דילוג לתוכן העיקרי

המכשירים במטבח

קובץ טקסט

הלכות כשרות (חלק א') - המכשירים במטבח* / הרב יוסף צבי רימון

בשיעור זה נעסוק בהלכות הקשורות למכשירים הנמצאים כמעט בכל מטבח, על הבעיות ההלכתיות הצצות בקשר למכשירים אלו ועל הפתרונות האפשריים.

כיריים

לרוב האנשים יש מערכת כיריים אחת בביתם. לכאורה, דבר זה תמוה מכיוון שמשתמשים שם גם בסירים עם תבשילים בשריים וגם עם תבשילים חלביים, ועובדה היא שבפסח אנשים מכשירים או מחליפים את הכיריים. אם כן, כיצד אפשר להשתמש בהם גם לחלבי וגם לבשרי?

נעיר לצורך ההבנה שבהתייחסותנו לכיריים, כוונתנו לחצובות עליהם מונחים הסירים. הבעיה היא שיש סיר בשרי על חצובות אלו והחצובות הללו בולעות מהתבשיל הבשרי. לאחר מכן שמים סיר חלבי, הסיר בולע מהחצובות, וכך הסיר בעצם נטרף.

ה"משנה ברורה" בסימן תנ"א סעיף קטן ל"ד כותב:

"... יש לתלות שאף אם נשפך, כבר נשרף והלך לו, כיוון שבכל שעה היא על האש."

הכיריים נמצאים כל הזמן באש לוהטת, ובעצם נעשה עליהם תהליך הכשרה כל הזמן, וכך לא נבלע שום דבר בשרי בסיר חלבי.

ה"משנה ברורה" מוסיף עוד טעם:

"דבאמת שתי קדרות הנוגעות זו בזו - אין יוצאת הבליעה מזו לזו."

שני דברים יבשים לא מעבירים טעם, אלא אם כן יש נוזל ביניהם. טעם זה עוזר רק כאשר לא היה שום נוזל על הכיריים בעשרים וארבע שעות האחרונות, אבל במצב שהיה סיר בשרי, התבשיל גלש על הכיריים, והונח סיר חלבי על הכיריים שגלש גם הוא - במצב כזה תהיה בליעה והסיר יהיה טרף לפי הטעם הזה.

מפאת טעמים אלו, ראוי לייחד על הכיריים מקום מיוחד לבשרי ומקום מיוחד לחלבי כדי לא להיכנס לכל אותם בעיות. ובכל אופן, אם גולש תבשיל בשרי - אסור לשים שם סיר חלבי מיד לאחר מכן, אלא צריך לנקות את המקום, ולוודא שכל השאריות נוקו או נשרפו.

הנקודה הבעייתית ביותר בכיריים היא ההתזה. דבר זה מצוי מאוד, בעיקר במקרה של טיגון, כאשר טיפת שמן יכולה לעוף מהמחבת על סיר חלבי העומד לצדו.

לא נקיף את כל הנושא, אלא נתייחס לנקודה אחת עקרונית. ה"שולחן ערוך" ביורה דעה סימן צ"ב סעיף ה' פוסק:

"טיפת חלב שנפלה על הקדירה שאצל האש מבחוץ, אם נפלה כנגד התבשיל אין צריך אלא ששים כנגד הטיפה... והוי כאילו נפלה בתבשיל."

כאשר הטיפה פוגעת בסיר מבחוץ במקום שכנגדו מבפנים יש תבשיל, בודקים האם הטיפה בטלה בששים או לא. המציאות היא שבדרך כלל היא אכן בטלה, אך הש"ך שם אומר:

"היינו להתיר התבשיל, אבל הקדרה מכל מקום אסורה".

הסיבה היא שהטיפה נגעה בסיר ישירות, ולא ישירות בתבשיל שאזי לא היה צריך להכשיר את הסיר.

