דילוג לתוכן העיקרי
המקדש במקרא ה -
שיעור 118

היחס בן מבנה המשכן לכלים | 3

קובץ טקסט

 

היחס בין היריעות לקרשים

בשיעורים הקודמים עסקנו ביחס בין המבנה לכלים, וראינו בהרחבה את ההבדל שבין הציווי למשה לציווי לבצלאל ובהסברים השונים להבדל זה. בשיעור זה ברצוננו להמשיך את הנושא הנ"ל, ובפרט לעסוק ביחס בין הקרשים ליריעות, ובין המבנה והכלים.

באופן מפתיע, בתיאור עשיית המשכן על ידי בצלאל (שמות ל"ו) הדבר הראשון שנעשה אלו היריעות, ורק אח"כ הקרשים. כך גם בהקמת המשכן על ידי משה:

"ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן. ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם את קרשיו ויתן את בריחיו ויקם את עמודיו. ויפרוש את האהל על המשכן וישם את מכסה האוהל עליו מלמעלה כאשר ציוה ה' את משה"           (שמות מ', יז-יט).

מרבית הפרשנים הבינו כי סדר הדברים הוא כדלקמן: הדבר הראשון שהוקם זוהי היריעה הפנימית -  המשכן, אחריה הקמת המבנה עצמו (הקרשים, האדנים, הבריחים והעמודים), ואחר כך הכיסויים העליונים יותר ('האהל' - אהל העיזים, ומעליו 'מכסה האהל עליו מלמעלה' - מכסה עורות אילים מאדמים ועורות התחשים[1]).

לאור הבנה זו, הפרשנים על אתר התקשו בשאלה כיצד אם כן עמדה היריעה הפנימית בטרם הונחו הקרשים? וכך למשל מפרש האב"ע:

"'ויקם משה את המשכן' - והם היריעות בכלי עץ ומיתרים, ואחר כך ערך הקרשים ונתן האדנים והעמודים".

וכך גם הספורנו על אתר:

"ויקם משה את המשכן עשר היריעות מעשה חושב שנקראו משכן הוקמו קודם הקמת הקרשים אם בידי אדם מחזיקין בו ואם על דרך נס כדבריהם ז"ל, ועל זה הסדר נעשה והובא אל משה. כי אמנם אותן עשר יריעות הן היו עיקר בניין המשכן ושאר הנכנס באותו הבניין והם האדנים והקרשים והבריחים והעמודים והאהל והיו להעמיד המשכן ולכסותו".

הנצי"ב בפרושו לפסוק "ויחבר את היריעות" מבאר באופן הבא:

"חז"ל דייקו בקרא שלפנינו, שבצלאל עצמו חיבר היריעות הללו לפני הקמת כל המשכן והעמיד היריעות על כלונסאות וכדומה שיעמדו לשעה כדי להכניס לתוכם את הכלים ולא יעמדו לעין כל אדם בחוץ, שאין זה כבוד כלי קודש, מה שאין כן יריעות עיזים באמת לא חיבר בעצמו עד שהקדים משה"                      (שמות ל"ו, יג).

מדוע נבנה המשכן בסדר זה?

מדוע נבנה המשכן בסדר זה? מדוע תחילה נפרשה היריעה הפנימית, אחר כך הקרשים, העמודים האדנים והבריחים, ולבסוף אהל העיזים עורות אילים מאדמים ועורות התחשים? ברור כי ההגיון ההנדסי הינו להקים תחילה את המבנה - האדנים, הקרשים, הבריחים והעמודים, ורק אחר כך את הכיסויים השונים - הכיסוי הפנימי, מעליו אהל העיזים, מעליו עורות אילים מאדמים ועורות תחשים. מדוע אם כן התהפך הסדר?

נראה כי ניתן לענות על שאלה זו בשני אופנים:

  • ראשית, העובדה כי המשכן הוקם בצורה אחרת, מלמדת כי לא הסדר ההנדסי הוא שהכריע את השלבים השונים על פיהם נבנה המשכן, אלא סדר רוחני מהותי.
  • בנוסף, הבנה זאת מחדדת מאוד את ההבדל המהותי בין המשכן - היריעה הפנימית, לבין שאר היריעות. המשכן הוא הכיסוי הפנימי והמשמעותי ביותר, ואילו שאר הכיסויים מהווים אוהל וכיסוי חיצוני ליריעה הפנימית.

