דילוג לתוכן העיקרי

שבועות | דף ח | בין שעיר הנעשה בפנים ובין הנעשה בחוץ

 

המשנה ריש פרקין אומרת כי שעיר הנעשה בפנים מכפר על טומאה שיש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף, ואילו שעיר הנעשה בחוץ מכפר על טומאה שאין בה ידיעה בתחילה.

למעשה, ביום הכיפורים קרבים שלושה שעירים. בסדר עבודת יום הכיפורים שבפרשת אחרי מות (ויקרא ט"ז) אנו קוראים על שני השעירים הנבחרים בגורל: השעיר אשר עלה עליו הגורל לה', הוא השעיר הנעשה בפנים; והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל. השעיר השלישי הקרב ביום הכיפורים נזכר רק בפרשת המוספים שבספר במדבר (עיין שם כ"ט, יא): זהו השעיר הנעשה בחוץ – שעיר החטאת הקבוע לכל מועד שמקריבים בו קרבן מוסף (לבד משבת).

כאמור, משנתנו מבחינה בין השעיר הנעשה בפנים ובין השעיר הנעשה בחוץ, וקובעת שכל אחד מהם מכפר על היבט אחר של טומאת מקדש וקודשיו. והנה, בתוך הדיון בדבר היקף כפרתו של השעיר הנעשה בפנים אומרת הגמרא (ח ע"ב):

"סלקא דעתך אמינא ניפוך מיפך".


והגמרא ממשיכה ומסבירה שנדרש פסוק מיוחד לדחות את ההווה-אמינא הזאת, ואלמלא אותו פסוק היה מקום לומר בהפך: ששעיר הנעשה בפנים מכפר על טומאה שאין בה ידיעה בתחילה, ואילו שעיר הנעשה בחוץ מכפר על טומאה שיש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף.

הצעה זו מחזקת מהלך מעניין שפיתח הגאון הרב יוסף דוב (הגרי"ד) סולוביצ'יק ב"קונטרס עבודת יום הכיפורים" שלו. כאמור, בסדר עבודת יום הכיפורים שבפרשת אחרי מות נזכרים שני שעירים בלבד, ואילו השעיר הנעשה בחוץ הוא 'חידוש' של פרשת המוספים שבספר במדבר. ובכן, נשאלת השאלה: האם יש קשר בין השעירים? הגאון הרב יצחק זאב (הגרי"ז) מבריסק קובע בחידושיו על הרמב"ם (הלכות עבודת יום הכיפורים פ"א ה"א):

"דהשעיר [–הנעשה בחוץ] – כל חובתו הוא רק מדין חובת מוסף".


והוא מוכיח ממקורות שונים ששעיר הנעשה בחוץ אכן איננו קשור כלל ועיקר לכפרת יום הכיפורים, ואינו אלא קרבן מוסף.

הגרי"ד (קונטרס עבודת יום הכיפורים דף כב ע"א) חלק על הגרי"ז, והסביר:

"ועוד נראה שנפקא מינא אף לגבי שעיר הנעשה בחוץ, אף על פי שאינו מוזכר בפרשת אחרי מות. דאף דשעיר חטאת המכפר על טומאת מקדש וקודשיו קרב כל יום טוב, ואין כאן קורבן המיוחד ליום הכיפורים, מכל מקום נראה שיש בשעיר זה קיום כפול וכלול בו מימד סדר היום וכפרת יום הכיפורים".


הגרי"ד מדייק את טענתו מלשון הרמב"ם, ויעוין שם.

כאמור, נראה שסוגייתנו תומכת בדרכו של הגרי"ד. אם אכן אין כל קשר בין השעירים, והשעיר הנעשה בחוץ אינו אלא קרבן מוסף, לא היה כל יסוד להווה-אמינא "ניפוך מיפך". העלאת הווה-אמינא זו מלמדת אפוא, על פי פשוטה, שגם השעיר הנעשה בחוץ קשור, בדרך זו או אחרת, לכפרת היום, ועל כן היה מקום לחשוב על היפוך מושאי הכפרה של השעירים.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)