במידה והטיפה פוגעת במקום שאין כנגדו תבשיל, דין הכלי זהה, ולגבי התבשיל - צריך להוציאו מהסיר מהצד השני, או שיחכה שהסיר יתקרר.

בכל אופן, ראוי להקפיד שאם מטגנים, או מבשלים דבר שיכול להתיז לכל עבר - אין לשים כלים אחרים לידו שיכולים להיטרף.

מה לגבי המגש הנמצא מתחת לכיריים? לכאורה ניתן לומר שזו כלל אינה בעיה מכיון שלא האוכל ולא הכלים באים במגע עם אותו מגש. אך צריך לשים לב כי לפעמים נופל אוכל על המגש, ואנחנו בכל זאת מרימים אותו משם ואוכלים אותו, וזה בעייתי כי ייתכן ולפני זה נפל משהו חלבי, ואחר כך נפל משהו בשרי ואז המגש טרף, וכך גם אוכל אחר שנפל עליו. על כן, צריך להיזהר ולא לאכול אוכל שנפל על המגש, וכן לא להניח שם כלים רותחים כמו מצקת, תרווד וכד' שלא ייטרפו.

תנור

המשנה במסכת מכשירין פרק ב' משנה ב' אומרת:

"מרחץ טמאה - זיעתה טמאה."

העיקרון הוא שלא רק המים עצמם יכולים לטמא, אלא גם הזיעה, האדים העולים מן המים.

מזה לומד הרא"ש כלל באיסור והיתר המופיע בשו"ת הרא"ש סימן כ' סעיף כו':

"ששאלת על אלפס חולבת, אם יכולין לתת למטה בכירה תחת קדרה של בשר. נראה לי שאסור, ואפילו בדיעבד אם נעשה, הייתי אוסר הקדרה, כי הזיעה העולה מן האלפס הוא כמו חלב. כדתנן בפרק שני של מכשירין: מרחץ טמאה זיעתה טמאה ... מכל הלין שמעינן, דזיעה היוצאת מן הדבר חשובה כאותו הדבר. נמצאת זיעת האלפס חולבת, היא כחלב."

כלל זה נפסק להלכה ב"שולחן ערוך" ביורה דעה, סימן צ"ב סעיף ה':

"מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר, הזיעה עולה ונבלע בקדירה ואוסרתה."

ואכן, אם אדם, לדוגמא, שם מכסה חלבי על סיר בשרי שמתבשל - צריך להכשיר את המכסה.

הלכה זו מהווה יסוד לאיסור לאפות בתנור באותו תא דבר חלבי ודבר בשרי, אפילו בזה אחר זה, כיון שיש בתנור אדים בשריים, וכאשר שם תבשיל חלבי - האדים הבשריים חוזרים ומטריפים את התבשיל החלבי. וכך פסק הרב פיינשטיין בשו"ת אגרות משה יורה דעה, חלק א' סימן מ':

"הנה בתנורי הגעז שבמדינה זו אם יש חשש זיעה בבשלו תבשיל של בשר מגולה לאסור לבשל אחר כך תבשיל של חלב מגולה... אם היה זיעה אין להתיר לבשל תבשיל בשר ותבשיל חלב מגולין אף בזה אחר זה לזמן מרובה."

על כן, כמובן שעדיף לקנות תנור עם שני תאים ולא עם תא אחד בלבד. אך גם בתנור עם שני תאים ישנו מצב ובו הדופן משותפת לשני התאים מאחורה, וישנם עם דפנות נפרדות, וכך יש ממש שני תאים נפרדים, וזהו התנור הטוב ביותר. אף תנורים אלו נחלקים לשני סוגים: התנורים שבהכשר הבד"ץ והרב לנדאו, שבהם יש שני צינורות נפרדים המוציאים את הגז החוצה. בשאר התנורים, כולל התנורים עם ההכשר של צומת - יש צינור אחד, וכל האדים יוצאים דרכו. טענת הבד"ץ היא שכאשר עולים האדים מלמטה לצינור, חלקם נכנסים לתא העליון. מציאותית, זה נכון, אך נראה שזו לא סיבה לאסור הן בגלל כמות האדים הנכנסים לתא העליון, והן בגלל ההיתר של סיר מכוסה - עליו נעמוד בהמשך הדברים.

