הכנימות שעל הפירות

  • הרב אביעד ברטוב

הכנימות שעל הפירות

בפרשת שמיני מזהירה אותנו התורה לבעל נשקץ את נפשנו בשקצים ורמשים: "וכל השרץ השורץ על הארץ - שקץ הוא, לא ייאכל". אם נדקדק בלשון הכתוב, נראה שהתורה אסרה דווקא אכילת שרצים הרוחשים על הארץ, ולא שרצים שמקורם אינם מהקרקע. ואכן, בגמרא (חולין סז ע"א) מובאת שיטת שמואל, שדייק כך בלשון הכתובים והתיר כל פרי תלוש שהתליע מתוכו והתולעים טרם יצאו ממנו. אם התולעים כבר יצאו דרך קליפת הפרי לאוויר העולם, נשארת הגמרא בספק האם הן נחשבות ל"שרץ השורץ על הארץ".

הראשונים נחלקו האם לקבל את שיטת שמואל להלכה, אך השו"ע (יו"ד פ"ד) מכריע להקל. לכן, כל תולעת שמקורה בדבר מאכל תלוש, שעדיין לא פרשה ויצאה מהמאכל - מותרת באכילה. כך, לדוגמא, אם אדם אוכל דגים, גבינות או פירות, ובודק לפני האכילה ואינו רואה בהם נקב, אך במהלך האכילה מרגיש טעם רע בפיו - מותר לו לסיים את אכילתו, שכן כיוון שהתולעת לא יצאה מהמאכל, אין בה איסור.

גדולי האחרונים נחלקו בדינן של הכנימות - הנקודות השחורות הקטנטנות שעל פירות ההדר. נקודות אלו הן למעשה שרצים קטנטנים, וכאמור - נחלקו האחרונים בדינם. ה"חזון איש" טען שכנימות אלו נחשבות לשרץ שפרש מן הפרי ולכן אסור לאוכלן, ואילו הגרש"ז אוירבך נסתפק בכך, כיוון שלדעתו אם מקורן של הכנימות בקליפה והן לא זזות ממקומן - אי אפשר להגדירן כ"שרץ השורץ על הארץ". בספר "בדיקת המזון" מובא שהגרש"ז אוירבך חזר בו מדבריו לאור פסיקת ה"חזון איש" ולאור דברי מומחים, שהכנימות רוחשות על פרי ההדר עוד לפני שהפרי מתכסה בקרום הדק של הקליפה.

לכן, למעשה, אם מבקשים להשתמש בקליפות של פירות הדר - למשל, להכנת קליפות הדרים מצופות שוקולד, או כדי לתת פלח לימון בכוס משקה - ורואים שהקליפות מלאות בנקודות שחורות, יש לנקות את הפרי בעזרת סקוץ' ולהסיר ממנו את הכנימות.