יתכן כי מתוך הבנה זו, ניתן לעמוד על נקודה נוספת בנוגע לדיון שבין משה לבצלאל מה לבנות ראשון - המבנה או הכלים. לאור ההבנה הנ"ל אודות חשיבות היריעות, ניתן להבין יותר את דעתו של משה שסבר כי אפשר לבנות תחילה את הכלים, ובשלב שני את המבנה כולו על שם היריעה הפנימית, יריעת התכלת הארגמן, תולעת השני והשש.

וייתכן כי זהו הדבר הראשון המוקם, מפני שהוא מבטא יותר מכל את עצם השראת השכינה במבנה, בהתאם מלא ליוקר ופאר החומרים המרכיבים את היריעות, וקרסי הזהב המחברים אותם, המסמלים את השמש ואת הקשר לשמים.

סדר החשיבות

איזה חלק של המשכן חשוב יותר - היריעות או הקרשים? במסגרת דיון אודות דין 'מעלין בקודש', אומרת הגמרא במנחות:

"ומנא לן דאין מורידין(-כלומר, שמעלין בקודש ואין מורידין)? אמר רבי, דאמר קרא: 'ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם את קרשיו ויתן את בריחיו ויקם את עמודיו' (שמות מ')" (מנחות צט.).

ופירש רש"י על אתר:

"מעיקרא 'ויקם משה את המשכן' (שמות מ') דהיינו יריעות. שבתחילה פורס היריעות ולא הורידן בהקמת העמודים והאדנים אלא אחז היריעות בידו עד שהקים כולן".

מדברי הגמרא הללו עולה כי היריעות קדושות יותר מהמבנה עצמו, ולכן לא היו מורידין אותן אלא משאירים אותם באויר.

בנוסף, על פי הבנת הראשונים שראינו לעיל (אב"ע, ספורנו ורש"י), יוצא כאן דבר מעניין ביותר. הן במבנה והן בכלים מתחילים מן החשוב ביותר, מן העיקרי, ואחר כך עוברים אל החלקים האחרים. מכיון שהעיקר במבנה זהו המשכן - היריעה הפנימית, על כן בה מתחילים, בהמשך בונים את האדנים, הקרשים, הבריחים והעמודים ואחר כך משלימים את היריעות הנוספות אוהל יריעות עיזים, מכסה עורות האילים המאודמים ועורות התחשים. כך גם בכלים, העיקר זהו הארון ובו מתחילים, אחר כך ממשיכים בכלים האחרים ממערב למזרח מקודש הקודשים דרך ההיכל, שולחן, מנורה ומזבח קטורת, ולבסוף העזרה, מזבח העולה והכיור.

בשאלת הקדמת המבנה או הכלים נחלקו כאמור בצלאל ומשה (ברכות נה.) כאשר עיקר טענתו של בצלאל היתה: 'מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר לי עשה לי ארון וכלים ומשכן, וכלים שאני עושה להיכן אכניסם?'. על בסיס טענה זו הוקדמה הקמת המבנה לכלים. גם כאן ניתן היה לשאול בסגנונו של בצלאל: מנהגו של עולם אדם בונה קרשים ואחר כך מניח עליהם יריעות, ואתה אומר לי תחילה לעשות את היריעה הפנימית, אחריה את המבנה ולבסוף את יריעת אוהל העיזים ועורות האילים המאודמים-מה ההיגיון המעשי שבסדר זה?

התשובה על פי הספורנו היא כי היריעה הפנימית היא עיקרו של המשכן ועל כן מקדימים אותה, אף על פי שבשלב ההקמה הדבר יוצר בעיה קשה ומעשית. בעוד ביחס בין הכלים למבנה מאמצים את דעתו של בצלאל ובונים תחילה את הקירות ואחר כך את הכלים, בבניית המבנה מקדימים את היריעות למבנה למרות הבעיה המעשית.

