עוד הוא חולק על ההנחה שסגולה הינה ההפך מהגיון טבעי. לדבריו, חלוקה זו נובעת ממגבלה אנושית בהבנת דרכי הפעולה של הסגולות והאמת היא שיש לסגולות אלה 'הגיון טבעי' אלא שהוא אינו ידוע. יוצא שהחלוקה אינה אלא בין דברים שיש להם הסבר ידוע לבין דברים שהסברם טרם נודע, ולכן אין מקום לחלק ביניהם בהקשר של 'דרכי האמורי'.

 

הרמב"ם מעיד על עצמו באגרת ששלח אל קהילת מונפלייה בנושא האסטרולוגיה ("אגרת אל חכמי מונטפשליר על גזירת הכוכבים") שהוא חיפש וקרא הרבה וכן עשה בדיקות רבות בעצמו ולבסוף הגיע למסקנה ודאית שכל עניני גזרת הכוכבים ועבודתם הוא הבל וריק, ולכן הוא דבק בחכמי יון 'שהם חכמים וודאי'.

 

מנגד, רבי שלמה בן אדרת כתב שהוא יודע בוודאות על מוגבלות חכמתם של היוונים, שהרי שונים הם מדעת התורה וחז"ל. הרשב"א יודע כי אין חקר לנפלאות הבורא בבריאה, ומכאן שידיעת היוונים מוגבלת ואין להישען על בינתם ויש להסתייג מהם ומחכמתם. דברי חז"ל הם אמת בכל מקרה ורק עליהם יש לסמוך. הרמב"ם לא האמין למכשפים ולבעלי הקמיעות ודומיהם. רבי שלמה בן אדרת קיבל את עדותם בתועלת המעשים ולדעתו לא אסרה תורה אלא לעשותם במטרה לעובדם, אבל כל שכוונתו לשמים מותר.

 

למעשה יש לשאול בימנו האם עלינו לקבל את דברי הרפואה הנורמטיבית בתור זו שמספקת את התמונה השלמה של העיון הרפואי, כפי שהרמב"ם קיבל את דברי אריסטו וגאלינוס וממילא להתייחס לכל רפואה אלטרנטיבית כאל הטעיה ושקר. או שמא עלינו להסתייג מקבלת הדבר עד כדי הימנעות משימוש ברפואות אלטרנטיביות, שכן אין ספק שגם היום האנושות לא הגיעה לכדי מיצוי המחקר הרפואי, וכי יש מי שמעיד כי יש תועלת ברפואה אלטרנטיבית.