תנור בעל שני תאים הוא הפתרון הטוב ביותר לבעיה זו, ולהלן נדון בשאר הפתרונות למי שאין ברשותו תנור כזה, כאשר סדר הפתרונות הוא מהפתרון הטוב יותר לפתרון הפחות טוב.

הרב פיינשטיין בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א' סימן נ"ט פוסק:

"אין לחוש לזיעה אלא לבשול קדרה מגולה."

כאשר מכסים את כל התבשילים - אין לחשו לזיעה, וכך אפשר לאפות באותו תא.

פחות טוב מזה הוא לכסות רק סוג אחד של התבשילים - או הבשריים או החלביים. גם את הפתרון הזה אפשר לראות כפתרון לכתחילה.

הפתרון הבא נמצא בדברי הרב עובדיה יוסף בספרו יביע אומר חלק ה', יורה דעה, סעיף ז':

"ולכן יש להתיר לאחר מעת לעת מצליית הבשר, ובמגש המיוחד למאכלי חלב, ובתנאי שיסיקו את התנור לפני האפיה כשליש שעה, באופן שחום התנור יסלק כליל את הזיעה המועטת במדה שישנה בתנור."

בפתרון זה ישנם שני שלבים: המתנה של 24 שעות והפעלת התנור לשליש שעה, כאשר הכוונה היא לאו דווקא לשליש שעה, אלא להבאת התנור לחומו המרבי, להשאיר אותו במצב זה כרבע שעה, ואזי ניתן לאפות משהו אחר במגש נפרד. אף בשו"ת מנחת יצחק, חלק ה', סימן כ' עולה כיוון דומה.

הדרך הזו, לכאורה, הייתה צריכה להיות דרך מצוינת, למה שמישהו בכלל יחלוק על הפתרון הזה? הרי הוא הולם בדיוק את הכלל של כבולעו כך פולטו? אלא שיש מחלוקת בהבנת העיקרון של כבולעו כך פולטו: האם זה מגדיר רק את סוג ההכשרה, או שזה מגדיר גם את רמת ההכשרה. כלומר, יש הטוענים שהכלל הזה מלמד אותנו רק את סוג ההכשרה אם מדובר בהגעלה, ליבון וכו', אבל רמת הליבון עצמו לא נקבעת על פי דרך הבליעה, אלא על ידי הגדרה של ליבון, והפתרון שהצענו לא כל כך טוב מכיון שהוא לא בהכרח עושה ליבון מלא של התנור. בעיה נוספת בפתרון זה עולה מהפסק של ה"מגן אברהם" באורח חיים, סימן תק"ו, סעיף קטן י"א, האומר שאסור לכתחילה להכשיר כלי מבשרי לחלבי ולהיפך, ולכן אסור לכתחילה להפוך את התנור מבשרי לחלבי. אמנם, ניתן לטעון כנגד שאיסור זה הוא רק לכתחילה, ואין אפשרות לעשות משהו אחר במצב זה.

ישנם תנורים בהם קיימת אפשרות "ניקוי עצמי". אם הוא מגיע לחום של 450 מעלות ומעלה, זה מקביל לליבון חמור, ואפשר להשתמש בזה כדי להכשיר את התנור.

הפתרון הבא הוא לחכות עשרים וארבע שעות בין אפייה לאפייה, וכך התבשיל כשר כי אפילו אם בלע טעם מהתבשיל הקודם זה נותן טעם לפגם ולא אוסר את התנור.