דעת הנצי"ב

הנצי"ב בהעמק דבר חולק על הבנת הפרשנים שהבאנו לעיל, ומביא כסיוע את דברי התוספות בשבת (כח. ד"ה 'ויפרוש') המבינים כי סדר הדברים היה אחרת. על פי פירושו, מה שנאמר בתחילה 'ויקם משה את המשכן'- אין הכוונה ליריעות אלא למבנה (האדנים, הקרשים, הבריחים, העמודים). לאחר שהוקם המבנה נפרש האוהל, כאשר כאן הכוונה היא לשני האהלים: יריעות המשכן ויריעות העיזים. וכך דבריו:

"ויקם משה את המשכן: בשבת (כח.) מביאה הגמרא ראיה דיריעות שש מיקרי 'אהל' מזה המקרא (פסוק י"ט) 'ויפרוש את האהל על המשכן'... ולפי הפשט הרי מוכח מגוף המקרא, וכמו שכתבו התוספות שם, משום דחשיב בסדר הקמתן דמתחילה נתן אדנים ואח"כ הקרשים, וכתיב אחר הקרשים 'ויפרוש את האהל', מבואר דהיינו שש משזר. פירוש, דאי אפשר לפרש 'ויקם משה את המשכן' היינו יריעות שש ואח"כ 'ויתן את אדניו וקרשיו', 'ויפרוש את האהל' – היינו יריעות עיזים, דהאיך הקים את יריעות השש קודם שעמדו הקרשים במקומם.

הרחב דבר: ורש"י שם בד"ה משכן קרוי משכן כתב: כגון עשר יריעות שש משזר, ומשכן קרוי 'אהל' דכתיב 'ואת משכן אהל מועד', עכ"ל. משמע שמפרש שאין עיקר ההוכחה ממקרא דילן אלא מדכתיב 'משכן אהל מועד', וגם התוספות בסוף ד"ה הנ"ל מסיימים דשמא על האי קרא סמיך. ועל כן עלה בדעתם ז"ל לפרש "ויקם משה את המשכן" היינו יריעות שש, לפני הקרשים. ובאמת ביאר רש"י במנחות (צט.) בד"ה 'ויקם'  בל"א ד'ויקם משה את המשכן' היינו יריעות שש, וכך פירש הספורנו. ועיין מה שכתבתי לעיל (ל"ו, יג) שבצלאל ג"כ עשה מאז את היריעות הכי וכינס לשם את כל כלי הקודש בכל אותו המשך. אבל מ"מ אין ההקמות שוות, וקשה מאד להעמיד את הקרשים תחת הירעות, ולמאי יעשה משה הכי. אלא העיקר כפירוש התוספות, ומשום הכי לא הביאה הגמרא מקראות הקודמים דיריעות איקרי משכן"                                                       (שמות מ', יח).

הנצי"ב בדבריו כאן מפנה אותנו לביאורו בשמות ל"ו, שם הוא מוסיף כיוון פרשני נוסף בהבנת המחלוקת בברכות נה. בין בצלאל למשה תוך כדי נסיון להבין את היחס בין המבנה ליריעות:

 "לפי סברת הגמרא יומא (לג.) דמכשיר עדיף להקדים, וכן במעשה המשכן ותכליתו לא היו הכלים משמשין בלא הכשר מחיצות של המשכן. ולא דמי לבית המקדש שאמר ר' יהושע (שבועות טז,א) שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית', דהתם הקדושה הראשונה של בית המקדש הראשון קדשה לדורות, אבל במשכן שלא היה המקום מקודש אלא לשעה, והמחיצות של היריעות הוא דקדשי לאותו מקום, פשיטא דהיריעות קדמי גם למלאכה" (הרחב דבר שמות ל"ו,ח).