אם לא מחכים 24 שעות, אבל מפעילים את התנור רבע שעה על חומו המרבי, יש להם על מי לסמוך- וניתן לאכול את מה שנאפה בתנור כזה.

מה הסיבות לקולא הזו?

1. יכול להיות שהתנור לא זקוק כלל לליבון, אלא להגעלה בלבד שהרי האדים הם נוזל. במידה והתנור זקוק רק להגעלה - הפעלתו בצורה כזו מכשירה אותו. נקודה זו תלויה במחלוקת מה הדין במקרה שנאפה דבר יבש, ואדיו, ולא הדבר עצמו, נגעו בכלי. הטור באורח חיים סימן תנ"א פוסק שאדים של עוגה נחשבים דבר שדורש ליבון חמור. ישנם אחרונים שמשמע מהם להקל בנקודה זו, ואף ה"משנה ברורה" בסימן זה לא הזכיר את דברי הטור.

2. ייתכן והכשרה כזו נחשבת לליבון.

3. מדובר על תנור שבלע היתר ולא איסור, וגם אם תנור שבלע טרף זקוק לליבון, ייתכן ובמצב שתנור בלע היתר - נסתפק בהגעלה.

מקרוגל

בניגוד לתנור, דפנותיו של המקרוגל אינן מתחממות מעצמם, אלא הגלים מחממים את האוכל, והכלי מתחמם מהאוכל. ישנם הרבה דיונים הלכתיים על מעמדו המדוייק של המקרוגל. בדרך כלל, מקובל לדון במקרוגל כחימום בצורה ישירה, ודין הכלי ככלי ראשון, ובשורה התחתונה, מקרוגל די דומה לתנור.

במקרוגל קיימות שתי בעיות: בעיית הזיעה ובעיית הצלחת. הפתרון הטוב ביותר הוא לכסות את כל התבשילים שמחממים במקרוגל. צורת הכיסוי הטובה, כמובן, היא כיסוי הרמטי, ואפילו אם יש מעט חורים ליציאת הגזים - זה נחשב ככיסוי הרמטי. עיקר הבעיה הוא בדברים נוזלים שאז יש הרבה אדים וקשה לכסותם - במקרה כזה, הכי טוב זה לשים אותם בתוך שקית בזמן חימומם.

במידה ואי אפשר לכסות, יכול לכסות סוג אחד של תבשילים: או הבשרי או החלבי, אלא שאז צריך להקפיד יותר על צורת ורמת הכיסוי.

אם לאדם אין שליטה על המקרוגל, ניתן לכסות בצורה הרמטית ממש בשני כיסויים, ולחמם את התבשיל בכל מקרוגל.

כיור

השולחן ערוך ביורה דעה סימן צ"ה סעיף ג' כותב:

"קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת בחמין שהיד סולדת בהן... אם היה שומן דבוק בהן, צריך שיהא במים שישים כנגד ממשות שומן..."

המשמעות היא שאם שוטפים כלים בשריים עם ממשות של בשר עליהם בתוך כיור חלבי במים חמים - אזי צריך שהבשר יהיה בטל בשישים כלפי המים הנמצאים בכיור, ובמידה שלא - הכל טרף. מכאן משמע שצריך להיזהר, בעיקר אם שוטפים באותו כיור כלים חלביים ובשריים, שהכלים לא ייטרפו.

לפי הרמ"א שם הבעיה קיימת גם אם אין ממשות של בשר על הכלים. דין זה הוא דין קדרות שהודחו, ובו יש מחלוקת מפורסמת בין אשכנזים לספרדים.

בכל אופן, לעניינינו, יש לדין זה נפקא מינה בצבא: לדוגמא, לעיתים משאירים סיר בשרי עם תה לאורך הלילה, וייתכן שמישהו יבוא וייקח תה עם מצקת חלבית. במקרה כזה באנו למחלוקת השו"ע והרמ"א, ולפי הרמ"א הכלים הם טרף.