הנצי"ב טוען כאן (והוא חוזר על דבריו בשמות ל"ו, יג) כי אין הכלים יכולים לשמש בלא הכשר מחיצות של המשכן, ונקודה זו שונה במשכן ובבית המקדש. בבית המקדש הגמרא אומרת כי "שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית" (שבועות טז.) - קדושה ראשונה של בית המקדש הראשון קידשה לשעתה ולעתיד לבוא. אולם במשכן, המקום מקודש רק לפי שעה, ומחיצות המשכן הן אלו שמקדשות את המקום.

יוצא אם כך, לפי הנצי"ב כי ישנה כאן סיבה נוספת מדוע יש להקדים את מבנה המשכן לכלים - אילולי כך לא ניתן לקדש את המקום.

לסיכום פרק זה, נסכם את הדעות שראינו בנוגע לשאלה מה היה סדר הרכבת המשכן בפועל:

1. האפשרות הראשונה העולה ממספר פרשנים הינה כי תחילה הוקמה היריעה הפנימית, אחריה המבנה ורק בסוף היריעות האחרות. סדר זה יוצר בעיה מעשית היכן מניחים את היריעות לפני שבונים את המבנה, ועל כך ניתנו מספר תשובות[2]. כמו כן, ההפרדה בין היריעה הפנימית לבין שאר היריעות, כשבאמצע המבנה, אינה מצויה בהקשרים האחרים בהם מוזכר המשכן.

2. לעומת פרשנים אלו, הנצי"ב מבאר על בסיס דעת התוספות, כי המלה 'משכן' אינה מתייחסת ליריעה הפנימית אלא למבנה כולו. לפירושו, הסדר הוא תחילה המבנה ואחר  כך היריעות כולן.

ייתכן, כי ניתן לראות בדעות אלו וריאציה של המחלוקת הבסיסית בין משה לבצלאל - האם תחילה נבנה המבנה או הכלים. אלא שכאן השאלה הבסיסית היא מה היחס הפנימי בין המבנה ליריעה הפנימית.

היחס בין המבנה והכלים, בהיכל ובחצר

בפרק העוסק בהקמת המשכן (שמות פרק מ), מצינו הבדל משמעותי בין ההיכל לחצר בנוגע ליחס שבין המבנה לכלים.

ביחס למבנה המשכן כולו, אומרת התורה :

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד. וְשַׂמְתָּ שָׁם אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת. וְהֵבֵאתָ אֶת הַשֻּׁלְחָן וְעָרַכְתָּ אֶת עֶרְכּוֹ וְהֵבֵאתָ אֶת הַמְּנֹרָה וְהַעֲלֵיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ. וְנָתַתָּה אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב לִקְטֹרֶת לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדֻת וְשַׂמְתָּ אֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לַמִּשְׁכָּן"               (שמות מ', א-ה).

מפסוקים אלו עולה כי הקמת המשכן - המבנה, קודמת לכלים, וכפשטות הבנת בצלאל בדיון עם משה בגמרא בברכות.

אולם, בהמשך הפרק ביחס לחצר אומרת התורה:

"וְנָתַתָּה אֵת מִזְבַּח הָעֹלָה לִפְנֵי פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד. וְנָתַתָּ אֶת הַכִּיֹּר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁם מָיִם. וְשַׂמְתָּ אֶת הֶחָצֵר סָבִיב וְנָתַתָּ אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר"                         (שם, ז-ח).

באופן מפתיע נתינת מזבח העולה והכיור, קודמים לרשימת החצר. מה יכולה להיות משמעות שינוי זה?

הנצי"ב באופן עקבי לפרשנותו ליחס בין המבנה לקרשים מבאר כך:

"והנה בכלי ההיכל הקדים הקב"ה את המחיצות להעמדת הכלים מה שאין כן בכלי החצר להיפך. והיינו משום דכלי ההיכל המחיצות מקדשים ואפילו המזבח החיצון אינו מקודש אלא פתח אוהל מועד משום הכי המחיצות קודמות ולא דמי לבית המקדש דקי"ל 'מקריבין אף על גב שאין בית' (זבחים סב.) דהתם משום שכבר נתקדש המקום במקדש ראשון, מה שאין כן במשכן, אבל החצר אינו עניין לקדושת המזבח, משום הכי המזבח קודם דקדוש יותר".

על פי פרשנותו של הנצי"ב, קיימת הבחנה עקרונית בין ההיכל לחצר, ביחס בין הכלים למבנה במשכן. בהיכל, המחיצות הן אלו שמקדשות את המבנה ועל כן המבנה חייב להיות קודם לכלים. מנגד, לגבי החצר, קדושת המזבח אינה נובעת מהיותו בין מחיצות החצר, אלא דוקא מהיותו בפתח אוהל מועד, מן הסמיכות שלו אל המבנה עצמו. כך גם הכיור קודם להעמדת החצר כי הוא ממכשירי המזבח. על כן, היות והכלים מקודשים יותר מן המחיצות, לכן הכלים קודמים להקמת החצר שם אין למחיצות תפקיד של קידוש המקום.

הנצי"ב מדייק עקרון זה כבר מתיאור הבאת המשכן וכליו למשה המופיע בשמות ל"ט. התורה מקדימה את המשכן- המבנה, לכלים שבתוך המבנה:

"ויביאו את המשכן אל משה את האוהל ואת כל כליו קרסיו קרשיו בריחיו ועמודיו ואדניו ואת מכסה עורות האילים המאדמים ואת מכסה עורות התחשים ואת פרוכת המסך, את ארון העדות ואת בדיו ואת הכפורת את השולחן את כל כליו ואת לחם הפנים, את המנורה הטהורה את נרותיה נרות המערכה ואת כל כליה ואת שמן המאור ואת מזבח הזהב ואת שמן המשחה ואת קטורת הסמים ואת מסך פתח האוהל"                                                            (לג-לז)..

ואילו בחצר התורה מקדימה את הכלים למבנה:

"את מזבח הנחושת ואת מכבר הנחושת אשר לו את בדיו ואת כל כליו את הכיור ואת כנו, את קלעי החצר את עמודיה ואת אדניה ואת המסך לשער החצר את מיתריו ויתדותיה ואת כל כלי עבודת המשכן לאוהל מועד"          (לט-מ).

גם כאן מעיר הנצי"ב:

"'את מזבח הנחושת' - הקדים להביא כלי החצר למחיצותיו ולא כמו במשכן. היינו שכיוון בצלאל לדעת המקום יתברך, שגם בסדר ההקמה הקדים ה' להעיד את המזבח לשימת יריעות החצר ולא כמו במשכן"

                                                          (ל"ט, לט).

הרי על פניו מי שקבע את סדר הדברים בהבאת המבנה והכלים למשה הוא בצלאל, ומעיר הנצי"ב כי בצלאל כיוון בהיות בצל א-ל לסדר ההקמה בפועל בו ה' מצווה את משה בפרק מ.

לפי הבחנה זו, יש מקום לחזק את אותה החלוקה של מבנה המשכן המבחינה בין המבנה לחצר. באופן מאוד מעניין, מיקומו של המזבח מתייחס בראש ובראשונה למבנה המשכן "פתח אוהל מועד", ולא למרחב ולמחיצות החצר.

כמו כן צריך עיון איך מתקדשים המזבח החיצון מזבח העולה והכיור ואיך מתקדש מרחב החצר על פי תפיסה זאת.   

התבוננות באזכורים השונים של מבנה המשכן וכליו מגלה בעצם שתי נקודות מענינות מאוד:

  1. בדרך כלל סדר הדברים הוא כך: מבנה המשכן, כלי המשכן בפנים החוצה ממערב למזרח, מן הארון דרך השולחן, המנורה, מזבח הקטורת, מזבח העולה, הכיור ואחר כך החצר. כלומר מבנה המשכן קודם לכלים כולם והכלים (ובפרט הכלים הנמצאים בחצר) קודמים לתיאור החצר.
  2. בדרך כלל מיקום המזבח אינו מתואר ביחס לחצר, אלא מיקומו לפני פתח משכן אוהל מועד. מיקום הכיור אינו ביחס לחצר אלא בין אוהל מועד ובין המזבח. כשהתורה מתארת אחר כך כי שימת החצר היא סביב.