האם קיימת בעיה בשטיפת כלים בזה אחר זה?

לכתחילה, צריך להדיח בכיורים נפרדים, כי הכיור יכול לבלוע בשר ולאחר מכן חלב, ולהטריף את הכלים. אמנם, בדיעבד הכיור כשר כי הכל בטל בששים, וכן אפשר להוסיף עוד טעמים להקל: ראשית, בגלל הסבון שיש במים אשר פוגמים את הטעם, וכן מהסיבה שהמים אינם עוברים את החום שיד סולדת בו.

הרב פיינשטיין ב"אגרות משה" יורה דעה, חלק א' סימן מ"ב מוסיף שבמידה וישנן רשתות נפרדות לבשרי ולחלבי, אפשר להשתמש בכיור זה לכתחילה. כל זה בתנאי שהמים החמים לא מגיעים למצב שהם מחברים בין הרשתות לכיור, שאז הכיור יבלע והרשתות כלל לא מועילות.

ישנם מטבחים עם כיורים עם דופן אחת מפרידה. מצב זה הוא אמנם מצב טוב, אך הבעיה היא שבדרך כלל מדובר על דופן אחת, והיא בולעת מכיור אחד ומהכיור השני. על כן, כדאי לוודא שמדובר על שתי דפנות נפרדות, או לקנות שני כיורים נפרדים לגמרי.

מדיח כלים

ברור לכל, ששטיפת כלים בשריים וחלביים בו זמנית במדיח כלים אסורה, כיון שישנה בליעה מכלי לחבירו. השאלה היא האם אפשר בזה אחר זה. במצב זה ישנן שתי בעיות:

* הדפנות הן טרף כי בלעו גם חלבי וגם בשרי, ואז הן יכולות להטריף את הכלים על ידי חיבור של המים.

* המגשים עצמם הם טרף, והם כבר נוגעים ישירות בכלים.

הרב פיינשטיין ב"אגרות משה", אורח חיים, חלק א' סימן ק"ד כותב:

"ובדבר הכלי החדשה לרחוץ את הכלים שנקרא בשם 'דיש וואשער', אם יכולין לרחוץ שם כלי בשר וכלי חלב בזה אחר זה.

הנה צריך, שמה שבתוכו שהוא על מה שמניחין הכלים, שיהיה לכלי בשר אחרים, ולכלי חלב אחרים."

במידה ומחליפים את המגשים של הכלים - ניתן להשתמש במדיח לבשרי ולחלבי בזה אחר זה.

מה עם בעיית הדפנות? כותב הרב פיינשטיין ביורה דעה, חלק ב' סימן כ"ח:

"הוא יותר מהרבה פעמים ששים, שלא שייך לאסור."

השאריות בדפנות בטלות בששים, וזה עוזר רק לדפנות ולא למגשים.

הרב עובדיה יוסף מוסיף עוד הסבר בספרו "איסור והיתר":

"הסבון נותן טעם לפגם בשאריות, ולכן אינן אוסרות את המדיח. כדברי השו"ע: "יראה לי שאם נתנו אפר במים... אף על פי שהשומן דבוק - מותר, דעל ידי האפר הוא נותן טעם לפגם". וסבון פוגם אפילו יותר מאפר".

בגלל הסבון במים יש נתינת טעם לפגם, ועל כן השאריות אינן אוסרות את המדיח, בנוסף, סבון המדיח חזק יותר מסבון רגיל.

לסיכום, מי שמשתמש בזה אחר זה - יש לו על מי לסמוך אם מחליף את המגשים ומרוקן את המסננת. בכל אופן, עדיף להשתמש במדיח רק לסוג אחד של כלים, ואם מדי פעם צריך להשתמש לסוג השני - ישתמש לאחר ניקוי יסודי, ובמגשים שונים.

 

* המאמר לא עבר את ביקורת הרב

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)