ננסה להוכיח קביעה זאת על פי הופעתה בפסוקים.

לגבי סדר הדברים: בציווי משה את בני ישראל (שמות לה, יא ואילך) הסדר הוא: מבנה המשכן, הכלים ממערב למזרח וקלעי החצר.

בתיאור עשיית המשכן (שמות לו, ח ואילך): סדר הדברים הוא יריעות, קרשים, ארון, שולחן, מנורה, מזבח קטורת, מזבח עולה, כיור וחצר.

בהבאת המשכן אל משה (שמות לט, לג ואילך) הסדר הוא כך: האוהל, כליו, המבנה (קרשים, בריחים, עמודים, אדנים), מכסה עורות אילים מאדמים ועורות תחשים, הכלים, הארון, השולחן, המנורה, מזבח הזהב, מזבח הנחושת, הכיור, וקלעי החצר .

בציווי ה' את משה על ההקמה (שמות מ, ד ואילך) הסדר הוא כך: המשכן, הארון, שולחן, מנורה, מזבח הזהב, מזבח העולה, הכיור והחצר וכן בהקמה עצמה (שמות מ, יח ואילך).

לגבי מיקום המזבח והכיור, באותם המקומות המתייחסים למיקום הכלים מופיע כך : בציווי ה' את משה על ההקמה של המשכן אומרת התורה:

 "ונתתה את מזבח העולה לפני פתח משכן אוהל מועד,  ונתת את הכיור בין אוהל מועד ובין המזבח ונתת שם מים, ושמת את החצר סביב ונתת את מסך שער החצר"         (שמות מ, ו ואילך).

ואילו בהקמה עצמה אומרת התורה:

"ואת מזבח העולה שם פתח משכן אוהל מועד, ויעל עליו את העולה ואת המנחה כאשר ציוה ה' את משה, וישם את הכיור בין אוהל מועד ובין המזבח ויתן שמה מים לרחצה..., ויקם את החצר סביב למשכן ולמזבח ויתן את מסך שער החצר ויכל משה את המלאכה"

                                                    (שם, כט ואילך).

יוצא כי ציון מיקום המזבח הינו בזיקה למבנה המשכן לפני פתח המשכן, וציון מיקום הכיור הינו בין אוהל מועד ובין המזבח.

החצר בנויה בהגדרה סביב הכלים:

- בשום מקום לא מצויין שכשם ששולחן, מנורה ומזבח הזהב ניתנים באוהל מועד, כך מזבח העולה והכיור ניתנים בחצר.

- החצר מקיפה את המשכן ואת המזבח ועל כן כוללת אותם בתוכה.

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון, תשע"א

עורך: אביעד ביננשטוק

*******************************************************

בית המדרש הוירטואלי

מיסודו של

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דואל: [email protected]

לביטול רישום לשיעור: http://etzion.org.il/vbm/unsubscribe.php

 

* * * * * * * * * *

מהי משמעות הדברים? בנוסף לכיוון אותו הציע הנצי"ב, ניתן לומר כי התורה תיארה את כל הכלים כולם כמכלול אחד ועל כן הם מופיעים ברצף, ועל כן החצר נזכרת רק בסוף.

בכל מקרה, יוצא כי ישנו הבדל ביחס בין מבנה המשכן הקודם לתיאור הכלים בו, לבין החצר שהקמתה מתוארת אחרי תיאור הכלים שבה המזבח החיצון והכיור. והיחס בין המבנה לכלים בהיכל שונה מן היחס בין קלעי החצר לכלים המצויים בחצר.

 

[1]   ישנה מחלוקת תנאים בגמרא (שבת כח.) בין ר' יהודה לר' נחמיה בשאלה האם הכיסוי העליון - עורות אילים מאודמים ועורות תחשים, הם כיסוי אחד או שניים, הפס' הזה מחזק את את הדיעה לפיה זהו כיסוי אחד בלבד.

[2]   הספורנו מעלה אפשרות שזה בידי אדם או בנס.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)